המדריך המלא למוטרדת המינית

נדמה שבכל יום צצות כותרות על הטרדות מיניות שעוברות נשים כמעט בכל מקום. זה קורה במקומות העבודה, בצבא, במועדוני הלילה. זה כנראה קרה גם לך כבר כמה פעמים. אבל מתי הערה שקיבלת מהאיש שעמדת לידו בתור הופכת להטרדה? ומה את יכולה לעשות עם זה?

עוד באון לייף:

"אנחנו פוגשים מטרידים בשלל מסגרות היומיום שלנו", אומרת עו"ד תמי קלנברג לוי המתמחה בדיני נזיקין, "זה יכול להיות השכן, אב או אם של ילד מהכיתה, מורה או הורה מבית הספר, מטפל… למעשה כל אחד שגורם לך להרגיש מושפלת ומבוזה ביחס להיבטים המיניים או העדפות מיניות. הערות מעליבות, הצעות פוגעניות, ומיותר לציין כי מעשים מגונים או ניסיון סחיטה אף הם נופלים בגדר הטרדה מינית."

אבל האם בעצם ניתן להתלונן על כל מטריד?

"אין אדם שצריך להרגיש תחושת השפלה וביזוי ואפילו לא אי נוחות קשה ביחס להיבטים מיניים. כל אישה וגבר הינם בעלי חרות להחליט מה מתאים להם במישור זה. לכן, התשובה היא כן. ניתן להתלונן על כל אחד, ובלבד שביצע את המעשים האמורים: פנה בהצעות מיניות, העליב, פגע, השפיל, והועבר לו המסר שאת לא מעוניינת. העברת המסר צריכה להיות ברורה. עדיף אמירה חד משמעית, אך גם סירוב ברור משתמע. הנעת ראש וכעס יספיקו אך יהיו קשים יותר מבחינה ראייתית".

אז מה בכל זאת הקושי? "ההבדל המשמעותי בין הטרדות ביומיום לעומת יחסים בעבודה, נעוץ בכך שבמקרים אלו לא מדובר ביחסי מרות. לכן יש צורך שהמעשים או האמירות יחזרו על עצמן, ויש להראות שהועבר המסר של סירוב. בלשון פשוטה, שיהיה ברור שאתו לא מעוניינות. עם זאת, כאשר יש אמירה מבזה ומשפילה המופנית לאדם ביחס למינו או מיניותו לרבות ביחס לנטייתו המינית, אפילו אמירה פוגענית אחת מספיקה כדי ליפול במסגרת הגדרת החוק."

דעי מה הן האפשרויות העומדות בפנייך

"במקרה של הטרדה בחיי היומיום אין מערך הגשת תלונה מסודר כמו במקום העבודה. צריך לבדוק כל מקרה לגופו. אם מדובר בבית ספר או במטפל ניתן לפנות לגורמים המוסדיים – מנהל, יועצת או אפילו מורה אחר – העיקר להציף את העניין.

אם מדובר במסגרת אחרת, לדוגמא שכנים והמטריד אינו מבין את המסר של הסרוב המועבר לו, אין אלא להחליט האם להגיש תלונה במשטרה או לשלוח מכתב מעו"ד. מאחר שאין מנגנון מוסדר שיעצור את ההטרדה כמו שיש במקום העבודה, לרוב מכתב התראה מעו"ד יכול להעביר את המסר בצורה עוצמתית דיה".

נשים רבות שחוו הטרדה מתבוננות בשפע המידע שקיים ברשת, אך לא באמת מקבלות מענה על השאלות הבסיסיות כמו איך בכל זאת עושים את זה? למי פונים? איך מניעים את כל התהליך? לכן ריכזנו עבורכן את רשימת הצעדים שכדאי לקחת לפני הגשת תלונה.

שלב ראשון: פני לעו"ד מומחה

"הפניה לעו"ד טובה לקבלת המידע וגם ככלי לעצור את המעשים. כאמור, בהעדר כל מסגרת מוסדרת של תלונה, מכתב התראה מעו"ד יכול להוות כלי להפסקתם, אם המסר לא נקלט בצורה פשוטה יותר."

