איך מתכננים מקלט לנשים מוכות?

לפני יותר מחמש שנים פנתה אלינו רות רזניק, מייסדת עמותת ל.א ("לא לאלימות"), פעילה חברתית, מחלוצות המאבק באלימות נגד נשים וכלת פרס ישראל, כדי שנתכנן ונבנה מקלט לנשים מוכות במרכז הארץ. זה היה ברור לנו שאנחנו אומרים כן. בסוף החודש, כשייפתח סוף סוף המקלט הייחודי בארץ ואולי גם בעולם, זה יהיה סיום של תהליך עם לא מעט עליות ומורדות בדרך.

 

מקלט נשים בתכנון יעקבס יניב אדריכלים

 

כדי לתכנן בפעם הראשונה בארץ מקלט ייעודי לנשים מוכות ולא עוד איזה מבנה ישן שעבר הסבה, ביקרתי במקלטים שונים בארץ, בבאר שבע, בית שמש, ירושלים, תל אביב ועוד. ראיתי איך המקלטים בנויים, איך הם מתפקדים ביום-יום וכמה החיים בהם לא פשוטים בלשון המעטה. ראיתי מצבים לא פשוטים, ולמי שנמצא מבחוץ קשה מאוד להבין את הקשיים שטמונים בחיים במקלט לנשים מוכות. מגיעות נשים, לא פעם באמצע הלילה עם כמה ילדים ושקית שבה נמצא כל עולמה, והיא אמורה להרגיש בבית ומוגנת במקום זר עם נשים שהיא לא מכירה. גם בתוך הבית יש קליקות, מאבקים, אנרגיות כאלו ואחרות, דינמיקה מסוימת, כמו שיש בין 12 משפחות שונות שאמנם חולקות גורל דומה – אבל יש ביניהן גם שוני רב. לא הכל אידילי בתוך הבית, גם עבור הנשים וגם עבור הילדים שלהן. הן חוו טראומות ויש כל מיני חיבורים ואי-חיבורים. בנוסף ערכנו תחקיר ממושך ומעמיק ושיחות לגבי הצרכים ואורח החיים שיש לנשים ולילדים שחיים במקלט. מה עושים בחופשים? איך מעבירים את אחרי הצהריים עם הילדים? איך מנהלים את חיי השגרה הזמניים? ועוד שאלות שעלו.

 

הרגשתי שזו זכות גדולה שנפלה בחלקי, גם כאישה וגם כאדריכלית, לתכנן מאפס מבנה חדש וייעודי, תוך התחשבות בשורה ארוכה של מגבלות (תכנוניות, תקציביות ואחרות) כדי שמצד אחד יהיה מוגן ובטוח ומצד שני ישרה אווירה נעימה, ביתית, חמה ומכילה.

 

מקלט לנשים עם לא מעט מגבלות תכנוניות. בתכנון יעקבס יניב אדריכלים

 

התמודדנו עם מגבלות תכנוניות רבות, למשל: מגבלות תקציב משמעותית והנחיות של משרד הרווחה כמו גדול מוגבל של 12 מ"ר בלבד לאמא עם שלושה ילדים. חדר רחצה משותף לכל שתי משפחות זרות, מספר ממ"דים נתון, גובה חומה מתבקש, מרחב מחייה מוגבל לכל אדם, חלוקה לפונקציות הכרחיות כמו חדרי טיפולים, גן לפעוטות, מועדונית לשיעורים ובילוי לילדים עד גיל 12, גינת משחקים לשעות הפנאי, חדרי צוות לעובדות הסוציאליות, מטבח וחדר אוכל ועוד. אולם אחת המגבלות הקשות יותר הייתה ההתנגדות של השכנים שנקטו בגישת Not In My Back Yard. התושבים התנגדו מאוד להקמת המקלט בשכונה שלהם מחשש לירידת ערך הדירות שלהם, מחשש לאלימות ועוד חששות שהם העלו מצדם. הם החריפו את המאבק והדיונים אף הגיעו לפתחו של בג"ץ בעקבות עתירה שהגישו התושבים. בשלב הזה גם הרגשנו אושרי ואני שאנחנו לא יושבים במגדל השן ושאנחנו מתערבים אישית בדיונים. ניהלו הרבה שיחות אישיות עם המתנגדים. לשמחתנו הם לא הצליחו לבטל את התוכניות והמקלט נבנה ועתיד להיפתח ממש בקרוב. בכל השיטוטים שלי נתקלתי רק במקלט אחד באזור ירושלים בו הקהילה המקומית מחבקת את הנשים המוכות ואת ילדיהן, וזה כולל חגים משותפים, אירועים, טיולים ועוד. ביתר המקומות הקהילה המקומית לא מעורבת ולא מחבקת, וחבל, כי הילדים צריכים להשתלב במערכת החינוך וצריך את התמיכה של הקהילה המקומית כדי שזה יצליח. מדובר בקושי נוסף על ערמה של קשיים שיש מעצם הנסיבות הקשות.  

