הסוד שהפך אותי לבייביסיטר הכי טובה בעולם

איך אנסח את זה בצורה עדינה? אני לא הבייביסיטר הכי טובה בעולם. בכל פעם שחברים או משפחה מבקשים ממני לשמור על אוצרותיהם, אני יודעת כי זיכרונם בגד בהם והם שכחו את הפעם הקודמת בה מילאתי תפקיד זה בצורה הכי לא מושלמת שיש בעולם, וזה בלשון המעטה…

 

 

נקודת המוצא שלי הינה כי תפקיד ההורים לספק לילדיהם את כל הדרוש להם לגדילה תקינה ובטוחה: מזון בריא, בית חם ואהבה, לעומתם, תפקיד כל בעלי המקצוע שמסביב, ע"ע בייביסיטר, הינה לספק לילדים את כל הפאן שמסביב שאינו נמצא תדיר בשגרה היומיומית שלהם, אי-לכך ובהתאם לזאת, מצאתי עצמי, בכל פעם ששמרתי על אחיינים שלי, רוכשת להם ממתקים, מאפשרת להם להשאר ערים עד שעות מאוחרות, ובאופן כללי, לעשות את כל הדברים שההורים שלהם לא מרשים. עד האוכל.

לפני יומיים, אחותי בקשה ממני לשמור על הילדים שלה, לבקשה זו לוותה אזהרה חמורה לבל אאכיל את האוצרות שלה בג'אנק פוד או שהיא תדאג לנישול שלי מהירושה לאלתר.
לקחתי את האזהרה שלה ברצינות, שריינתי מקום ביומן ומילאתי את הראש שלי בדאגה של מה אבשל להם, איך אשכנע את המפלצות הקטנות לטעום ממעשה ידיי ובכלל, איך אני דואגת להוציא את אחותי ואת אחיינים שלי, בו זמנית, מרוצים.

 

לשם החוויה, קפצתי איתם לסופר הקרוב לביתם, שם נגשנו למקרר הקפואים מתוך ציפייה למצוא מוצרים קלים להכנה, וזאת כדי לספק להם תעסוקה, אך גם חפשתי מוצרים שיהיו, בנוסף, גם בריאים ולא עתירי שומן, כדי שגם אני, שמשתדלת בתקופה האחרונה בכל מאודי לשמור על פיגורה, אוכל לאכול.

 

הילדים בחרו כל אחד את המנה העיקרית אותה הוא אוהב (רמז: שניצל תירס הוא הפייבוריט של הזאטוטים האלה, כנראה משהו שעובר בתורשה אצלנו במשפחה) ולאחר שהגענו הביתה, התחלנו במלאכת ההכנה, כאשר הילדים מעורבים בה, מתחילתה ועד סופה. ראשית, הוסכם על פתיתים כתוספת למנה, לאחר מכן, הילדים חתכו סלט ירקות גדול, כמובן בפיקוחי, ולבסוף, לבסוף, פתחנו את חבילות הטבעול – כל ילד בחר לעצמו את המוצר אותו הוא הכי אוהב, הכנסנו אותו לתנור, שמנו טיימר, קצת מוזיקת רקע, וחיכינו…
 

לאחר כעשרים דקות בתנור, הילדים נגשו בהתלהבות לראות את האוכל שלהם, אותו הם הכינו לעצמם, מוכן, הוצאנו את המוצרים בזהירות, מזגנו לצלחות, והתחלנו לאכול.

אין לי דרך בכלל לתאר התלהבות של ילדים שאוכלים אוכל שהכינו בעצמם, אוכל טעים, מזין, בריא ובעיקר… קל להכנה! אין לי גם לדרך לתאר לכם את ההנאה שלי בארוחה תוך ידיעה ברורה שאני יכולה לאכול עוד ועוד, וכל זה ללא נקיפות מצפון…

 

 

אחסוך לכם את תיאורי סצנת המקלחת, הכנת שיעורי הבית והעליה למיטה, רק אגיד שהמבט של אחותי, לאחר שחזרה הביתה, כששמעה מהילדים שלה את השתלשלות היום איתי, אמר את הכל…

 

'את מוכנה להיות אמא', היא סכמה, ואני רק גלגלתי עיניים, נתתי לה חיבוק גדול והבטחתי לעצמי שלפחות בדייטים הבאים שלי, אבדוק שהמיועד אינו סובל מהתקפות אכילה ליליות, ואם כן, הוא יצטרך להתפשר על התפריט בחלק הזה של היממה, בכל זאת, בכל מערכת יחסים צריכים לעשות ויתורים… נשיקות ואהבה ממני. 

תגובות (0)
הוסף תגובה