בתחילת התהליך או כשכבר גיבשתי דיעה?

"עדיף לעשות את זה בהקדם. גם כדי לייצר הרתעה וגם כדי להבין מה מותר ומה אסור. נפגעת שרוצה שהמעשים יפסקו עלולה לחשוב על פתרונות יצירתיים בהעדר מנגנון מוסדר, ושם כדאי להזהר שלא לגלוש לאיומים וכו'. לכן כדאי לפנות לעו"ד בשלב מוקדם ככל הניתן".

שלב שני: ראיות, ראיות, ראיות

"ראיות הן הכלי החשוב ביותר בהוכחת התלונה. הקלטה, צילום, או עדים – כולם יסייעו מאד. גם תלונה בפני חבר/ה בסמוך למקרה. במקרים של הטרדה מחוץ למקום העבודה המצב יותר קשה. אין עובדים הנמצאים במקום שיכולים להעיד לטובתך ולכן דרכי האיסוף האחרות הן לרוב יותר רלוונטיות."

שלב שלישי: דעי את זכויותייך – אין חובה להתלונן במשטרה

"המחוקק נתן בידי הנפגעים את הזכות לבחור איך לנהל את ההליך. אין חובה ללכת למשטרה. ניתן לקיים הליך אזרחי, כלומר, תביעה כספית או נזיקית, ללא כל התערבות של המשטרה.

כששוקלים הגשת תלונה במשטרה חשוב לזכור שהדין הפלילי נותן מענה במישור הציבורי. כלומר, המדינה היא המאשימה את הפוגע. המעמד של המתלוננת, הינה בדיוק זה, מתלוננת. אין לה חזית ישירה מול המטריד והאינטרסים שלה אינם נשקלים או נשקלים בשוליים במסגרת הליך פלילי. ומאידך, בהעדר הליך פלילי – המטריד לא ישלם את חובו לחברה. זו מסגרת שיקולים קשה, וכל נפגעת צריכה לקבל את ההחלטה המתאימה לה."

שלב רביעי: דעי לאן את נכנסת

"אם החלטת להגיש תלונה את צריכה ראיות, ראיות ראיות – וכח נפשי. לא בהכרח בסדר הזה. צריך להבין שזה תהליך. המענה אינו מידיי, הליך משפטי פלילי או אזרחי הוא ארוך ודורש זמן. בהחלט יכול מאד להיות שהמטריד יפסיק מעשיו לאלתר עם קבלת התלונה או מכתב העו"ד. בכל מקרה כדאי שתכיני את עצמך לתהליך ארוך וממושך."

ומה קורה כשזה קורה במקום העבודה?

החוק לגבי הטרדה במקום העבודה מסודר וברור הרבה יותר. ועדיין, קל מאוד להעלים עין כשהמטריד רק "זורק הערות" או "מדבר מלוכלך". "כשסוג כזה של הטרדה עולה בפגישת ייעוץ שלי אני לא יכולה לעבוד יום שלם", אומרת עו"ד מיה צחור המתמחה בדיני עבודה ובעלת אתר ovdot. "זה קשה כשהעובדת "מסכימה" להטרדות כי היא מרגישה שאין לה ברירה, שזו פרנסה, שהעבודה נהדרת ותפורה למידותיה, ואיכשהוא משלימה עם ההצקות המילוליות והפיסיות. זה בא לידי ביטוי גם בפריפריה, כשאין שפע של מקומות עבודה, והיא המפרנסת היחידה בבית."

מה נחשבת הטרדה מינית? כל אמירה לא במקום היא כזו?

"זריקת הערות הן סוג ההטרדות המיניות השכיח ביותר, ההופך את מקום העבודה לסיוט. מדובר על הצעות מיניות חוזרות מצד ממונה למשל, שלא מכבד סירוב או התייחסויות מיניות, כאילו האשה היא אובייקט מיני. לפעמים מדברים במילים מיניות פוגעניות לא כי יש כוונה מינית עם העובדת, אלא כדי להבהיר לה את מיקומה ולהשפיל אותה כך שאפילו כוונה מינית אינה אמת מידה לשאלה האם זו הטרדה מינית. כבר ראיתי בעבר מקרים שעובדת הסכימה להצעות המיניות האלה כי לא היה לה נעים מהבוס או כי חששה למקום העבודה. כל אלו יכולות להיחשב הטרדות מיניות".

