למה נשים ממשיכות לעשות סקס גם כשזה כואב להן?

מחקרים מעידים כי 75% מהנשים חוו או יחוו כאבים בזמן יחסי מין בחייהם – בין אם מחדירה וגינלית ובין אם מאקטים מיניים אחרים. מחקרים אחרים הצביעו על כך שבשנות העשרים לחיינו, 13% מהנשים חוות כאבים במהלך סקס למשך שישה חודשים ברצף. אבל מסתבר שמבחינת רבות מאיתנו, זו עדיין לא סיבה להפסיק ולקיים יחסי מין. ולא מדובר רק באקט ספציפי שבמהלכו אנו בוחרות שלא להפסיק – גם נשים שמודעות למצב בו מין גורם להם לכאב לאורך תקופה, ממשיכות להסכים ולשכב עם בני הזוג שלהן למרות שאינן מפיקות מזה הנאה ואפילו סובלות מזה פיזית. למה אנחנו עושות את זה לעצמנו?

 

כשאת אונסת את עצמך

נשים שאונסות את עצמן לקיים יחסי מין היא תופעה מוכרת ומושתקת בו זמנית. אילו סיבות גורמות לנו להכריח את עצמנו לעשות סקס?

לכתבה המלאה של תמוז קולבר

התשובה של סקסולוגים רבים לשאלה הזו היא פסיכולוגית. לדבריהם, אנו יכולים להפנות את האצבעות המאשימות שלנו כלפי דימויים לא מציאותיים של סקס במגוון סוגי המדיה. בין אם בפורנוגרפיה, כפי שכבר נטען רבות בעבר, וגם בסרטים, בספרים, במגזינים ובשלל סוגי האמצעים בהם אנו פוגשים תיאורים של יחסי מין – מה שמספרים לנו ומראים לנו לעיתים קרובות פשוט לא תואם את המציאות, וכתוצאה, יותר מדי אנשים פשוט לא יודעים איך סקס אמור להיות ולהרגיש.

 

זו כמובן לא הבעיה הראשונה שמקורה בדימויים שקריים שכאלה. בימינו הטענות הללו נשמעות ערבים לבקרים. אולם במקרה זה ההסבר הוא מאוד פשוט והקשר הוא ישיר: ראינו אינספור פעמים על המסך נשים שממשיכות בסקס למרות שאינן ניהנות ממנו, מגלגלות עיניים וסופרות את הדקות (פאסיב אגרסיב נשי קלאסי שמתיישב בול על הסטריאוטיפ). המסקנה המתבקשת שתסיק הצופה בסצינות כאלו היא שמה שאישה נורמלית היתה עושה במצב כזה הוא להמשיך את האקט המיני, בלי קשר להנאה ממנו.

 

צילום מסך מ-"Girls", מבית HBO

 

את המסקנה הזו אישרו שלושה חוקרים שוודיים, שגילו שרוב הנשים אכן מאמינות שהדבר 'הנורמלי' לעשות במצב בו את לא נהנית מהסקס הוא להמשיך בו. ואמנם יש הבדל משמעותי בין חוסר הנאה לבין כאב של ממש – אך הבסיס לבעיה טמון כאן. באופן בסיסי, זה אומר שמה שמניע נשים להמשיך ביחסי מין מכאיבים הוא שאיפה (מודעת או לא) להיות האישה האידאלית. תכתיבים חברתיים שגורמים לנו להאמין שאנו חייבות להמשיך במין, גם כשזה לא מסב לנו הנאה ואפילו כשזה מסב לנו סבל. שלושה רגשות מובילים שמשפיעים על השאיפה הזו – השלמה, הקרבה ואשמה.

 

לפי אותם אידאלים נשיים, היכולת לקיים יחסי מין היא חלק ממה שהופך אותנו לנשים. זהו אלמנט שאת השפעתו ניתן לראות גם אצל נשים עקרות, שחוסר היכולת להביא ילדים מערער קשות את דימויין. כך שבתפיסה שלנו, גם אם לא באופן מודע, אם אנחנו לא עושות סקס – אנחנו לא מספיק נשיות, וכדי להשיג את האישור הזה אנו מוכנות לעשות הרבה, כולל לסבול מכאבים. האפקט הפסיכולוגי של התכתיבים הללו הוא כל כך עמוק, שלעיתים אנו מעמידות פנים שהכאב אינו שם ושאיננו חשות בו כדי שלא לפגוע בשותף שלנו ולהימנע מלדבר איתו על זה.

 

את אלמנט ההקרבה, שמאפיין תכתיבים חברתיים רבים הנוגעים לנשים, ניתן לראות יותר במצבים של זוגיות: נשים רואות בכאב שהן חוות כדבר שולי לעומת ההנאה שמפיק בן הזוג – שכן מחנכים אותנו להאמין שזו העדיפות העליונה (ובזה פורנוגרפיה היא בהחלט מואשמת מרכזית). כך שאם מעט סקס במערכת יחסים יסמן את סופה, אנו מעדיפות לנשוך שפתיים ולהתמודד עם הכאב כדי שלא לסכן את הזוגיות.

 

צילום מסך מ-"Breaking Bad", מבית AMC

 

מעל לכל זה, ישנה גם האשמה: אנו מאשימות את עצמנו בכך שאיננו מסוגלות ליהנות מהסקס, כאילו שזו אשמתנו שכואב לנו או שמשהו לא בסדר בגוף שלנו, ולכן מנסות לפצות על כך ובכל זאת להמשיך. במקרים אחרים, נשים מפחדות שייפגעו בבן הזוג אם יגידו שהוא מכאיב להן (שלא בהכרח באשמתו אפילו) ומעדיפות לשמור על שקט. אחרות יוצאות מנקודת ההנחה המעוותת שבן הזוג יחשוב שהן מזייפות את הכאב כדי להפסיק ופשוט יתעלמו ממנו.

 

ובסופו של דבר, הכר הפורה שעומד בבסיס כל ההנחות האלו, ההקרבות וההאשמות שאנו משכנעות עצמנו שעלינו לעשות, הם תולדה של הלחצים שמופעלים עלינו כנשים לעמוד ברף מסוים. "אישה צריכה להיות שפית במטבח, ליידי בסלון וזונה במיטה" – כך מבטיחה האמירה המיושנת שכל כך חביבה על גברים, שמציירת את אותה אישה אידאלית האמורה לספק את כל צרכיו של הגבר, גם צרכיו המיניים, בכל מחיר. כדי להיות אישה טובה, זה מה שהיא צריכה לעמוד בו, בלי לקחת בחשבון את צרכיה או את כאביה שלה. ואם זה לא משנה שיש לך שאיפות מעבר לעבודות בית ובישולים, למה שזה ישנה משהו שכואב לך במהלך יחסי המין?

תגובות (0)
הוסף תגובה