4 ספורטאיות, 4 ענפי ספורט לא שגרתיים, 4 סיפורי הצלחה

נילי בלאק – אלופת העולם באגרוף תאילנדי 

הצעירה הדתייה מבית שמש (22), תלמידת האולפנה לשעבר הביאה לישראל כבוד וזכתה בשתי אליפויות עולם בענף הקיקבוקס (בשנת 2015) ובאגרוף תאילנדי (ב-2016 וב-2014). כמו כן, זכתה בלאק גם להכרה בינלאומית כשנבחרה מטעם העיתון ה"אלגמיינר" האמריקאי לאחת ממאה היהודים המשפיעים בעולם ובתואר "ספורטאית השנה" מטעם "אילת" ומשרד התרבות והספורט במשך שנתיים ברציפות.

 

איך נערה מבית דתי מגיעה לאגרוף תאילנדי?

"אמא שלי התנדבה במג"ב עוד כשהייתה דתיה ובשירות שלה לבשה חצאית ארוכה. כשחיפשה שיעורים בהגנה עצמית, מצאה בירושלים מאמן לאגרוף תאילנדי בשם בני קוגן ולקחה אותי איתה לכמה שיעורים. מאז בני ואני בלתי נפרדים. זה פשוט נהיה חלק מהשגרה שלי".

 

כיצד מגיבה הסביבה הדתית לבחירה בספורט כזה?

"הקהילה בבית שמש מאוד מקבלת ומכבדת אותי כספורטאית. למרות שאני במכנסיים ורובם לא מאוד מפרגנים ללבוש הזה. באולפנה למשל לא הייתה לנו מגמת ספורט וזה הפריע לי ולעוד חברה שרצתה לשחק כדורסל. המנהלת הסכימה לשלוח את שתינו לתיכון אחר, חילוני לגמרי, על מנת שנלמד שם במגמת הספורט. זה היה צעד מאוד מאוד אמיץ של המנהלת".   

 

נילי בלאק. תלמידת אולפנה ואלופת העולם באגרוף תאילנדי

 

כיצד הבחירה בספורט כזה שנחשב "גברי" משפיעה על על מערכות יחסים רומנטיות?

"ויתרתי על הרבה דברים, וגם לזה אין לי לצערי הרבה זמן כרגע. אני כן מחפשת זוגיות ורוצה חיי אהבה, אבל קשה לי מאוד להתחייב לזה. אין לי את הזמן להקדיש לעוד מישהו בחיים הפרטיים. חלק מהגברים שאני מכירה בפעם הראשונה מרגישים מאוימים ממני, מצד שני יש את הגברים האמתיים שמודעים למקום שלהם וזה לא מאיים עליהם".

 

כבשת המון יעדים בגיל צעיר מאוד. מה היעד הבא?

"משחקי העולם ביולי הקרוב בפולין, תחזיקו לי אצבעות. מקווה שגם שם דגל ישראל יתנופף".

 

דפני מורלי מדורגת בצמרת הטבלה העולמית בצניחה חופשית אמנותית ובין 10 הצנחנים הטובים בעולם

מורלי (33) התחילה את הקריירה שלה כאקרובטית בקרקס ורק לפני כ-3 שנים נכנסה לתחום הצניחה החופשית לאחר שקיבלה במקרה במתנה צניחה חופשית ליום ההולדת 30 שלה. תוך זמן קצר היא הצליחה להגיע למעמד ולהישגים שמעטים מגיעים אליהם. 

 

איך הגעת להיות אקרובטית בקרקס ומה הקשר לצניחה?

"הקרקס הגיע אלי. לפני הצבא הייתי מתעמלת אז היה לי רקע טוב. כשהשתחררתי, קבוצת הקרקס חיפשה מתעמלת לשעבר שתצטרף והגיעו אלי.

אל הצניחה הגעתי בזכות תלמידות שאותן לימדתי אקרובטיקה אווירית בקרקס. הן הפתיעו אותי במתנת יומולדת- צניחה חופשית. ברגע שנפתחה דלת המטוס ידעתי שזה מה שאני באמת צריכה לעשות- לעוף.

באותה שנה חוויתי רגע הצלחה גדול כאשר בתחרות הראשונה שלי בצניחה שהייתה גביע העולם ואליפות אירופה, הצלחנו לעלות לגמר ולסיים 7 בגביע העולם ו-6 באירופה כשהציפייה הראשונית שלנו הייתה רק לא לעשות בושות ולא להגיע אחרונה. מאז במשך כל שנה הצלחנו לשפר את הדירוג ואני מקווה ומאמינה שבקרוב נעלה על הפודיום".

 

יש תחושת החמצה על כך שהגעת לתחום מאוחר?

"לא מרגישה תחושת החמצה, זה ספורט שאפשר לעשות עד גיל מאוד מאוחר לא כמו התעמלות ויש לי עוד חיים שלמים להתעופף בהם".

