פרשת ביבי ונוני: תופעה מתמשכת ביחסים שבין הציבור, הפוליטיקאים והתקשורת

השיחה בין ביבי נתניהו לנוני מוזס, בה שניהם מוכרים לכאורה את הדמוקרטיה הישראלית תמורת חופן אינטרסים צרים שאף אחד ואחת מאתנו לא נרוויח מהם כלום, גם אם כולה עניין ציבורי ואין בה אפילו גרם של הבט פלילי, ראויה להיכנס לפנתיאון מופעי האימה של הון-שלטון בישראל. אבל עשו לי טובה, תפסיקו להעליב לכולנו את האינטליגנציה ואת האינטגריטי כאחת, ותמחקו את ההבעה המופתעת מהפרצוף. ההפתעה המ-זו-ע-ז-עת (יש להגות את זה באנפוף קל ובאינטונציה של גולדה כשהיא דיברה על הפנתרים) של כולם, מכך שגופי תקשורת מרכזיים מקרבים ו/או מדירים כותבות וכותבים על פי שיקולי אג'נדה, לא מחזיקה מים. תהיו רציניים/ות, הרי ברור לכן/ם שכל גופי התקשורת עשו ועושים את זה, כעניין של תרבות. לא סתם אמר נוני לביבי, על פי

התמלילים: "זה מקצוע לנווט תקשורת".

 

 

כשראש הממשלה הופך עיתונאית

לאישיות פסולה

ענת סרגוסטי שתויגה כאשת שמאל לפני שנים רבות מספרת על התחושה של עיתונאי נרדף

לטור המלא

כל יועצ/ת תקשור/ת מתחיל/ה יספר לכם/ן את זה. גם אין אקטיביסט/ית עם אג'נדה, שלא נתקל/ה בזה. למען הגילוי הנאות: מעורך הדעות שהיה מתקשר להתווכח אתי על דעותיי במקום פשוט להביא דעה נוספת, עד שנשבר לי מהשיחות האינסופיות הללו והפסקתי לכתוב שם. מדובר בפלטפורמה חשובה, בולטת, והיום אני מבינה שככה נראית פרקטיקה של הדרה. בבחינת "או שהסוס ימות, או שהפריץ ימות" – או שאתקפל לדעותיו של העורך או לפחות אעדן את דעותיי, או שהוא יגרום לי לא להיות שם. הוא, ממש דמוקרט ומאפשר תקשורת חופשית, כי זה לא הוא שצנזר אותי, הרי אני זו שקמתי והלכתי. ויש גם מדור דעות שאין לי בו דריסת רגל לאחר שחשפתי פעם שהוטרדתי ע"י אחד מכותביו, או דרך פלטפורמת פורומים שהודיעה לי לפני המון שנים (בעידן טרום פייסבוק) שכמדיניות המו"ל, אסור להעביר בפורומים שלהם ביקורת על עיתוני ומקומוני הרשת, וכשסירבתי להטיל צנזורה כזו על הגולשים או עלי – נאלצתי להעביר את הפורום לפלטפורמה אחרת, פופולרית פחות. או רשימות שחורות מוכחשות לחלוטין בתכניות בוקר או בפאנלים שונים, שלכאורה אינן קיימות, אבל מי שמהווים אייקונים בתחומם אולם לעולם לא מוזמנים לשם – חשים וחשות את זה על גופם/ן. יש אפילו רכילות תוססת לגבי חלק מהפרסונות המשפיעות בהפקות שכאלו, ש"שמו X" על דמות ציבורית/אקטיביסטית כזו או אחרת. או מאמר ביקורתי (לא שלי, במקרה זה) שנעלם לפתע מהרשת, לאחר שמושא הביקורת הפעיל לחץ על המערכת, למחיקתו. או, ה-אירוע שהפר את תמימותי לגבי חופש העיתונות בישראל וארע לפני שנים רבות, שנגע בסדרת תחקירים שבצעה עיתונאית מצוינת על פעילות משרד ממשלתי כלשהו. הסדרה הסתיימה אחרי פרסום התחקיר הראשון ואיום טלפוני לא מוצנע כלל שהגיע מפוליטיקאי ידוע דאז, של שלילת תקציב פרסום אם יפורסמו שאר התחקירים. הם לא פרסמו, וכדי לרצות את הפריץ הורחקה אז העיתונאית המוכשרת לזמן מה מכתיבה במוסף של אותו גוף תקשורת. "שונמכה", יש לומר.

 

נתקלתי לאורך השנים בעוד הרבה סיפורי הון-שלטון כאלו, על צנזורה עצמית של גופי תקשורת כדי לא לאבד תקציבי פרסום של משרדי ממשלה או גופים עסקיים, שלא מוכנים להיות מבוקרים בתקשורת, או מתוך האג'נדה הצרה של המדירים עצמם ושלל סיבות מגוונות. כמי שעוסקת רבות בנושאים נפיצים כמו התנגדות לפונדקאות, זכויות נשים, שוויון, זכויות אדם או התנגדות לכיבוש – כולם נושאים המצויים באופוזיציה לוחמת למדיניות החברתית, כלכלית וביטחונית של ממשלות ישראל ושל העולם התאגידי בשלושת העשורים האחרונים, למדתי להתייחס לתרבות הזו כאל מצב נתון, מתוך הקפדה לא להשליך ממנו אל הש.ג. – העיתונאים/ות עצמם, שעושים לרוב את עבודתם נאמנה וכמיטב יכולתם בתוך סבך האינטרסים הזה.

 

לא, אני לא אכנס לפרטים מדויקים. רק חשוב לי להבהיר, שתמלילי השיחה שמתפרסמים כעת, מייצגים תופעה מתמשכת ביחסים שבין הציבור, הפוליטיקאים והתקשורת. אני מלאת הערכה למקצוע העיתונות. זהו אחד המקצועות החשובים שיש בחברה מתוקנת, יש המון עיתונאיות ועיתונאים אמיצים/ות וחכמות/ים. אבל מה שצף כאן, בשיחת נוני-ביבי, הוא קצה הקרחון של תרבות שלמה שמקורה אינו בעיתונאים עצמם, אלא בכך שהתקשורת היא עולם תאגידי קפיטליסטי בעל אינטרסים כלכליים מובהקים, הניזונים מכוח פוליטי וקרבה לשלטון. הקרבה הזו מתורגמת לרווח. לא, לא שלנו.

 

אז אם לחזור רגע לפתיח שלי, הרי שמדד הדמוקרטיה הישראלית בירידה מתמדת, וההפתעה המזויפת הזו שלכם/ן לא משפרת את המצב. קבורת הראש בחול היא מתכון לחנק, והשתנקות של הפתעה היא מתכון לקריסת מערכות חברתית טוטאלית. יהיו ביניכם/ן שיאמרו, שהשיטה הקיימת סבבה, יהיו שלא. מה שחשוב, זה לדבר עליה. כי נוני וביבי לא המציאו את הגלגל ואינם האדריכלים של זירת הפשע, הם פשוט הטמבלים שנתפסו.

 

להרצאה של חנה בית הלחמי, בלוגרית פמיניסטית, יועצת אסטרטגיה ותקשורת

תגובות (0)
הוסף תגובה