כמה פועלים אסייתים צריך כדי להשתוות להון של 8 עשירי תבל?

דו"ח חדש שפרסמה אוקספם(Oxfam) , ארגון צדקה בינלאומי שמתמקד במיגור תופעת העוני, מזהיר כי מצב הפערים הכלכליים בעולם חמור בהרבה מהתחזיות.

 

באופן ספציפי יותר, הדו"ח, שכותרתו היא "כלכלה עבור 99%", מעריך שרק 8 מיליארדרים חולקים ביניהם את אותו ההון כמו זה שיש ל-3.6 מיליארד בני אדם יחד: המחצית הענייה ביותר של האנושות כיום.

 

"זה מגונה שכל כך הרבה הון מוחזק בידיהם של אנשים מעטים כל כך, כאשר 1 מתוך כל 10 אנשים משתכר בפחות מ-2 דולר ביום", אמר וויני בינימה(Winnie Byanyima) ,  מנכ"ל אוקספם אינטרנשיונל.

 

הדו"ח, שפורסם ארבע שנים לאחר שהפורום הכלכלי העולמי זיהה את אי השוויון הכלכלי ההולך וגדל בתור איום מרכזי על היציבות החברתית בעולם, הצליב בין השמות המדורגים במקומות הגבוהים ביותר ברשימת המיליארדרים העולמית של פורבס לבין מידע מתוך ספר נתוני העושר העולמי לשנת 2016 של חברת השירותים הפיננסיים הרב לאומית,  Credit Suisse.

 

 

"ברחבי העולם כולו אנשים פשוט נותרים מאחור", אומר בינימה. "השכר שלהם קופא על שמריו, בעוד שמנהלי הקואופרטיבים הגדולים לוקחים הביתה בונוסים של מיליוני דולרים… מתעלמים מהקולות שלהם, בזמן שממשלות מתאימות את עצמן למנגינה של עסקים גדולים ושל אליטות עשירות".

 

כדי להבליט את חוסר ההלימה המוחלט שישנו בין מי שיש לו לבין מי שאין לו, הארגון התמקד בציור המצב הכלכלי הקשה של מספר מדינות באסיה, שהדוח מציין כי העובדים בהן "נסחטים" עד היסוד כדי להבטיח את עושרם של מעטים.

 

בין המדינות הללו ישנה הודו, שהתמ"ג שלה מוערך בסכום נמוך משווי הונם המצטבר של 8 האנשים העשירים בעולם. בווייטנאם, האדם העשיר במדינה מרוויח ביום אחד יותר ממה שירוויח האדם העני ביותר בה במהלך 10 שנים. בצורה חריפה אף יותר, הדו"ח טוען כי מנכ"ל של חברה כלשהי הנכללת במדדFTSE 100  הבריטי המפורסם, מרוויח במהלך שנה אחת סכום ששווה לשכרם של 10,000 עובדים במפעלי הטקסטיל של בנגלדש באותה תקופה – אנשים שחלקם נתונים בתנאי עוני קשים מאוד ואפילו עבדות.

 

"בעוד שמנכ"לים רבים, שלרוב מקבלים תשלום באמצעות מניות, ראו כיצד ההכנסות שלהם מרקיעות שחקים, שכרם של העובדים מן השורה ושל עובדי המפעלים בקושי עלה, ובמקרים מסוימים הוא אפילו התדרדר", כפי שנאמר בדו"ח.

 

דו"ח שהוציא ארגון הסיוע האוסטרלי"Baptist World Aid Australia"  טוען כי בהודו מועסקים כמעט 17 מיליון פועלים (נכון ל-2015) רק במגזר הטקסטיל. בבנגלדש, המספר עומד על כ-4.2 מיליון. משכורת המינימום החודשית במדינות האלו לעובדי המגזר הזה היא רק 78 דולר ו-71 דולר (אמריקאי) בהתאמה, סכום שמתורגם לשכר שעתי של כ-0.45 דולר.

 

 

צוות החשיבה האמריקאי-ליברתני"The Independent Institute"  מצייר תמונה קודרת אפילו יותר. לפיו, בבנגלדש סטנדרט השכר הוא הנמוך ביותר בעולם לעובדי ענף הטקסטיל – 0.13 דולר לשעה בלבד.

 

בצד השני של העולם, לפי הנתונים הסטטיסטיים לשנת 2015 של משרד העבודה האמריקאי, השכר השעתי הממוצע של עובדי ענפי הטקסטיל, הביגוד והריהוט בארצות הברית הוא 12.65 דולר.

 

בניגוד לשני המגזרים הללו, הגמול הממוצע של מנכ"ל באחת מ-350 החברות המובילות בארצות הברית לשנת 2013, בהתבסס על מחקר שערך המוסד למדיניות כלכלית, היה 15.2 מיליון דולר. חלקו את הסכום הזה במספר שעות העבודה המצטברות לאורך השנה של מי שעובד במשרה סטנדרטית של שבוע עבודה בן 40 שעות, והשכר השעתי שתקבלו יהיה בערך 7,283 דולר, לפני מס. זה סכום ששווה בערך לשכרם המצטבר של כ-16,000 פועלים בבנגלדש.

 

בהתייחסו לפערים הגדולים הללו, מציין הדו"ח של אוקספם:

"המגמות הללו, של אי שוויון גדל והולך ברמות העושר וההכנסה, הוא חלק קשיח מהכלכלה שלנו. תאגידים ואנשים עשירים במיוחד משחקים שניהם תפקיד מפתח בהגדלת הפערים הללו.. צריך היגיון בריא פשוט מאוד כדי להבין שהעובדה כי כל ההון הזה מוחזק בידיים מעטות מדי היא דבר שמזיק לחברה שלנו ולעתיד שלנו. חייבים לחלוק בו בצורה הוגנת הרבה יותר".

 

לכתבה בפורבס ישראל

 

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

תגובות (0)
הוסף תגובה