 

דפני מורלי. מאקרובטית בקרקס לצניחה חופשית אמנותית

 

ספרי על רגע שבירה אחד ורגע אחד בלתי נשכח של הצלחה.

"המשבר הכי קשה שהיה לי הגיע לאחר שהתאמנתי תקופה לתחרות הראשונה והצלם שהוא חלק בלתי נפרד מהקבוצה החליט לפרוש חודש לפני התחרות. אך כשהכל היה נראה שחור ושאין שום סיכוי שאצא לתחרות, גל, הצלם הנוכחי שלי הופיע משום מקום והחליט להצטרף למסע הזה. אנחנו צוות עד היום".

 

מה הסטטוס הזוגי? ילדים? כיצד הספורט השפיע ומשפיע על כך?

"יש לי בן זוג, אין לי ילדים. בן זוגי גם הוא צנחן וזה מסתדר נהדר יחד".

 

רוני נסמיאן (17) זכתה במדליית הזהב במשחקי הגמר בג'יוג'טסו שנה שנייה ברציפות. אלופת העולם לשנת 2016 ולשנת 2015 עד גיל 21. אלופת הבלקן ואלופת ישראל בחמש השנים האחרונות ואלופת אירופה עד גיל 18 לשנת 2016.

 

מה הוויתורים הנדרשים מנערה שבחרה להקדיש את חייה לספורט?

"אין לי יכולת להשקיע יותר מידי בחיי חברה, אני לא יכולה לצאת עד מאוחר ולבלות הרבה עם חברות. כל זמן פנוי שיש לי אני מקדישה לאימונים. גם בלימודים יכולתי להשקיע יותר אבל יש לי את סדר העדיפויות שלי".  

 

כיצד מגיבה המשפחה והסביבה הקרובה?

"אני מרגישה שזכיתי כי גם אני עושה את הספורט שאני אוהבת וגם זוכה לקבל תמיכה ואהדה מטורפת מהסביבה שלי. גם מהמשפחה, החברים וגם מהמורים".

 

רוני נסמיאן. רגעי השבירה באים באימונים ולפני תחרויות חשובות

 

ספרי על רגע שבירה אחד ורגע אחד בלתי נשכח של הצלחה.

"רגעי השבירה שלי באים לרוב באימונים לפני תחרויות חשובות כמו אליפויות עולם ואירופה, כי האימונים שוברים לא רק גופנית אלא גם מנטלית. שם אני מתחילה לשאול את עצמי שאלות ומבינה שבסופו של דבר זה יהיה שווה את זה כי עם ההתמדה וההשקעה מגיע הניצחון.

רגע בלתי נשכח של הצלחה זה הזכייה שלי בפעם השנייה באליפות עולם. פשוט לא הפסקתי לבכות מאושר כי הצלחתי, כבשתי את היעד שלי וכל התקופה הקשה של האימונים וכל רגעי השבירה פשוט צפו. זה היה הרגע בו אמרתי לעצמי 'עשית את זה' ואין שום תחושה בעולם שמתעלה על זה".

 

ד"ר ענבל בכר ממכללת לוינסקי לחינוך תייצג את ישראל באליפות אירופה בטניס שולחן פאראלימפי

ד"ר ענבל בכר היא מרצה לחינוך מיוחד ורכזת מעורבות חברתית במכללת לוינסקי לחינוך. בכר נפצעה כקצינה בקבע במהלך מלחמת המפרץ הראשונה כאשר השתלטה על שריפה שאירעה בבסיס בו שירתה כתוצאה מנפילה של טיל. היא הפגינה תושייה ואומץ, עליהם קיבלה מאוחר יותר אות הצטיינות. תקופת השיקום שלה ארכה כ-3 שנים וכללה סדרה ארוכה של ניתוחים. כיום היא מתמודדת כיום עם 54% נכות, מה שלא מפריע לה לנהל שגרת אימונים אינטנסיבית ותובענית.

 

ספרי בקצרה את סיפור הפציעה והשיקום שלך.

"את השרות הצבאי שלי העברתי בתפקידי פיקוד והדרכה. מתפקיד המכי?ת ועד תפקיד המפי?ת. סה?כ שרתי ארבע שנים, חלקן בשרות קבע. בשנת 1991, במהלך מלחמת המפרץ הייתי מפקדת תורנית בבסיס בו משרתות טירוניות וצוערות בקורס קצינות. בלילה האחרון של המלחמה, בו היו שתי אזעקות אחת לאחר השנייה, פרצה שריפה פתאומית ליד בור התחמושת. עקב היותי מפקדת תורנית בבסיס הייתי אחראית על האירוע. בשלב ראשון הזעקתי את מכבי האש, ומיד רצתי לכבות את השריפה שהייתה מרוחקת כ-500 מטר מהמקום בו הייתי. במהלך הריצה הייתה אזעקה שנייה, ובמהלך הריצה נפלתי לבור ביוב שהיה חצי פתוח. הצלחתי לעצור את עצמי עם המרפקים, הוצאתי את עצמי מהבור והמשכתי לכיוון השריפה בבור התחמושת. הגעתי למקום, לקחתי את הזרנוק והתחלתי לכבות את השריפה עד שהגיעו מכבי האש. ברגע שצוות כיבוי האש ראה את המרפק שלי הזעיקו אמבולנס ופינו אותי מידית לבית החולים. ריסקתי את מרפק יד ימין ועברתי כשבעה ניתוחים על מנת לנסות לשקמה".

