איזו אמא רוצחת את הבנות שלה?

לפני כמה שנים נאלצתי לנחם חברה שאחותה התאבדה. מאוד קשה למצוא מה לומר במצבים כאלו, במיוחד כשאלו שנותרים מאחור מנסים שוב ושוב להבין איך זה קרה. לבסוף, אמרתי לה את הדבר היחידי שהצלחתי להגיד באותו הרגע: "אני מאחלת לך שאף פעם לא תביני לגמרי למה היא עשתה את זה, כי כל עוד לא תביני לגמרי – זה אומר שאת בריאה".

 

עוד באון לייף: 

 

מאתמול הסיפור של האמא בירושלים שככל הנראה רצחה את בנותיה והתאבדה, לא עוזב לי את הראש ואת הבטן. אני קוראת כל ידיעה על מנת להבין למה. ואף ידיעה לא עונה על זה בינתיים וסביר שגם לא תענה. אומרים שהיא היתה בדיכאון, אבל אני מכירה לא מעט אנשים בדיכאון שלא הורגים את הילדים שלהם. אז מה בכל זאת מביא אמא לרצוח את בנותיה? ובכן, אני מאחלת לנו שלעולם לא נדע.

 

ובכל זאת אנחנו מוכרחים לדעת. הרי הכי קל יהיה לפתור את זה עכשיו במחשבה שהיא מפלצת. היא מפלצת כמו שאר ההורים שרצחו את הילדים שלהם. היא מפלצת כי היא עשתה את הדבר שכל כך מנוגד לא רק למוסריות שלנו, אלא ממש לטבע האנושי שלנו, לאינסטינקטים הכי חייתיים שגורמים לנו לשמור על הילדים שלנו יותר מאשר אנחנו שומרים על עצמנו. ובעיקר היא מפלצת כי היא אמא. ומילא אבות רוצחים את הילדים שלהם – אבל אימהות?

 

 

ובכל זאת היא כנראה לא מפלצת. היא אישה שהגיעה לתהומות שאנחנו לא יכולים להבין, והלוואי שאף אחד לא יוכל להבין, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להכיל. אנחנו צריכים להתעורר ולהריח את ריח השריפה – זו שאומרת לנו שלפעמים זה קורה, והגיע הזמן שנתמודד עם זה, לא רק להדחיק ולכתוב כותרות נוסח "מי עושה כזה דבר?". מי שעושה כזה דבר זה אדם – אמא או אבא – שנמצאים במצוקה עצומה. לא תמיד אפשר לראות מראש, בטח שאף אחד לא יכול להעלות על הדעת, אבל גם אי אפשר לבטל את זה באמירה הבטוחה ש"לנו זה לא יקרה".

 

אולי במקום לבזבז את הזמן על סטטוסים ותגובות נאצה נגד אותה "מפלצת", ננסה לבער את המפלצת האמתית – הדיכאון, שכבר מזמן הוכרז כמגפה של המאה הנוכחית. אולי במקום להיות בטוחים שלנו זה לא יקרה, כי הרי זה קורה רק למפלצות, ננסה להיות קשובים יותר, ערניים יותר, רגישים יותר לאלו שלצדנו. ננסה ללחוץ על הרשויות לטפל מהר יותר, ביסודיות יותר.

 

חלילה אין לי כוונה להאשים אף אחד, בטח לא כאלו שנמצאים עכשיו בכאב שאף אחד לא צריך להכיר. מאוד קל להיות חכמים בדיעבד ולזהות סימנים בראיה לאחור. אני רק אומרת שאלו תהומות שאין לנו כלים להבין ועם זאת המטרה שלנו היא כל הזמן לנסות להבין. עד כמה שנצליח. להבין עד כמה שנצליח כדי לנסות למנוע את האסון הבא, ובד בבד לשמור על אותה נקודה שבה לעולם לא נצליח להבין עד הסוף. 

תגובות (0)
הוסף תגובה