חופשה בימי המחזור היא לא באמת פיתרון שתורם לנשים בעבודה

מה משותף לזמביה, סין, יפן טייוואן ואינדונזיה? בכל הארצות האלו המעסיקים מחוייבים לאשר יום אחד של היעדרות בחודש עבור נשים בלבד. היום הזה מוגדר כ-"חופשת מחזור", ובחודשים האחרונים הוא מעורר דיונים רבים ברחבי הרשת ובקבוצות נשים מרכזיות.

 

חופשת וסת: ימי מחלה לעובדות בזמן מחזור

במחוז בסין החליטו להעניק לנשים שסובלות מכאבי מחזור חופשה בת יומיים מהעבודה בזמן הווסת. רעיון מועיל או מזיק לנשים?

לכתבה המלאה

"אני וחברות רבות כמעט לא מצליחות לתפקד כשאנחנו במחזור בגלל כאבים המטורפים", אומרת ל'. ואכן, נשים רבות סובלות מכאבים שלא מאפשרים להן להתנהל כרגיל בתקופת הוסת. הלבעיה הזו מכונה "דיסמנוריאה" ובין 40% ל-90% מהנשים חוות אותה בעוצמות משתנות. 10% מכלל אוכלוסיית הנשים חוות כאבים כל כך קיצוניים, עד שהן מתקשות לתפקד כלל באותם ימים בחודש.

דיסמנוריאה היא בעיה רפואית גינקולוגית באיזור הבטן התחתונה והאגן שמתרחשת בעת הווסת או מספר ימים לפניה ומתבטאת בכאבים חמורים אשר משבשים את אורח החיים התקין. לעיתים היא מופיעה יחד עם מנורגיה  – דימום מוגבר בעת הווסת. תסמינים נוספים כוללים כאבי ראש, בחילות והקאה, שלשול, עייפות כרונית וכאבים באזור הגב התחתון והירכיים.

אך האם העובדה שמדובר בבעיה רפואית מוכרת מהווה הצדקה לימי מחלה נוספים בדמות אותה "חופשת מחזור"? והאם החברה תקבל את זה?

ביפן נהוגה חופשת מחזור כבר החל משנת 1947, ובכל זאת, נשים לרוב בוחרות שלא לנצל אותה. טענות שעולות בהקשר זה נוגעות בעיקר בקיטלוג חברתי. הטענה הבסיסית היא שהטבה כזו כלפי נשים עלולה לעורר אנטגוניזם מצד גברים במקום העבודה, בשל העובדה שהם לא זכאים לאותה חופשה.

טענה נוספת שעלתה היא שאם את רוצה להצליח בעולם העסקים הגברי, לקיחת חופשת מחזור עלולה להיתפס כחולשה – גם מול גברים, וגם מול הנשים שבוחרות שלא לקחת אותה. יחד עם התועלת שחופשה כזו תביא, היא תיצור איום נוסף לנשים העובדות. והן, מראש, אפילו בטרם כניסתן לעבודה, יקוטלגו כחלשות יותר. לא רק ברמה הפיזית, אלא גם בתור עובדות שבהגדרה נוכחות פחות.

פתרון אפשרי למצב זה, שעלה לדיון בארצות האסיאתיות, הוא לקטלג את חופשת המחזור כימי מחלה, ללא צורך באישור רופא, כפי שקורה כבר היום. אולם נשים עם דיסמנוריאה, שחוות אותה על כל תופעות הלוואי, מציינות כי ברגע שהן צריכות להוציא את ימי החופשה על חופשת המחזור, הן בעצם מאבדות ימי חופשה "אמיתיים". במצב זה אם יחלו חלילה, לא יישארו עבורן ימי חופשה לניצול.

"מחזור אינה מחלה, ולכן ימי מחזור לא יכולים להיספר כימי מחלה", אומרת ע'. "יחד עם זאת, אנחנו חיות בעולם בו אנו נשפטות על פי סטנדרטים גבריים. הגברים עדיין מכתיבים את הקוד במשרד והם אינם מבינים את הקושי שנשים חוות ביום הזה. במקום להתאים את מקום העבודה למעגל החיים של עובדיו, העובדים, או העובדות במקרה זה, נדרשות להתאים עצמן לעולם העבודה הגברי. מצב זה יוצר בעייתיות רבה בהגדרת חופשות מחזור ובעיגונן בחוק".

