עירום נשי ושיער גוף: התמונות שאינסטגרם לא רוצה שתיראו

מה משותף לתמונה של גבר עם כיסוי ראש ירוק ומשקפי שמש ותמונה של רגל שעירה מוארת על ידי סמארטפון? ובכן, שתי התמונות נאסרו לפרסום באינסטגרם.

תמונות כאלה אשר נעות בין עירום מפורש למרומז קובצו לספר אחד של האמניות האמריקאיות מולי סודה וארבידה בייסטרום שזכה לשם: "צלם את זה או שזה לא קרה".

כולם יודעים שהפרינט מת ואם הוא בכל זאת עדיין קצת חי, הוא נתפס כארכאי ומיושן מול האינטרנט שמייצג קדמה ושגשוג. במקרה הזה, היוצרות דווקא התהפכו והצמד מספר שהמו"ל נתן להן יד חופשית ליצור ספר שלם שאגד תמונות שנמחקו מהמדיה החברתית לה למעלה מ-600 מיליון משתמשים.

הספר דורש מהקוראים שלו לשאול מדוע יש גופים – בעיקר כאלה שאינם צעירים, נטולי שיער, גמישים ולבנים – שלא מצליחים לעבור את הצנזורה של הרשתות החברתיות בעוד שגופים אחרים עוברים אותה לגמרי בקלות.

"גופים מסוימים פשוט יותר מקובלים," אומרת סודה. "אם אנחנו רואים תמונה של אישה רזה לבושה בביקיני זה נתפס כמיני אבל מקובל. סביר להניח שלא יסירו את התמונה הזאת  אבל תמונה של מישהי שמנה לובשת ביקיני או ששיער הערווה שלה מציץ מבעד לבגד ים תוסר כמעט בוודאות כי היא נתפסת כסטייה. מפני מה בדיוק אנחנו מתעקשים להגן על אנשים ולמה יש דברים שעוברים ויש דברים שלא?"

הספר בוחן את הגוף האנושי מזווית פמיניסטית מובהקת אולם היוצרות מתעקשות לומר שהוא מציע הרבה יותר מזה: "הספר הזה הוא מעבר לפמיניזם והוא יותר על האינטרנט שמצביע על הדרך בה החברה מתייחסת לדימוי גוף וכיצד אנו מתמודדים את זה. בכלליות, הפמיניזם שלי הוא לא פמיניזם אם הוא לא רואה את כל המאבקים של נשים באשר הן. אני חושבת שפמיניזם שונה עבור אישה שחורה או אישה שמנה או עובדת בתעשיית המין או נשים טרנסיות".

"הספר כולל יצירות של אנשים שונים שיש בתכלית עם מכנה אחד במשותף: התמונות שלהם הוסרו מאינסטגרם. לרוב מדובר על גוף של נשים כך שהמשטור קשור ישירות למגדר, אולם יש לציין שחלק גדול מהגופים דווקא כן מחזיק בפריבילגיות אחרות כמו צבע עור לבן, בריאות או גיל צעיר מה שמוביל אותנו לשאול; מי כן מוזמנת להיות חלק מהתנועה הזאת? מי כן "עוברת מסך"? מוסיפה בייסטרום.

מה שהכי מעניין את השתיים הן דווקא מה שהן מכנות "תמונות שקטות" מול תמונות עירום פרונטלי מלא. על ידי הדפסת החוקים של אינסטגרם עצמו הן מקוות למשוך תשומת לב למה שרוב המשתמשים בכלל לא טרחו לקרוא לפני שחתמו והצטרפו לרשת ועל ידי פרסום התמונות האסורות בפרינט, ולא בהקמה של עוד בלוג או אתר אינטרנט. הן מקוות לעמת אנשים עם הרעיון שאינסטגרם לא יישאר כאן לנצח. הפופולריות הדועכת של האתרים MySpace ו-Bebo רק מדגישים זאת.

"זה כל כך מצחיק שאנשים אומרים שהפרינט מת", אומרת סודה. "כל האינסטגרם כולו יכול להימחק מחר ואנשים ייקלטו פתאום שכל התמונות שהם צילמו כל השנים האלה – ארכיון שלם – נעלמו ברגע". אנחנו משקיעים כל כך הרבה זמן בפלטפורמה הזו כדי לאחסן בה את המידע שלנו. אבל בעוד עשר שנים היא כנראה לא תהיה קיימת. גדלתי על האינטרנט ואני לא יכולה לגשת להרבה דברים שעשיתי לפני 10 שנים או אפילו לפני חמש שנים".

"אני חושבת שאינסטגרם משקף את הגישה הכללית של רוב בני האדם לגוף", מודה סודה. "בחיים האמתיים, גוף של נשים תמיד עובר סקסואליזציה אז זה לא ממש מזעזע אותי שאינסטגרם עושה את אותו הדבר בדיוק. לצפות ממנו להנהיג שינוי זה נאיבי. אבל אני כן חושבת שאמנים צריכים למצוא דרך להציג גופים לא בפלטפורמות מסחריות עם אינטרסים ברורים".