הפרעות האכילה הן גן העדן שלנו והגיהינום שלנו

חנה ק כתבה שהשבוע הזה הוא הזדמנות טובה בשבילה לראות איזו דרך היא עשתה, מאז שהיא הובהלה לבית החולים במצב אנוש, אחרי שהאיברים שלה התחילו לקרוס בגלל המחסור בתזונה. לדבריה, באותו זמן היא כבר לא יכלה לתפקד, הגוף שלה היה כל כך חלש עד שהיא לא יכלה אפילו לצחצח שיניים בכוחות עצמה ובטח שלא ללכת ללא עזרה. במשך שישה חודשים היא היתה מרותקת למיטת בית החולים, מחוברת לצינורות שהשאירו אותה בחיים, עד שעברה לשיקום.

 

עוד באון לייף: 

 

"אני ברת מזל בגלל שהצלחתי להשתקם באופן מלא ולשים את כל זה מאחורי", כתבה חנה. "עדיין יש לי ימים שבהם אני לא מרגישה טוב עם עצמי, אבל אלו ימים מועטים לעומת הימים הטובים שיש לי…בימים האלו אני מזכירה לעצמי כמה השגתי ושההחלמה רק היטיבה איתי מכל כך הרבה בחינות. מצאתי מנגנוני התמודדות בריאים יותר להתעסק בהם כאשר העניינים מתחילים להיות מלחיצים, במקום לפנות לשליטה שלי באוכל, כפי שעשיתי בעבר. אני מסוגלת לחיות את החיים שלי וליהנות שוב מאוכל, וזה מדהים".

 

 

 

צעיר שמכנה את עצמו באינסטגרם Thehornygatsby, סיפר בחשבון שלו שההידרדרות שלו החלה ב-2013, כשבן זוגו עזב אותו. הוא התחיל לאכול מעט, וגם את המעט הזה להקיא, ובנוסף הוא החל לחתוך את עצמו בצורה מסוכנת, מה שאפילו כמעט גרם למותו."בתמונה משמאל זה אני (מעמיד פנים שאני מאושר) שוקל 45 קילו. הייתי אומלל, ישנתי עד 1:00 ונשאר ער עד 3 בלילה. נעדרתי משיעורים, כל הזמן נשארתי בחדר ועד קיץ 2014 ניתקתי קשר עם כל מי שהיה בחיים שלי".

התמונה משמאל היא מ-2017. הוא מספר שהיום הוא אוכל רגיל ושהוא לא הזיק לעצמו כבר שלוש וחצי שנים. "אני עושה יוגה ומדיטציה, אני קורא, אני מטייל, אני שר ועושה מוזיקה, אני עושה דברים שמשמחים אותי. אני עדיין יורד על עצמי שאין לי חברים ושאני לבד ואין לי עבודה, אבל לפחות אני לא פוגע בעצמי… תדאגו שהשכל שלכם בריא, שהגוף שלכם בריא, שהלב שלכם בריא ושאתם שמחים. תוודאו שאתם חיים את החיים באהבה. תגידו לאנשים שחשובים לכם שהם כאלו. ותדעו שזה משתפר, גם אם זה לוקח קצת זמן".

 

 

 

"צברתי כל כך הרבה במהלך 18 החודשים האחרונים. צברתי אנרגיה ורוח. צברתי חברים ויצאתי בידוד. צברתי כוח, כבוד עצמי ויכולת לעמוד על שלי ולהגן על הצרכים שלי. צברתי ביטחון ואהבה עצמית. צברתי כוח ונחישות פיסיים. צברתי אמון בעתיד ובעצמי. צברתי עצמות בריאות שלא נשברות וגוף שחווה הרבה פחות כאב. צברתי את היכולת לחוות את החיים. צברתי את ההבנה כי לערך העצמי שלי אין שום קשר עם המספרים שעל הסקאלה. צברתי את ההבנה שלאושר שלי אין שום קשר עם גודל הגוף שלי. צברתי חיים. אם זה היה שווה את כל העבודה הקשה? ובכן, אני מניחה שהתשובה די ברורה".

 

 

 

"אין מספיק עובדות או נתונים סטטיסטיים בעולם לתאר במדויק איך זה נראה כמו לחיות עם הפרעת אכילה. אין תרופה שמעניקה לך את ההיי שאת מרגישה כשאת דורכת על הסקאלה ורואה ירידה במספר. לחלופין, אין מספיק דמעות בעיניים שלך כאשר את דורכת על המשקל ורואה עלייה במספר. לאדם הממוצע, הפרעות אכילה הן לא הגיוניות. והן לא הגיוניות גם לנו, אלו שנאבקים בהן, כי אנחנו יודעים שהן גן העדן שלנו והגיהינום שלנו.

 

חייתי עם הפרעת אכילה פעילה במשך חמש שנים. כל יום, 24 אנשים מתים מסיבוכים של ההפרעה. לעולם לא אדע איך עברתי כל אחד מהימים בחמש השנים האלו מבלי להיות אחד מהם. אבל בשביל זה אני אסירת תודה לנצח. אני אסירת תודה על כך שכשאני מסתכלת במראה, זה כבר לא מה שאני רואה. כי במקום זה, אני מצליחה לראות את עצמי. ואם עדיין היה כתוב על המראה את כל מה שהפרעת האכילה שלי אמרה לי על עצמי, כל זה לא היה אפשרי". 

 

תגובות (0)
הוסף תגובה