 

ד"ר ענבל בכר. אין נשים רבות בספורט הנכים 

 

כיצד הגעת לספורט נכים?

"במהלך הטיפולים, הרופא שטיפל בי ניסה דרכים שונות על מנת לשקם את היד, מעבר לניתוחים שהיו דרושים לשיקומה. באחד ממפגשי הטיפול, הוא הסביר שיש לי שתי אפשרויות: או לחבק כל היום אדם שמן ומיד לאחריו אדם רזה, או לשחק טניס שולחן בו ניתן לעשות פעולה דומה של פשיטה וכיפוף של המרפק. הלכתי על העצה השנייה. הגעתי לבית הלוחם בתל אביב, פניתי לזאב, מאמן טניס השולחן, וסיפרתי לו על מצבי. אין נשים רבות בספורט הנכים והייתי בין הבודדות שהגיעו לאימונים בטניס שולחן. כבר בתחילת הדרך המאמן שלי ראה שיש לי פוטנציאל. תמיד אהבתי ספורט וגם למדתי במגמת ספורט בתיכון. כבר בשנה השנייה השתתפתי באליפות הארץ לנכים. במהלך השנים, ואחרי אימונים רבים, הפכתי לאלופת ישראל ושמרתי על התואר במשך שנים רבות. כאשר המאמן שלי שיש פוטנציאל בינלאומי, התחלתי להשתתף בתחרויות בעולם וככה הגעתי להיות מדורגת מקום שני בעולם. נגלה לפניי עולם שלם של ספורט נכים, שלא הכרתי ולא ידעתי שקיים".

 

מה את אוהבת בטניס שולחן?

"מעבר לתהליך השיקומי של ענף טניס השולחן, יש בו סגולות רבות ומגוונות שיכולות לסייע לכל אדם, ועל אחת כמה וכמה לאדם עם מוגבלות. מסיבה זו משחקים בענף גם נכים מאוד מוגבלים על כסאות גלגלים, גם נכים עם פגיעות מוח למיניהן, וגם נכים עם מגבלות פיזיות.

טניס שולחן הוא ענף המאלץ את השחקן להתמודד הן עם מרכיבים מוטוריים ופיזיים רבים כגון: קואורדינציה, קשר עין יד, ויסות כוח, שיווי משקל וכו' בשילוב עם היבטים רגשיים קוגניטיביים כגון ריכוז, התמודדות עם לחץ וכו'. זה ענף מאוד דינמי ומורכב הדורש מהשחקן המתמודד בתחום ההישגי, ללמוד ולתמרן בין כל המרכיבים הללו. לאור האמונה הכל כך גדולה שלי בענף זה, החלטתי לחקור בדוקטורט שלי את השפעת המשחק על אנשים עם מוגבלות שכלית בינונית".

 

ספרי על רגע שבירה אחד

"רגע השבירה המשמעותי ביותר שחוויתי היה בזמן ההנקה של בתי הבכורה. אני אדם אופטימי, ותמיד ידעתי לראות את היתרונות על אף הפציעה הקשה. ברגע שנולדה הבכורה, ונתנו לי אותה בידיים על מנת שאניק אותה, ולא הצלחתי להשתמש ביד ימין על מנת לאחוז במנח טוב להנקה – נשברתי. ברגע הראשון הרגשתי שהפציעה פוגעת גם במעגלים הקרובים אל אליי ולא רק בי. עם הזמן למדתי, בסיוע אנשי מקצוע, להתגבר על המצוקה שנקלעתי אליה".

 

ורגע אחד בלתי נשכח של הצלחה

"כשעמדתי על הפודיום באליפות אירופה ודגל ישראל התנוסס מעליי. באותו רגע הבנתי שמגבלה היא רק משהו חיצוני ומה אני בוחרת לעשות אתה זו כבר החלטה שלי. יכולתי להתאבל כל חיי ולהתלונן שאני לא מצליחה ליישר, לכופף או לסובב את היד, אבל בחרתי בדרך אחרת של התמודדות, של הבנה כי הבחירה היא רק שלי, ומכאן הגעתי להצלחות. נקודת שיא נוספת הייתה כשקיבלתי את פרס הספורטאי המצטיין משר החינוך, ותחושת ההצלחה והניצחון על כל המגבלות הייתה כמו העמידה על הפודיום".

 

 

*שלוש הספורטאיות הראשונות שייכות להתאחדות "אילת" לענפי הספורט התחרותיים הלא אולימפיים בישראל 

תגובות (0)
הוסף תגובה