כריסי טיגן חושפת את הצד הכואב של חייה: הדיכאון אחרי הלידה

כולנו יודעים שהחודשים הראשונים שאחרי הלידה הם לא בהכרח התקופה היפה ביותר בחיי כל אמא – למרות מה שהתמונות של נשים רבות ובעיקר סלבס היו יכולות לגרום לנו לחשוב. מעבר לצד הפוטוגני פחות של לילות ללא שינה ועולם חדש לגמרי של אחריות וחרדות שנכנסות לחייה של כל אמא בבת אחת, ישנה גם תופעה שפוגעת בנשים רבות, אך נדיר לשמוע עליה או לראות אותה – דיכאון אחרי לידה. בשנים האחרונות התופעה הזו הפכה ליותר מדוברת ומוכרת, זכתה לייצוג על המסכים, וכמה מפורסמות אף הודו בכך שסבלו ממנו בעצמן. אחרי שאדל פתחה את ליבה וחשפה את המצב ממנו סבלה אחרי הלידה של בנה, היום מצטרפת אליה דוגמנית העל כריסי טיגן, שחושפת שגם לה היה ממש לא קל.  

 

 

"הרגשתי שאני עושה את ההחלטה הכי גרועה בחיי"

נשים רבות חוששות לדבר על הדיכאון שהן חוות אחרי לידה. למזלן, אדל כאן כד לשבור את הטאבו ולספר על כך בגילוי לב נדיר

לכתבה המלאה

טיגן, למי שלא מכירה וכבר מאוהבת, היא אחת הכוכבות הכי חמות ומדוברות בעולם היום, אבל בו בזמן מצליחה באורח פלא להיות אחת הבחורות הכי אמיתיות ואותנטיות. היא חשפה לא פעם את סימני המתיחה שלה למרות הסטנדרט המאוד קשה של הוליווד, ולמרות היותה דוגמנית על שכיכבה על שער ספורטס אילוסטרייטד היא לא מרעיבה עצמה לכדי שידפון – להפך, היא נהנית לאכול ולבשל ואפילו הוציאה ספר מתכונים. הפוסטים והתמונות שלה ברשתות החברתיות הם הכי כיפיים שיש והזוגיות שלה עם ג'ון לג'נד היא מהחמודות, החשופות והמציאותיות ביותר שלהוליווד יש להציע. באמת, כריסי טיגן היא אולי סלב, אבל לרגע לא מסתירה את זה שהיא בן אדם כמו כולנו.

 

 

אם כן, מסתבר שהאנושיות הזו של טיגן לא באה לידי ביטוי רק בכיף וצחוק וסימני מתיחה. "אני פשוט אגיד את זה", כתבה באינסטגרם שלה, "יש לי דיכאון אחרי לידה". קצת פחות משנה אחרי שילדה את בתה הבכורה, טיגן מיישירה מבט אל הנושא הקשה הזה בטור אישי למגזין גלאמור, וחושפת באומץ את הצד הפחות קליל והכואב שבחייה, שלדבריה כבר אוכל אותה מבפנים במשך חודשים.

 

"לרבים מכם, נדמה לי, אני נראית כמו האדם הכי מאושר עלי אדמות. יש לי בעל מדהים – ג'ון ואני כבר יחד מעל ל-10 שנים. הוא ראה אותי בהצלחותיי ובכשלונותיי, ואני ראיתי אותו בשלו", היא מספרת. "לפני שנה, באפריל, ג'ון ואני התחלנו משפחה יחד. הבאנו לעולם את הבת שלנו, לונה, והיא מושלמת. היה לי כל מה שאני צריכה כדי להיות מאושרת. ובכל זאת, בחלקה הגדול של השנה החולפת, הרגשתי לא מרוצה. מה שכולם מסביבי חוץ ממני ידעו עד דצמבר, היה שיש לי דיכאון אחרי לידה".

 

 

"איך אני יכולה להרגיש ככה כשהכל הולך מצוין כל כך? לקח לי הרבה זמן להשלים עם זה, והיססתי אם אפילו לדבר על כך, כי הכל הופך בקלות ל'עניין'. במהלך ההיריון שלי, מה שחשבתי שהיו הערות אגביות על הפריה חוץ גופית הפכו לכותרות שבחרתי את מין העובר של, ואני כבר יכולה לדמיין מה יגידו אחרי הפרסום של המאמר הזה. אבל זה נושא כזה גדול בחיי, ובחייהן של כל כך, כל כך הרבה נשים נוספות".

 

"ההיריון שלי היה ממש נפלא ואנרגטי. ג'ון, אמא שלי ואחותי היו כולם בחדר הלידה איתי. ג'ון תיקלט, ולונה, כמה ראוי, יצאה לצלילי השיר "Superfly". השיר מתחיל במילים 'הלילה החשוך ביותר, כשהירח זורח בהיר'. הנחתי אותה על החזה שלי מיד, והיו לה פנים! הייתי כל כך מאושרת. ומותשת".

