המאפר המצליח אדוארדו פריירה חושף את הבעיה באיפור של הישראליות

את אדוארדו פריירה, ראש מחלקת הדרכה ואיפור ב"בובי בראון" של אירופה, המזה"ת ואפריקה, אני פוגשת כבר בפעם השלישית או הרביעית. הפעם הראשונה היתה לפני כחמש שנים, בחנות הדגל של חברת Bobbi Brown  אשר נפתחה בזמנו בקניון רמת אביב. הוזמנתי אז להשקה כמאפרת וכבלוגרית, ובמהלך השנים הבאות הוזמנתי עוד אי אילו פעמים לסדנאות ממוקדות בהנחייתו הצבעונית והמשעשעת. גבה קומה, לבוש בסטייל ועם מבטא דרום אמריקני הורס, אי אפשר לטעות במקצועו של האיש – הוא חי ונושם סטייל, איפור ואופנה.

 

עוד באון לייף: 

אך מסתבר שגם המראה יכול להטעות לעיתים. לפני הראיון אדוארדו מספר לי על דרך מסורתית למדי של תיכון והשכלה גבוהה דווקא בתחום הפיננסים. מסתבר שעניין ה"תהיה בנאדם ותלמד תואר רציני" איננו משפט השגור רק בפיהם של הורים פולנים. תשאלו את אדוארדו, יליד ונצואלה שגדל בפורטוגל. כך יצא כי אדוארדו, שהלך בתלם באופן די ממוצע ומשעמם, החליט יום אחד, בגיל יחסית מבוגר לעוסקים בתחום, שנמאס לו, וכי הוא הולך לשם שינוי בעקבות הלב. והלב פנה לדרכים אמנותיות יותר – לתחום האיפור.

 

 

ברזומה של אדוארדו נרשמים תפקידים מרשימי כמו ראש מרכזי השירות של קליניק, ניהול וקידום מכירות ל-MAC, וכמנהל הדרכה, אירועים מיוחדים וקידום מכירות ב-Bobbi Brown. לתפקידו הנוכחי התמנה ב-2006 והוא מחזיק בו עד היום. אז אנחנו נפגשים שוב, הפעם באופן אינטימי יותר, ארבע שנים מאוחר יותר לאחר פגישתנו הראשונה, כשהוא מעביר סדנת אמן ייחודית כאורח של האקדמיה לאיפור של חוה זינגבוים, בה אני משמשת כיועצת קריאיטיבית ורכזת לימודים.

 

כך יוצא שבעוד עדת הבנות שבאו לראותו מניף את מכחוליו בגאונות מתדפקות על הדלת, הוא ואני יושבים לכמעט חצי שעה של ראיון מרתק להפליא, שלולא השעה היתה דוחקת בנו, מן הסתם היה נמשך ונמשך.

 

מחכה למאסטרו בציפיה

עושה רושם כי אתה מגיע לכאן לא מעט. כמה פעמים כבר ביקרת אצלנו?

"(צוחק) חושב שכבר איבדתי את הספירה. אני מת על ישראל והפעם אפילו לקחתי לי את הזמן לבלות כמה ימים בתל אביב, שאני אוהב מאוד. נדמה לי שבמהלך השנים כ -12 פעמים בטוטאל. יוצא לי להגיע אליכם שלוש-ארבע פעמים בשנה, כחלק מהעבודה שלי כממונה על כל האזור שאני אחראי עליו, יחד עם השותף הלבנוני שלי לתפקיד".

 

 

כמישהו שביקר אצלנו לא מעט ואיפר הרבה ישראליות, האם אתה יכול להצביע על

'יופי ישראלי' טיפוסי לדעתך?

