מבטים מפשיטים, הערות מגעילות: הטרדה מינית של גברים על ידי גברים אחרים לא פחות חמורה

כמעט בכל שבוע אנחנו נחשפים מחדש להטרדות מיניות מצד בכירים בצבא, בפוליטיקה ובתקשורת. המצב הנוראי הזה שבו נשים נאלצות לספוג הערות בוטות או מגע בניגוד לרצונן מעורר בי את רפלקס ההקאה, ובכל פרשייה כזו אני תוהה מה אני הייתי עושה לו נקלעתי לסיטואציה דומה, למשל במקום העבודה. כולנו גיבורים של מחשבות, אבל כשזה מגיע לרגע האמת, לוקח למוח כמה שניות לנתח את המצב ולהבין מה לעזאזל קרה פה עכשיו. זה המקום להודות שגם אני בעצמי חוויתי הטרדה – גם היא מצד גברים, ואם אהיה מדויק יותר- מצד גברים הומואים.

לטורים הקודמים של אלעד אקרמן:

היה קשה לפספס את זה: מבטים מפשיטים, הערות מגעילות שחזרו על עצמן או משפטים בסגנון של "מה הייתי עושה לך אם רק היית בקטע". אז זהו, שלא. אני ממש לא בקטע. תמיד אהבתי נשים, רק נשים, ומאז ומעולם נמשכתי רק אליהן. גיליתי את זה בגיל 5 כשהתאהבתי בילדה הכי יפה בגן. אבל למי אכפת?

כנראה העובדה שמדובר בגברים ואני, ככל הנראה, לא באמת מאוים פיזית מהם, מעניקה להם כביכול לגיטימציה להגיד לי מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים – כי הרי "זה לא גבר שמטריד אישה, כולה זרקתי כמה מילים, מה קרה?".

קרה, והרבה. העובדה ששנינו גברים לא נותנת לך כרטיס ירוק להגיד מה שבזין שלך, גם אם אתה מרגיש ממש סבבה עם זה. כי אני לא הרגשתי סבבה בכלל. אני לא נמשך אליך (או לכל גבר אחר בעולם) ואין שום סיבה שתזרוק לי מילים כמו "היו חוגגים עליך". זה לא עניינך לשאול אותי בחיוך זדוני כמה פעמים אני משתין ביום, וחבל על הניסיונות לשכנע אותי ש"גברים זה סבבה, אתה רק צריך לנסות".

הדבר היחיד שצריך לקרות פה זה שתסתום ותפסיק להפשיט אותי במבטים. זו לא בדיחה בעיני. זו לא דחקה שאפשר להעביר ביאללה וסבבה, אלא הטרדה מינית לכל דבר, ואסור שהיא תחזור על עצמה.

אני מודה שלא ידעתי כל כך איך להתייחס לזה בהתחלה. זה מביך, מרגיז, וזה תמיד נוחת כמו איזו סטירה משום מקום. התעלמתי במשך תקופה, ורק אחרי שאמרתי שיש לי חברה זה פסק. חבריי מהקהילה ניסו לעודד אותי שבסך הכל מנסים להחמיא לי, אבל היה שם משהו אחר, בכלל לא מחמיא ומאוד מטריד. הרי אם אני אגיד למישהי זרה ברחוב "מה הייתי עושה לך" והיא תלך להתלונן, אני יודע טוב מאוד מה יעשו לי. ובצדק.

ומה יעשו לגבר זר שהטריד אותי בבית קפה, במקום העבודה או באמצע הופעה? סביר להניח שיפטרו את העניין בחיוך. למה כשגבר מטריד אישה זה דבר נורא, אבל כשגבר מטריד גבר אחר זה נראה כמו התחלה של בדיחה? הקורבן, אני במקרה דנן, לא רוצה שיחשבו שהוא עף על עצמו, ומצד שני הוא ממש רוצה להפסיק עם זה.

י', חבר טוב (והומו) הסכים איתי שזה מכעיס אבל באותה נשימה הסביר לי שכנראה מצאתי חן בעיניו והוא בסך הכל ניסה להתחיל איתי. "אפשר להתחיל בלי הערות בוטות?", שאלתי. "ואפשר להפסיק להתחיל איתי אחרי שאני מסביר בנימוס שאני וגברים זה לא?".

"אתה סתם לוקח את זה קשה מדי", הוא חייך בפייסנות, אבל ניסיתי להסביר לו שבדיוק כאן, הגבול בין "להתחיל" ל"להטריד" הולך ומתערפל. ואי אפשר לתת לזה לגיטימציה כי אין בזה שום הגיון.

צר לי, אני לא אשם בנטיות המיניות שלו, אין לי עניין בהן וזו ממש לא אשמתי ששנינו חולקים במקרה באותו היום והרגע את אותו מרחב ציבורי. מצאתי חן בעיניך? אוקי, אני לא בעניין. אני בטוח שיש אתרים, מקומות בילוי וקהילות שבהן תוכל למצוא בדיוק את מה שאתה מחפש. וזה ממש לא אני.

"אנחנו מאוד אמוציונאליים, אוהבים כאן ועכשיו, בלי פילטרים", המשיך והסביר, אבל זה רק עצבן אותי יותר. "אה, וזה הופך את זה לבסדר?", כעסתי ונזכרתי שמה ששיגע אותי הייתה הנונשלנטיות שבה נעשו ההטרדות.

כל המילים האלו נזרקו לאוויר עם מיליון חיוכים, בדרך אגב, במהלך נסיעה במעלית או במשרד, מילה פה, קריצה שם, כי זה "בקטנה". וכל הגינונים האלו נתנו כביכול אישור לזה ש"זה סבבה". כאילו שהכל מותר. כאילו שבין גברים אין קודים של התנהגות. איפה הכבוד המינימלי לאדם שעומד מולך (ולא משנה אם הוא גבר או אישה)? למזלי לא היה ניסיון חתירה למגע, אבל גם אם היה כזה ייתכן שאותו בחור היה לומד להסתדר עם יד אחת.

לא חקרתי את הנושא, אבל אני מניח בזהירות שהטרדות מצד הומואים כלפי סטרייטים, לפחות ביחס להטרדות של נשים על ידי גברים סטרייטים, הן עניין נדיר יחסית. זה עדיין לא הופך את זה לפחות "לא בסדר". זה ממש לא משנה אם זו הטרדה מינית מצד גבר כלפי אישה, אישה כלפי גבר, לסביות, הומואים, ביסקסואלים או טרנסג'נדרים. הטרדה זו הטרדה, ומי שנשאר עם התחושה המסריחה בסופו של יום הוא אך ורק הקורבן. וזה עצם העניין.