 

"אחרי הלידה של לונה הבית שלנו היה בשיפוצים, אז גרנו בבית שכור ואז במלון ואני האשמתי כל לחץ או עצבות או ניתוק שהרגשתי באותה תקופה בעובדה שהיו המון נסיבות משונות. חשבתי שאולי ארגיש טוב יותר כשיהיה לנו בית. חזרתי לעבודה בתוכנית 'קרב ליפסינק' כשלונה היתה בת 4 חודשים, הם התייחסו אלינו מדהים. לא היה מקום טוב יותר לחזור לעבוד בו". 

 

"אבל הייתי שונה ממקודם. לצאת מהמיטה כדי להגיע לסט בזמן היה מעורר כאבים. הגב התחתון שלי, הכתפיים ואפילו המפרקים שלי כאבו. לא היה לי תאבון, הייתי מסוגלת לא לאכול כלום במשך יומיים, ואתם יודעים כמה אוכל חשוב לי. מה שבאמת הפריע לי היה כמה חסרת סבלנות נהייתי עם אנשים. אנשי צוות היו שואלים אותי שאלות פשוטות והייתי מאבדת את זה, או אומרת שלא אכפת לי. הם היו עוזבים, ואני התחלתי להתייפח. המאפרת שלי היתה מייבשת את הדמעות ונותנת לי כמה דקות".

 

"לא הצלחתי להבין למה אני כל כך לא מאושרת. האשמתי את העייפות או שאולי התפקיד שלי כבר השתנה. חשבתי, 'אולי אני כבר לא בן אדם שטותי. אולי אני אמורה להיות רק אמא'. כשלא הייתי בצילומים, לא עזבתי את הבית לרגע, ממש אף פעם. העברתי את רוב הימים בדיוק באותה נקודה על הספה ולעיתים נדירות טרחתי לאסוף כוחות כדי לעלות למעלה למיטה. ג'ון היה ישן על הספה איתי, לפעמים ארבעה לילות ברצף". טיגן ממשיכה לספר עד כמה היא חסכה באנרגיות, חישבה בקפידה את הפעמים בהן היא צריכה לצאת מהבית כדי שלא תצטרך לאסוף כוחות כדי להתקלח. "בעבר, כשהייתי נכנסת לחדר היתה לי נוכחות – ראש גבוה, גב זקוף, חיוך גדול. פתאום הפכתי למישהי שהכתפיים שלה נמוכות יותר מהסנטר שלה. ניסיתי להיות הכי קטנה שאני יכולה להיות".

 

 

אחרי חודשים בחוסר אנרגיות וכאבי גב משתקים, טיגן מספרת עברה בבתי חולים ולבסוף הלכה לבדיקה אצל רופא בה עיניה התמלאו מדמעות מרוב כאב, מרוב לילות בהם ישנה על הספה והתעוררה במהלך הלילה, מרוב שלא נהנתה מהחיים, לא ראתה חברים ולא יצאה לטיול עם הבת שלה. "הרופא שלף ספר והתחיל לשאול על סימפטומים. עניתי 'כן, כן, כן' וקיבלתי את האבחון – חרדה ודיכאון אחרי לידה".

 

"אני יודעת שאולי אני נשמעת כמו בחורה בכיינית ופריווילגית. המון אנשים במצבי סביב לעולם לא זוכים לעזרה, ללא משפחה וללא גישה לטיפול רפואי. אני לא יכולה לדמיין מה היה קורה לו לא הייתי מגיעה לרופאים שהייתי צריכה. כואב לי לדעת שיש לנו נשיא שרוצה לקחת מנשים טיפולי בריאות. אני מסתכלת סביב כל יום ולא מבינה איך אנשים עושים את זה. מעולם לא היה לי יותר כבוד לאמהות. במיוחד לאמהות עם דיכאון אחרי לידה".

 

"ואני מדברת עכשיו כי אני רוצה שאנשים יידעו שזה יכול לקרות לכל אחד. אני לא רוצה שאנשים יתביישו או ירגישו לבד. אני גם לא רוצה להעמיד פנים כאילו אני יודעת הכל על הדיכאון אחרי לידה, כי זה שונה אצל כל אחת. אבל דבר אחד אני יודעת – בשבילי, עצם העובדה שאני יכולה לדבר על זה בפתיחות עוזרת".

 

בתקווה, הפתיחות של טיגן, אחת הכוכבות הגדולות והכי מעוררת הזדהות שיש להוליווד להציע, תעזור לעוד ועוד נשים שסובלות מדיכאון לאחר לידה להיפתח, לא להתבייש ולדבר על זה – כדי לעבור את זה ביחד ולצאת מזה. 

תגובות (0)
הוסף תגובה