"אני מת על השאלה הזו. קודם כל – בסוף היום, כל אשה רוצה להרגיש יפה, לא משנה מהיכן היא באה. בזכות הגלובליזציה העולם שלנו השתנה, גם בתחום האיפור. כשהתחלתי את הקריירה שלי, אפשר יותר היה להבדיל מפורשות בין אוכלוסיות אתניות שונות. היום, כשהמידע זורם בכזו מהירות באינטרנט וברשתות החברתיות, 'אידאל היופי' הופך ליותר אוניברסלי ומשפיע על נשים בכל רחבי העולם. המכנה המשותף לכולן הוא שכולן, כאמור, רוצות להיות יפות ובכמה שפחות השקעה. נכון לומר כי יש סטנדרטים שהפכו פופולאריים בכל העולם, כמו למשל איפור טבעי, בגווני 'ניוד' (גוונים 'עירומים'-י"י).

אני זוכר שבזמנו נשים בישראל אהבו איפור עמיד וכבד יותר, בעיקר בגלל מזג האויר החם וההביל שלכם. היום הן פתוחות לאופציות נוספות, לאור גילויים שגילו באינטרנט. עניינית, כן, יש הבדלים הניכרים, בעיקר בין בתרבויות שונות – לדוגמא, המזה"ת ניכר יותר באיפור כבד, מסוגנן ועשוי. לבנות בישראל יש יופי ייחודי הנובע בעיקר ממיזוג הגלויות הרחב. בנוסף, ישראל היא מקום חם מאוד ואינטנסיבי בהתנהלות שלו וכך גם, כפועל יוצא, דרישות הנשים מהאיפור שלהן".
 


בזמן הסדנא

 

לו יכולת לחזור בזמן ולתת עצות מחכימות לאדוארדו הטירון, או בכלל לאנשי מקצוע מתחילים בתחום – מהן היו?
"עבודה קשה. היה מוכן לכך שתצטרך לעבוד קשה מאד בהתחלה. הכרחי גם לפתח עור עבה ולהיות עקשן – לעיתים גם תענה ב'לא', אבל לעולם אל תתייאש. צפה ולמד מאחרים. לעולם, לא משנה לאיזה מעמד הגעת, אל תחשוב שאתה 'הכי טוב'. שלמות היא פיקציה. אין חיה כזו. השאיפה שלנו, כאנשי מקצוע היא לשאוף ולהגיע כמה שיותר קרוב לשם, אבל בד בבד להפנים גם כי לעולם לא נשיג אותה באמת. תמיד יהיו עוד דרכים אחרות ובסגנונות אחרים יותר לעשות זאת טוב יותר.
לדוגמא, אם, כאיש מקצוע יש לך צבע שאתה מרבה להשתמש בו, כי הוא מחמיא לכולן – עצתי היא לעזוב אותו. השימוש בו חוסם אותך מלהתפתח כאמן איפור אמיתי. ברגע שתשאר באזור הנוחות שלך, תפסיק לחקור ולהתפתח מקצועית. כאמן, אתה חייב לשמור על ראש פתוח. הכוונה היא להבין שבמרבית המקרים הטעם האישי שלך, כאיש פרטי, לא תמיד יעלה בקנה אחד עם מה שתעשה.

אל תתקבע. הבן שאתה כלי, או גשר המשמש לתרגום הסגנון של הלקוחה, באמצעות יכולות האיפור שלך. ברור שברמה הבסיסית יש צורך להתחבר לעבודה, אבל חשוב יותר להתחבר לתרגום הדמות שעומדת מולי, בלי קשר לטעם האישי. אולי זה בכלל לא הסגנון שלך, אבל את התרגום שעשית אתה חייב לאהוב. אם תחשוב שאתה 'הכי טוב', לא תגדל ותתפתח. לא תוכל להיות 'מתורגמן' טוב. הבט סביבך על אנשי מקצוע אחרים. מכל אחד מהם יש משהו שניתן ללמוד ממנו. גם כשאתה מלמד אנשים אחרים ומתחילים , זו הפריה הדדית. אני, זכיתי גם ללמוד מבובי עצמה, שהיא מעבר לכשרון, גם אישיות מדהימה. בסופו של דבר הכל מתנקז לענווה, וזו תכונה שלא כל בעלי המקצוע מחזיקים בה".

