לא יורד מהציצי: איך מתגברים על קפיצת הגדילה הראשונה של התינוק?

לא להאמין, את אמא כבר כמעט יומיים! יש מן תחושה שהחיים שהיו לך לפני כבר רחוקים מרחק שנות אור. ההתרגשות עוד בשיאה, האורחים מגיעים, המשפחה מאושרת, לעיתים ההנקה מתחילה כבר להסתדר, או שהכל הלך לך חלק עד עכשיו… הגיע הלילה השני ופתאום התינוק שלך לא מסכים להפסיק לינוק, הוא לא משחרר את השד ובכל פעם שאת מנתקת אותו הוא בוכה ולא נרגע.

בהתחלה את זורמת ומניקה עוד ועוד ועוד, מעבירה אותו מצד לצד ואחר כך שוב, מצד לצד, ולאט לאט המחשבות השליליות מתחילות להזדחל ולהתערבל בראש: "כנראה נגמר לי החלב", "זה בטח בגלל שלא ישנתי הרבה", "אולי לא אכלתי מספיק?", "בטח החלב שלי עוד לא הגיע", "החלב שלי לא מספיק משביע", "אולי אני מהנשים שאין להן חלב", "אני מרעיבה את התינוק שלי"…

גם לאורחים שבאים לבקר ולשכנות לחדר יש עצות ודעות שמאששות את המחשבות האלו.

בסוף את הולכת תשושה ומיואשת לתינוקייה לבקש את עזרת האחיות המנוסות והן מאששות את חששותייך – "תני לו תמ"ל" הן מציעות לך, "החלב שלך לא מספיק לו, את עייפה, תני לנו לעזור". מותשת, את מקשיבה להם ומשאירה אותו שם, בין התינוקות הבוכים. "תקראו לי אם הוא רוצה לינוק" את אומרת, אולי ככה תצליחי לישון קצת…

כבר בדרך לחדר הטלפון מצלצל, "הוא בוכה, הוא כנראה עדיין רעב…"

אחרי עוד כמה ניסיונות להניק, כשהפטמות שלך כבר שורפות וזה נראה שהתינוק שלך פשוט רוצה לעבור לגור על הציצי, את מחפשת יועצת הנקה, "בשעות הלילה אין יועצות" עונות לך האחיות הנחמדות, ושוב מציעות "אולי אין לך מספיק חלב, תתני לו קצת תמ"ל…"

נשמע כמו תסריט מתוך סיוט לילה? תתפלאי לכמה נשים הוא קרה. אבל טוב שאת כאן וקוראת, כי אני יכולה כבר עכשיו, עוד לפני הלידה, להרגיע אותך, התינוק שלך פשוט קרא את "ספר ההוראות לתינוקות" והוא נורמלי לחלוטין. גם את נורמלית ולא נגמר לך החלב או משהו דומה.

למעשה, התינוק מבצע את קפיצת הגדילה הראשונה שלו. מכיוון שהוא צריך יותר חלב ממה שעד עכשיו ייצרת עבורו, הוא מבקש לינוק עוד ועוד – כך, הוא משביע את רעבונו וגם מאותת לשדיים לייצר עוד חלב עבורו (עוד מידע על מנגנון ייצור החלב בטיפ הרביעי). התופעה הזו קורית בדרך כלל ביממה השנייה לאחר הלידה, והרבה פעמים דווקא בלילה. זה כל כך שכיח שאפילו נתנו לזה שם – "ירח הדבש בין האם לתינוק". שם פסטורלי למצב בכלל לא פסטורלי, מי צריך לילה לבן יומיים אחרי לידה?

ודווקא בלילה, בד"כ היולדת נותרת ללא מלווה, בין אם בשל אילוצים משפחתיים או בשל  נהלי בית החולים שלא מאפשר זאת, וכך היא צריכה להתמודד עם הקושי לגמרי לבד.

אז איך תוכלי לדעת שבאמת מדובר בקפיצת הגדילה ואין בעיה אחרת?

התשובה לכך היא פשוטה מאד – אם התינוק רגוע כל עוד הוא על השד, מתרגז כשאת מרחיקה אותו והבעיה חולפת בבוקר – אלו הסימנים שלך לכך שזו הייתה קפיצת גדילה (החדשות הטובות, זה מאחורייך). אבל, אם הוא חסר מנוחה גם כשהוא על השד או שזה לא עובר לו בבוקר – זה כבר איתות שיש קושי כלשהו בהנקה שדורש אבחון של יועצת.

מה בעצם את צריכה לעשות? פשוט להמשיך להניק ולהחליף בין הצדדים עוד ועוד, ככה התינוק יאותת לשדיים לייצר עוד חלב ולהתאים את הייצור לדרישה שלו, וגם יישאר רגוע.

אבל…קל להגיד, קצת יותר קשה לבצע, במיוחד אם את לבד בלילה, בלי תמיכה מקצועית, בלי רגע של מנוחה, כשאת עוד מתאוששת מלידה, אולי גם כואבים לך התפרים ויש כיווצי הרחם.

הנה כמה דברים שיוכלו לעזור לך לשרוד את הלילה הזה –

1.     מלווה. זו הנחיה רשמית של ארגון הAAP שלכל יולדת בבית החולים צריך/ה להיות מלווה שי/תשגיח עליה ועל התינוק בערנות בזמן שהיא ישנה. כך שבאופן כללי כדאי שתתכנני מראש איזה/ו מלווה י/תוכל לשהות איתך בלילה. כאמור, יש בתי חולים שמאפשרים זאת ואם את יולדת בבית חולים שלא, תתעקשי. בכל המחלקות האחרות בבית החולים אין מגבלות כאלו..

2.     לנוח תוך כדי שהתינוק יונק, ולוודא שהוא מוגן מנפילה, קראי את הטיפ הקודם על איך להניק בבטחה.

3.     ללמוד להניק בתנוחה הביולוגית שתאפשר לך מנוחה מקסימלית. זו תנוחה שבה את נשענת אחורה במיטה המשופעת ותינוקך מונח עליך בטן אל בטן כשגופו נשאר צמוד אליך בזכות כוח המשיכה, תוכלי ללמוד עוד על התנוחה כאן.

כך או כך, לפחות כרגע את יודעת שזה נורמלי ושזה קורה לעוד המון תינוקות ואימהות, עצם הידיעה הזו תעזור לך להתגבר על  קפיצת הגדילה הראשונה הזו.

לטיפים הקודמים:

· הנקה ראשונה בחדר הלידה

· רגע אחרי הלידה: מה עושים כשהתינוק צריך לעבור בדיקות?

· חפשי את יועצת ההנקה בבית החולים

· כל כמה שעות צריך להניק בבית החולים?

· איך להניק בבטחה בבית החולים – מידע חשוב לכל יולדת

אליענה עובדיה – מדריכת הנקה