בתלונות על הטרדות מיניות במקום העבודה יש נהלים ברורים יותר מאשר בהטרדות בחיי היומיום. ועדיין, יש המון בלבול בנושא. איך מתחילים? למי מספרים? והאם ההנהלה בצד שלי או של העובד. הנה השלבים שעליכן לעבור במקרה של הטרדה במקום העבודה:

שלב ראשון: מתייעצים עם איש מקצוע

"אני בעד מיד להתייעץ עם עו"ד, לפני שמתלוננים ובוחרים את דרך הפעולה. ומדוע? כי חסר ידע בנושא. בחורה, יכולה לקרוא את תקנון ההטרדה המינית ולחשוב שברגע שהיא מתלוננת מרחיקים את המנהל. זה כמובן לא המצב ועלול להתחוור לה שהיא נאלצת להמשיך לעבוד איתו. או מתלוננת שמגיעה למשטרה, בעוד שהאירוע לא פלילי באופיו. דוגמא לכך היא מערכת יחסים בהסכמה בעבודה. העובדה שמנהל צריך לדווח על הקשר היא עניין של דיני עבודה ולא עניין פלילי. עם זאת, לפעמים תלונה במקום עבודה זו עוגמת נפש של ממש, מתלוננים צריכים לדעת את זכויותיהם ולהבין לקראת מה הם הולכים."

שלב שני: איסוף ראיות

"קודם כל ולפני שמחליטים מה עושים ואם עושים בכלל משהו, כדאי שיהיו ראיות. בלי הוכחות יהיה קשה מאוד להתקדם עם תביעה על הטרדה מינית. מה גם שככל שמתקדמים בשלבי הגשת התלונה איסוף הראיות הופך קשה יותר. לפיכך, יש לספר לחברות, אפילו לא מהעבודה, לספר לאיש מקצוע טיפולי, לרשום ביומן מה קרה לפרטי פרטים, עם תאריכים. לתעד, ואפילו להקליט. לא מזמן שמעתי על בחורה שהבוס שלה שגילו כפול מגילה לא מפסיק להציע לה הצעות מיניות שלא עולה בדעתה להסכים להן והיא הקליטה אותו כל הזמן. אם תרצה פעם לעשות עם זה משהו, לפחות שיהיו ראיות.

ועוד מילה על הקלטה: לפעמים פשוט להקליט את עצמך משוחחת עם האדם שהטריד ואומרת לו שההצעות המיניות שלו לא מקובלות ועושות לך רע יכול לעזור. במקרה זה ניתן להשיג שני דברים: האחד, אמרת לא, וזה חשוב ביותר. השני – זה מתועד. אם האדם שיושב מולך לא יכבד את ה-לא, אפשר להתחיל לפעול."

שלב שלישי: עוברים דרך הנהלת החברה

"לפי החוק צריך ללכת לאחראית על ההטרדות המיניות במקום העבודה והיא צריכה לבדוק את התלונה בדיסקרטיות. אחרי שהיא מוציאה סיכום היא צריכה להציג למנהל את המלצותיה והוא מחליט אם לקבל אותן ומה לעשות. כלומר – אי אפשר לדלג על ההנהלה. בדרך כלל מה שקורה זה שמי שמנהל את הבירורים הוא משרד עורכי הדין המייעץ לחברה. הוא מלווה את האחראית, כותב את מסקנותיה ואת המלצותיה, וגם את ההחלטה של המנהל. לכל מקום עבודה יש כללים משלו בעניין הזה.

ישנם מקומות עבודה שהמטריד כל כך חשוב לחברה, שהם ינסחו את הדו"ח כך שלא היה ולא נברא. הם יכתבו במסקנות שלא היתה הטרדה מינית, או מקסימום דבר פעוט ערך שלא מחייב הפרדה. לפעמים קורה בדיוק ההיפך: מקומות עבודה כל כך מבוהלים מהאפשרות שתוגש נגדם תביעה על הטרדה מינית, או ששמם יופיע בעיתון כמי שלא טיפלו כמו שצריך בתלונה על הטרדה מינית, שמגזימים עם המסקנות נגד מי שנגדו מתלוננים, העיקר שהמתלוננת תהיה מרוצה. את המגמה הזאת אני רואה יותר ויותר בעת האחרונה, מאז שנולד השיימינג ברשת."

