ארי שביט: עוד גבר שפירש לא נכון את הסיטואציה

"עיתונאי ישראלי בכיר הטריד אותי מינית", כך פרסמה העיתונאית האמריקאית דניאל ברין במאמר באתר "ג'ואיש ג'ורנל" לפני כמה ימים. לדבריה, "הוא התגנב אליי כמו חיה, תפס את כף ידי ומשך אותי אליו. הפניתי את פניי שמאלה והרכנתי את ראשי כדי להימנע מפיו. מאוחר יותר התברר כי העיתונאי הוא ארי שביט, שכותב ב"הארץ" וכן משתתף כפרשן בפאנלים בחדשות 10.

תגובתו של ארי שביט לדברים: "לפני יותר משנתיים וחצי, בפברואר 2014, פגשתי את גברת דניאל ברין לשיחה בלוס אנג'לס. היום אני מבין, בצער, שפירשתי באופן שגוי לחלוטין את האינטראקציה בינינו באותה פגישה. עד שקראתי השבוע את המאמר אותו פרסמה, חשתי שהיה לנו מפגש ידידותי שכלל, בין היתר, גם יסודות של חיזור. לרגע לא חשבתי שמדובר בהטרדה מינית. אבל את מה שאני ראיתי כחיזור, ברין ראתה כהתנהגות לא הולמת ואף מטרידה מצדי."

אפשר לומר הרבה על ההתנצלות הזאת (אם אפשר לקרוא לזה כך). באופן אישי, קצת מטרידה אותי הידיעה שפרשן בכיר כמו ארי שביט מתקשה לפרש סיטואציה בינאישית שלי נראית כל כך ברורה וחד משמעית. אז למקרה שיש גברים נוספים שעשויים להיתקל בסיטואציות דומות ולא ידעו איך לפרש אותן, הכנתי עבורכם כמה דוגמאות מהחיים עצמם למקרים בהם גברים פירשו את הסיטואציה באופן שגוי. אנא קראו, הפנימו, ולהבא פרשו נכונה סיטואציות:

מבוא ליסודות החיזור א': 

1 . בפעם הראשונה שחיפשתי דירה בת"א לפני כמה שנים הגעתי לראות איזו דירה והשותף הפוטנציאלי פירש את הסיטואציה באופן שגוי וחשב שאני רוצה שהוא ינסה לנשק אותי

2.  חזרתי הביתה מבילוי והלכתי על אבן גבירול בערך ב-12 בלילה וגבר אחד שהלך מאחוריי (כבן 60 בערך) פירש את הסיטואציה באופן שגוי וחשב שאני רוצה שהוא יזמין אותי לדרינק

3. הייתי בתפקיד בצבא וירדתי בתחנת אוטובוס וגבר שישב לידי באוטובוס פירש את הסיטואציה באופן שגוי וחשב שאני רוצה שירד איתי ויעקוב אחריי לרחוב צדדי ויתפוס אותי מאחור בעורף

. 4 יצאתי לרוץ והייתי עם אוזניות וגבר אחד שעמד לידי ברמזור פירש את הסיטואציה באופן שגוי וחשב שאני רוצה שהוא יתחיל איתי והתעקש שאני אתן לו את הטלפון שלי כי מה אכפת לי נו

. 5הייתי בהופעה וגבר אחד שעמד קרוב אלי פירש את הסיטואציה באופן שגוי וחשב שאני רוצה שהוא יבהה בי כל ההופעה וכשהתעלמתי ממנו והתרחקתי קצת אז הוא שוב פירש את הסיטואציה באופן שגוי וחשב שאני רוצה שהוא ישלח אלי ידיים

——–

מדהים איזה הבדלים יש בין המוח הנשים למוח הגברי! איך אנחנו מפרשות סיטואציות לגמרי אחרת מכם, הגברים. דניאל ברין פירשה את הסיטואציה עם ארי שביט כתקיפה מינית, בעוד שהוא ראה בזה יסודות של חיזור. אני רציתי לשכור דירה/ לחזור הביתה בשלום/ לעשות את עבודתי/ לעשות ג'וגינג/ ליהנות מהופעה- בעוד שהגברים במקרים שתיארתי, פירשו זאת כהזמנה לחדור למרחב הפרטי שלי- לפעמים גם פיזית- ובמקרה הטוב סתם להפריע לי, ובמקרה הרע לערער את תחושת הביטחון שלי ואת האמון שלי בבני אדם (ובגברים בפרט).

