עמוד הפייסבוק שכל אמא טרייה תזדהה איתו

חופשת לידה – על צמד המילים הזה התרעמו עוד הרבה לפני, כי לא משנה כמה נחפש סביבנו – חופשה אין פה. הלידה הייתה במקרה הטוב לא פשוטה, חלקנו ראינו כוכבים, דיברנו עם אלוהים, שיחדנו מרדימים, תפרו אותנו כמו ציפה לכרית בחוג כלכלת בית וגופנו השתנה כמו עיירה ציורית אחרי סופת ההוריקן "קתרינה". אבל חופשה?! לחופשה יש קשר אלינו בערך כמו הקשר שלנו ליקיצה טבעית ושנת ישרים. אז נולד לו עולל, שני במספר, חובב פטמות, טהור, חייכן וישן כמו תינוק.

 

2:53 השכמה
שעה קשה לכל הפטמות באשר הן, בכי… בכי מתחזק… צווחות… עיניי כועסות על המוח שכמו קצין קשוח נותן פקודה לילית להתעורר בזה הרגע, אחרי שכבר היו כמה הקפצות של היחידה הלילה. מיניקה בעיניים עצומות, משתהה לי ככל האפשר עד לפתיחת העיניים הבלתי נמנעת במעמד הגרעפס שקיבל ציון 9, כי לא היה מלווה בפליטה. מנסה להתאושש תוך כדי החלפת טיטול שריחותיו מאלחשים עוד יותר את חושיי. מצליחה איכשהו לצלוח את סמי ההרחה, סוגרת את הטיטול בצורת משולש ברמודה, מתפעלת מההתמקצעות שלי בתחום ומחליטה לשחק "קרוב לקיר" עם התוצרת החקלאית שהניב גופו הקטן של בני… אילו ידעתי שכישורי המשחק מילדותי יקבלו במה בגיל 32 בטוח הייתי משקיעה יותר. שוב הנקה מהצד השני בכדי שצד אחד לא ייטה לכיוון הרצפה יותר מהשני וגרעפס שחשבתי שיוביל בבטחה לסיום הנקה. אני גמורה מעייפות והקטן מחויך. מנסה להצחיק ולקבל תשומת לב כאילו אנחנו באיזו פעילות של אמא ובן ליום האם וצוות צילום מתעד את האירוע. אני מצדי מנסה לשמור על ארשת פנים של טקס זיכרון, לא מישירה מבט גם כשאני רואה מזווית העין את חיוכו המבויש המלווה בגומה. מספר שניות חולפות ואחרי שהעולל הבין שתגובה לא תהיה פה עבר לתוכנית ב' והחל להתלונן כמו ישראלי ממוצע בסניף הדואר הקרוב לביתו. למרות תחנוניי לבורא עולם, הקטן לא נרדם מעצמו ומאלץ אותי לגייס את רגליי למבצע חיי – מבצע "קימה מהמיטה" יוצא לדרך. אני עושה מאמץ עם שרירי גופי המאותגרים וקמה, מתחילה לנוע בחדר ולנהום כמו איזו מאמא אינדיאנית קלועת צמה, "אה, אה, אה, אהה…" 

ניכר שהלחש מתחיל להשפיע ומפיג את ערנותו של העולל. גלגול עיניים מרטיט את לבבי, השינה מתחילה להראות באופק. שמחה מתגנבת לליבי ואני מתחילה להתרגש כמו ביום חתונתי. אני מתחילה לצעוד בצעדים קטנים, שקטים ובטוחים אל עבר היעד כצועדת אל עבר חופתי. אני מתקרבת לרגע הנחת הילוד בזהירות ששמורה להתעסקות עם פצצות גרעין ולפתע פקיחת עיניים של מינימום תנשמת לבנה שקפץ עליה טיגריס אחרי צום – הוא שולח בי מבט חודר שבדיעבד בישר על הבאות… שקט בחדר… דו קרב מבטים יוצא לדרך. אני נועצת מבט בשעון שבממיר כדי לנסות להמר מתי אתן דרור לעפעפיי והוא מצדו נועץ בי מבט ממוקד מטרה שמחמם לי את הרקה השמאלית. אם הוא היה גיבור-על מזמן הוא היה ממיס לי את צד שמאל עם עייני הלייזר שלו.