"גם ככה במציאות הישראלית, בה יש מחלוקות רבות בסוגיית הארכת חופשות הלידה, מעסיקים רבים לוקחים זאת בחשבון בבואם להעסיק עובד חדש אם מדובר במועמדת שנמצאת בגיל הפריון. להוסיף על זה ימי חופשה נוספים שהעובדת יכולה לקחת רק יחליש את מצבן של נשים בעולם העבודה ויביא למצב של העמקת פערי השכר המגדריים. ובכלל, בעוד שחברות גדולות אולי יוכלו לספוג את הפסד הימים האלו בחודש, מעסיקים קטנים ובינונייים יעדיפו להימנע ממצב זה מראש ופשוט לא לשכור את שירותיה של אותה עובדת".

ד"ר ענבל וילמובסקי ממרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטה העברית, עוסקת רבות בדילמות שסביב המחזור הנשי. לאחרונה היא ערכה יחד עם קבוצת חוקרות את הספר "תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל". בנושא חופשת המחזור, דעתה אמביוולנטית. "האמת היא שאין לי עמדה חד משמעית בעד או נגד, כי אני חושבת שהנושא מאד מורכב. באופן עקרוני, ראוי להכיר בגוף הנשי כבעל מאפיינים יחודיים ובכלל זה להבין את מגוון המאפיינים הגופניים המלווים את הווסת. עבור חלק מהנשים כמעט אין השפעה, ועבור אחרות מדובר בסיפטומים של כאבים פיזיים לעיתים קשים ואף מצבי רוח. בשנות ה-60, כאשר התסמונת הקדם וסתית הוגדרה כתופעה בעלת שם והכרה, היא נתנה לנשים רבות את היכולת להגדיר במילים את מה שעובר עליהן ולתת לגוף שלהן ניראות בתוך החוויה. מן הראוי שגם שוק העבודה יכיר בשונות הגופנית הזו וייתן לנשים את היכולת להתמודד עם ימים קשים בחודש".

אך מול הצורך הזה ניצבת מציאות מורכבת, היא מודה. "כניסתן של נשים לשוק העבודה בתחילת המאה הקודמת היתה מלווה בדרישה חברתית להתעלם מהגוף הנשי, לבטל אותו, להשתיק אותו ולהתאים אותו לשוק עבודה גברי. דבר זה הקשה מאוד על נשים בעשורים קודמים והתפיסות הללו מהדהדות עד היום. הן נוכחות בשוק העבודה, ומכאן הרצון בשינוי. עם זאת, יש להיזהר בהנכחה של הגופניות הנשית ולוודא שאינה יוצרת נחיתות של נשים ביחס לגברים, כפי שממילא קיים".

"בתחילת המאה ה-20, למשל, הועלו הרבה מאוד ספקות ביחס ליכולתן של נשים להשתלב בשוק העבודה היות והן נתפסו כחלשות וחסרות אנרגיה בימי הווסת שלהן", היא מספרת. "כיום אנו כמובן יודעים שלטענה הזו אין כל שחר, היות וגם אם אישה זו או אחרת סובלת מיום-יומיים קשים לפני או במהלך הווסת, אין זה מעיד על כישוריה, יכולותיה ותרומתה למקום העבודה. אולם דווקא ההגדרה של ה-pms, אותה תסמונת קדם וסתית אשר שחררה נשים להכיר ולדבר במה שעובר עליהן, עלולה בתפיסות מעוותות מסוימות להפוך להגדרה של נשים כבעייתיות מלכתחילה בגלל מוגבלות גופנית, או כהיסטריות, בגלל מצבי רוח, כפי שמעיד ההומור העממי והרבה מאד בדיחות על נשים בזמן המחזור. עם תפיסות אלה יש להתמודד ולפעול למיגורן".

אז מה בעצם את מציעה?

"יש להסביר את החשיבות שבמתן מענה לנשים שסובלות כתוצאה מהמחזור. כמו כן, כדאי לייצר נסיון אמיתי להיענות למצוקותיהן בשוק העבודה ולהכיר בהן, מבלי שיצטרכו לקחת ימי מחלה או ימי חופש לא מוסברים. יש להסביר כראוי את הנושא ולוודא שהוא לא נתפס כעוד ניסיון לסמן נשים כחלשות גופנית וכלא מותאמות לשוק. שוק העבודה צריך להתאים עצמו גם לנשים, ולא רק לגברים, במקום לנסות ולהתאים את הנשים לשוק העבודה כפי שהיה שנים רבות".

** ד"ר ענבל וילמובסקי ביססה את דבריה על סמך עבודה משותפת על ספר שהוא קובץ מאמרים בנושא של הווסת הנשית בשם: 'תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל" שעתיד לצאת בהוצאת פורום תרבות של המכללה האקדמית ספיר. הוא נערך ע"ד ד"ר וילמובסקי, ד"ר ענבל סיקורל, ד"ר סמדר נוי (המכללה האקדמית אשקלון) וד"ר דלילה אמיר (אונ' תל אביב).