 

מבחינה אדריכלית ניסינו לעשות את המיטב בהתחשב בתקציב ובשלל המגבלות. רצינו לחבק את הדיירות והילדים שבבית בעזרת אור טבעי, חצר, מתקני משחק וצמחייה רבה ככל האפשר. ניסינו להימנע מתחושה של כלא כי הן לא עשו שום דבר רע, ובכל זאת יש צורך להגן עליהן מפני איומים מבחוץ וגם מבפנים. האתגר שלנו היה איך להעניק תחושה של בית בטוח מבלי להיות חשופים לרחוב. איך להעניק לכל אישה את הפינה הפרטית שלה, ובכל זאת שתהיה בטוחה ומוגנת במתחם. השטח הנהדר שהקצתה העירייה לפרויקט אפשר לנו חצר פנימית נהדרת. אין פה פאר, אבל ניסנו להעניק חום ואהבה.

אני זוכרת שביקרתי במקלט לנשים מוכות חרדיות ביום גשום ועשרות ילדים ופעוטות, שלא היה להם איפה לשחק, רצו הלוך ושוב במדרגות רטובות. הרגשתי בת מזל שאני יכולה להיות שותפה לבנייה של משהו אחר, של אלטרנטיבה ראויה ומתאימה יותר לצרכים של מי שנעקרו מבתיהם בשל אלימות ומצוקה.

 

הבית מתנהל כמו משפחה מוגדלת וכולם לוקחים חלק בתורנויות ובפעילות השוטפת כדי לחיות חיי שגרה כמה שיותר רגילים. לפעוטות יש, למשל, גן משלהם בתוך המתחם. היינו צריכים לתכנן ולבנות אותו כך שיהיה מופרד כמו כל גן אחר בארץ, ועת זאת בלי לעורר מתח מיותר של גדרות, שערים וחומות. מבחינת החומרים שנבחרו, היינו צריכים לבחור חומרים עמידים במיוחד בבלאי עצום כי דברים במקלט שכזה מתקלקלים מהר ויש לא פעם גם ונדליזם מכוון. בחרנו חומרים שייראו טוב לאורך שנים. חברת אקרשטיין ליוותה אותנו וסייעה לנו וכרגע אנחנו מחפשים תורמים לצמחייה (אם מישהו מתנדב להרים את הכפפה למען המטרה החשובה – מוזמן לפנות אלינו).

 

בסופו של דבר זכינו בפרס הבינלאומי WAF הנחשב בקטגוריית "מבנה הבריאות העתידי" כי בנינו מרחב שמאפשר לנשים ללמוד לבנות את חייהן מאפס. זו חוויה אישית ומקצועית עוצמתית. אנחנו מרגישים שאנחנו עושים מעשה טוב בעולם של מותרות. ואנחנו ממשיכים לאתגר הבא – יהיה עוד מקלט לנשים מוכות שעתיד להיבנות. זו דוגמה לכך שמבנים מוסדיים יכולים להיות ברמה אדריכלית גבוהה ולשפר את איכות החיים של מי שגר בו.

 

****

זוג האדריכלים (שהם גם זוג בחיים) תמר יעקבס ואושרי יניב, בשיתוף האדריכל עמוס גולדרייך, הם הישראלים הראשונים שזכו בפרס "האוסקר" של עולם האדריכלות בפסטיבל WAFהעולמי  (world architecture festival), על תכנון ועיצוב מעון לנשים מוכות. ל-WAFהוגשו השנה 343 פרויקטים מ-58 מדינות, וזו הפעם הראשונה שאדריכל ישראלי מגיע לגמר, וכמובן זוכה.

בין נימוקי חבר השופטים של התחרות נאמר "המתכננים יצרו תחושה נעימה וביתית למרות דרישות מחמירות בנושא בטחון אישי ובטיחות, התכנון רגיש ומדויק ונותן פתרון מיטבי לפרוגראמה מאוד מורכבת". השופטים הוסיפו עוד כי "למרות המגבלות והתקציב המוגבל יצרו האדריכלים מיקום חכם של פונקציות תוך יצירת רחבים פרטיים לדיירים". 

 

 

תמר יעקבס ואושרי יניב. מתכנני המקלט

תגובות (0)
הוסף תגובה