 

אני מתחילה לחשוב כמה אמהות טרוטות עיניים מצויות כמוני במלחמת ההתשה הלילית. אני לא מספיקה לסיים את המחשבה ופתאום קולות תרועה כאילו אנחנו בטקס נישואין בבית האצולה האנגלי, טיטול רוטט כמו סלולרי ביום ההולדת. אני פולטת:"לבריאותתת נסיך של אמא" ובלב קצת מתמרמרת על השעה בה פועלת מערכת העיכול של בני בכל הכוח, אילו רק המעי הגס היה עם קצת יותר טקט וחמלה לנשים מניקות…

הנסיך נרדם והמצפון רב עם העפעפיים בשאלה הרת גורל: "להחליף או לא להחליף?" תוך כדי התעסקותי בסוגיה, חיוך מתוק נפרש על שפתיו של בני ועפעפיו הכריזו על הורדת מסך. הילד ישן, הטיטול תוסס לו עם ניחוח של גרידת לימון והמצפון ניצח – מחליפים טיטול.
אמהות חרשות ותתרניות בטוח ישנות יותר.

 


 

6:30 בוקר
בהנקה של הבוקר הקטן יונק לו כה מהר כאילו קיבל smsשיש חיסול חלב אם לחברי מועדון עם כפל מבצעים עד 6:455. הפוגה, גרעפס ואני עוברת לטקס החלפת הטיטול. אני פותחת את הטיטול המתנשא שחיכה להציב לי מראה כמו לאמא החורגת של שלגיה, היה זה לילה קשה והוא מצידו חושף אותי לעלילות הסשן האחרון ללא רחמים. הזיכרון האחרון שלי מהסשן כה מטושטש, כמו מבט עיניים אחרי ניתוח קטרקט – אני זוכרת רק נגיעות מבליל של ארועים, בכי, פטמה וקקי שקולות התרועה שלו כמעט והשכימו את אחרוני המתבגרים, מאותגרי הקימה שברחובי.

מבט אל עבר הממצאים מהלילה חושף שאריות קקי זרחני כאילו מישהו הכין סושי ופינק בזילופי וואסבי, שמעייפותי הצליחו לחמוק מהמגבון שעבר על גופו של הקטן ונשארו כמו תזכורת לעבודתי המרושלת. אני מנסה להוריד את שאריות הקקי עם מגבון, אך הוא חסר אונים אל מול הסיטואציה כמו חייל ג'ובניק בקריה שהוקפץ לפעולה מבצעית בעזה. המגבון מנסה לתת את כל כולו אבל הוא פשוט לא הוכשר לכך וזילוף הוואסבי נשאר על ישבנו כמו "קעקוע של 3 שנים", דהוי אך קיים וכנראה יצריך קיטור כדי להפטר ממנו. מצפוני ואני חוברים ומבינים שאם לא נקום עכשיו ונקלח את העולל, יש סיכוי גדול שהוא יישאר שם לנצח וכשהקטן יגדל אאלץ לשקר לו במצח נחושה שזה כתם לידה, כי לאמא הייתה חולשה לחריף. בעודי חושבת על הדרך למקלחת בני מחליט שעליו לזרז עניינים ומזרים אליי זרם מפתיע ומעורר של נוזלי גוף טהורים. חסרת אונים אני מנסה להשתלט על זרם כיבוי האש, אך לפני שאני נוחלת הצלחה, 150 מ"ל כבר מצאו את דרכם לפלאפון שלי ומבעד לטיפות מציץ מבטה המוטרד של בתי מתוך שומר המסך, כאילו גם היא עסוקה כעת בשאלה האם שתן גורם לקורוזיה. 

ערום כביום היוולדו אני נושאת את האוצר לעבר האמבטיה, עניין של פחות משבעה צעדים. חמישה צעדים כבר צלחתי ונכנסתי למתחם הקלסטרופובי של חדר האמבטיה ללא אמבטיה שלי, ולפתע בצעד השישי – גרעפס מרשים מלווה בפליטה חמה וסמיכה שזלגה לה על כתפי ויצרה צורה יפה של שתי דרגות, שהעלו אותי במידי לדרגת סרן.

 

אני מרימה מבט אל המראה ורואה קצינה מרושלת בלבוש לא תקני, קוקו מנקה, רפידה מבצבצת ופליטה על הכתף. עם קצינה כמוני בטוח ימנו ועדת חקירה על אירועי ליל אמש.

 

כנסו לעמוד הפייסבוק הניקה לאחרונה 5:55

תגובות (0)
הוסף תגובה