נשמע שהמלצות האחראית על הטרדות המיניות מוטה מאוד מאינטרס המעסיק.

"זו בעיה רצינית. כמובן שיש במסקנות הדו"ח הטיה שנובעת מאינטרס מקום העבודה. לפעמים למקום העבודה לא אכפת מהמנהל, הוא לא עד כדי כך חשוב, ואז מיישרים קו עם העובדת – והעובד הולך הביתה. גם אם מה שכביכול עשה, נניח בדיחה לא מוצלחת, לא מהווה הטרדה מינית ובוודאי שלא כזו המצדיקה פיטורים. היה לי מקרה באוגוסט האחרון בו העובדת היתה חשובה למנכ"ל והמנהל הישיר שלה מצא את עצמו מהר מאוד בחוץ. לעומת זאת היו מקרים בהם מקום העבודה עושה כל מאמץ להשאיר את המנהל."

שלב רביעי: בוחרים דרך פעולה

"חשוב לזכור שלא חייבים לתבוע. החוק נותן למי שנפגעת מהטרדה מינית מספר אפשרויות לטיפול בנושא: היא יכולה להגיש תלונה במקום העבודה, יכולה להגיש תביעה כספית נגד המטריד בליווי עורך דין, או נגד מקום העבודה אם לא עשה מה שצריך לפי החוק, ויכולה גם להגיש תלונה במשטרה."

ובמידה שמקום העבודה שולח את המתלוננת לתחנת המשטרה?

"מעסיקים היו מאוד רוצים להיפטר מהחובה המעיקה הזאת של בירור תלונה על הטרדה מינית, ולעיתים שולחים למשטרה. זו הפרה של החוק. מעסיק צריך לברר תלונה על הטרדה מינית ולא לשלוח את העובדת למשטרה. הוא רק צריך להגיד לעובדת שזכותה להתלונן במשטרה, אבל לא לשלוח אותה לשם."

אז מה לוקחים בחשבון לפני שנכנסים לכל זה?

כל מתלוננת צריכה להבין שלא חשוב באיזו דרך היא בוחרת, מהרגע שהתלוננה מדובר במסע ארוך וקשה. בהרבה מקרים החברה תסתכל עליה ותשפוט אותה, תקרא לה פרובוקטיבית, כזו שמבקשת את זה, תשפוט את הלבוש ואת השפה שלה. המתלוננת לא פחות חשודה מהמטריד. ועדיין, יותר ויותר נשים מחליטות לא לשתוק ולעצור את המטרידים. גם כדי לקבל את אישור החברה לכך שהוטרדו, גם כדי שהמקרים לא יחזרו על עצמם עם אחרות וגם כדי להשתיק את המצפון או להשיג סיום לפרשה הזו כדי שיוכלו להתקדם הלאה. כל אחת וסיבותיה. ובכל זאת חשוב להבין שהתהליך ארוך והתגמול לא גבוה. צריך לקחת בחשבון שמדובר בתהליך מתיש, ולהבין אם את רוצה להיכנס אליו. אם כן – זה לא בשמיים. את יכולה להשמיע את קולך ולהשיג את המטרה. באמצעים של היום יש לך את כל הכלים להוכיח את הטענות שלך. אמצעי ההקלטה ואיסוף הראיות כוללים את הסמארטפון שלך ולא טכנולוגיה מורכבת. ובסופו של יום, ככל שנשים רבות יותר ידברו, יספרו את סיפורן, לא ישתקו – כך הנורמות ישתנו. אם בימיו של חיים יבין היה נהוג לצבוט בישבן, הרי היום שמישהו רק ינסה לקרוא לך בשם שיגרום לך לזוע בחוסר נוחות. ואולי בעצם, זהו כל הסיפור כולו.