 

מה דעתך על הטרנדים החמים בתעשייה כיום?
"דיברנו על מהירות ונגישות העברת המידע ברשתות חברתיות. מראה ה'ניוד' לדוגמא, כאן כבר כמה שנים ואני לא רואה אותו עוזב. השאיפה היא לשוות לעור מראה אמיתי וטבעי, כאילו אין איפור על הפנים. רואים זאת במרבית המגזינים כיום וזה עומד בניגוד מוחלט לזרמים הפחות מהותיים לדעתי, שמונהגים על ידי משפיעני קהל וכוכבנים של תכניות ריאליטי שונות. זה אמנם עושה רושם של טרנד חזק, אבל לטעמי הוא נשאר בתחומי הרשת. אני רואה אותם באינסטגרם, מדגימים את השגעון הזה של ה'קונטורינג' (טכניקה לחיטוב הפנים על ידי הצללות והארות-י"י) ואני רק חושב על אשה נורמטיבית שקמה בבוקר וצריכה לעשות את כל זה. התרגום של הסרטונים הללו לחיי היומיום פשוט איננו ישים. אשה צריכה לדעת לתרגם את המראות למשהו ישים שיעבוד עבורה. בסוף היום היא צריכה להרגיש ולהראות יפה בעיניה, בלי יותר מדי עבודה מיותרת. זו דעתי".

ולסיום, בעקבות ענייני הטרנדים עליהם דיברנו הרגע, מהו טיפ האיפור המנצח שלך לגבי מייקאפ לנשים בארץ?

"כפי שציינתי מקודם, המגמה היא לחזור למקורות, לרגע שבו העור נראה כמו שהוא נראה – חי, נושם ואמיתי. שמתי לב שנשים בארץ נוטות לפעמים לבלבל הזעה בפנים עם התויית העור כשומני, בגלל מזג האויר ההביל שלכם, ואז הנטיה הטבעית היא לבחור מייקאפ עבה, בגימור מאט שמאוד מכביד על הפנים. הנטיה בשנים האחרונות היא לעבור למוצרים קלילים יותר מבחינת הכיסוי והגימור שלהם, אבל יחד עם זה – בעלי עמידות גבוהה במיוחד, משהו שיכול לשחרר נשים רבות מהשימוש בפודרה כמקבעת וסופחת שומן. העצה שלי היא לחפש את המוצרים הללו ולהתנסות בהם, משהו שיכול לשנות מקצה לקצה את התפיסה של הנשים פה לגבי איך מייקאפ אמור להראות ולתפקד".

 

תמונה עם חלק מצוות האקדמיה, חוה, מורות הקורסים ואנוכי

הבנות שנרשמו לסדנת האמן כבר צובאות בהמוניהן על דלתות אולם ההרצאה ואנחנו נאלצים לסיים את השיחה המרתקת של שנינו. בזמן שקהל הצופות הנרגש נכנס כמו נחשול לתוך האולם, מנשק אותי האיש הנמרץ לשלום בחום, על שתי הלחיים: "כן, כן…אני יודע", הוא קורץ לעברי "פה בישראל יש שמנשקים פעמיים ויש שמנשקים שלוש, תלוי מאיזו עדה אתם". הוא ממהר ליישר את בגדיו ולעמוד על הבמה ליד עמדת האיפור הפרושה לרווחה. ישנו דור חדש של מאפרים בתחילת דרכם שמחכה בקוצר רוח לידע, לתובנות ולכשרון שלו.
 

 

תמונה עם חלק מצוות האקדמיה, חוה, מורות הקורסים ואנוכי

לצפיה בשידור החי אשר תיעד חלק נכבד מהראיון, לחצו על הלינק כאן.

תגובות (0)
הוסף תגובה