 

האמת היא, שאם אכן קיימים פערים בפרשנויות שלנו לסיטואציות, הם לא נובעים בהכרח ממבנה המוח, אלא מהחוויה השונה שלנו במרחב הציבורי: חלק מהגברים בטוחים שהוא שייך להם; בעוד שאנחנו מנסות להתנהל בו בלי להיפגע. חלק מהגברים חושבים שאנחנו פה כדי לשעשע אותם; בעוד שאנחנו רוצות בסה"כ ללכת לעבודה, למצוא דירה, ליהנות ממסיבה או הופעה, או אפילו סתם ללכת ברחוב מבלי שיעצרו אותנו כדי להתעניין האם זה כאב כשנפלנו מגן עדן.

אלו דברים יומיומיים כאלו, לא בהכרח טראומטיים, חלקם אפילו לא עונים על הקטגוריה של הטרדה מינית (מה לא בסדר בלהזמין בחורה לדרינק?!). מקרים שקורים לכל אחת, כל יום, בכל מקום. לאחת מתוך אחת. סביר להניח שהגברים שסיפרתי עליהם בכלל לא זוכרים את המקרים האלו, או כמו ששלי יחימוביץ' אמרה פעם: "הרובה לא זוכר, המטרה לא שוכחת". אבל אצלנו, בסוף זה מצטבר. לעוד מקרה, ועוד אחד, ובסוף זה הופך אותך לחשדנית, לדרוכה, לעצבנית. מעבר לזה- זה מפחיד: מפחיד להיכנס לבד לדירה שיש בה גבר שאת לא מכירה; מפחיד ללכת ברחוב (כן, אפילו ברחוב ראשי!) ב-12 בלילה, מפחיד לצאת לרוץ לבד בחושך, מפחיד לצאת מההופעה או מהמסיבה ולבדוק כל הזמן אם מישהו משם עוקב אחרייך.

אז אם אתם עדיין מבולבלים, הנה כמה כללי אצבע:

1. אם זאת פגישת עבודה- אל תחזרו אחרינו

2. אם אתם מראיינים אותנו לקבלה לעבודה/ לדירה/ לכל מקום אחר- אל תחזרו אחרינו. אני לא מאמינה שאני צריכה לומר את זה, אבל זה רלוונטי גם למקרים בהם אנו אלו שמראיינות אתכם.

3. אם יש בינינו יחסי מרות- אל תחזרו אחרינו

4. אם במקרה אתם הולכים מאחורינו ברחוב חשוך בלילה- אל תחזרו אחרינו

5. אם אתם רואים את הכרטיס שלנו באתר היכרויות- אל תשלחו לנו דיק פיקס כדי לחזר אחרינו

6.  אם אמרנו "לא"- אל תמשיכו לחזר אחרינו

ולסיום, אקדים תרופה למכה, ואענה על הטענה הידועה: "אבל כבר אי אפשר להתחיל עם בחורה היום"!

אז זהו, שכן אפשר. אני בטוחה שזה לא קל, לפנות למישהי ולהתחיל איתה, בין אם זה בחיים עצמם ובין אם זה ברשתות החברתיות ובאתרי היכרויות. אני לא חושבת שאנחנו צריכות להיות מגעילות למי שמתחיל איתנו- גם אם לא מעוניינות- כל עוד הוא עושה את זה בצורה מכבדת. אבל אפשר לעשות את זה בצורה מכבדת ונעימה; יש לי אפילו לא מעט דוגמאות לגברים שעשו את זה נכון. זה כבר נושא לטור אחר.

תגובות (0)
הוסף תגובה