את אישה חזקה, אז למה קפאת כשהטרידו אותך מינית?

באמת כבר ניסיתי לשכוח

איך נדחפת נישקת פתאום

המגע לא נתן לי מנוח

לא הצלחתי עם זה שוב לנשום

לו יכולתי לבחור אז ברגע

כשגנבת ממני בושה

ואני כאן לבד, לבד עם הפצע

בזמן עוד נשארתי קפואה

 

פזמון:

ואולי זו בכלל אשמתי

ואולי זה מה שיאמרו

אותם חלקים רעבים

הם אותי, אותי הם בסוף ימצאו

 

השנים שעברו רק הכאיבו

לא מצאתי דרכים להשתיק

הקולות שהיו בי הרעימו

לא אוכל באמת להחזיק

מבינה שמאז אין מקום כאן

נשמות רק הופכות רפאים

ועידן התמימות שהיה תם

אז אצעק אל החוץ מהפנים

 

פזמון:

ואולי זו בכלל אשמתי

ואולי זה מה שיאמרו

אותם חלקים רעבים

הם אותי, אותי הם בסוף ימצאו

ואני שוב ילדה אבודה

לא יודעת מה כאן אמיתי

תשמעו כאן אישה, אישה מתוודה

לקח אותי מעצמי

 

עוד בלתי נראית בלי עיניים

עם גוף מפורק אך שלם בינתיים

מה שנשאר מזמן התרוקן

את הפשע יש מי שרושם

 

פזמון:

וזו לא היתה אשמתי

גם אם הם כך יאמרו

ואותם חלקים רעבים

הם אותי, אותי הם בסוף ימצאו

אז אני שוב ילדה אבודה

אל תאמרו לי מה כאן אמיתי

תשמעו כאן אישה, אישה מתוודה

 

 באמת שניסיתי לשכוח…

פתאום הוא נישק בלי שרציתי
קפאתי.

 

 

הרבה זמן רציתי לומר משהו בנושא הטרדות מיניות. בתור יוצרת אני משתדלת לומר את מה שיש לי על הלב באמצעות האמנות אז כתבתי שיר. השיר עוסק בתחושה הקשה שלאחר ההטרדה, כמו קיפאון. אותה תחושה איומה שמלווה אותך עם המחשבה למה לא עשיתי משהו? לומר משהו, להדוף, כל דבר רק לא לקפוא. ותחושת האשמה – האם עשיתי משהו שגרם להטרדה? זה לגיטימי או לא? והאשמה של הקיפאון שלא מרפה.

כך נוצרו המילים לאחר שהתעמתי עם התחושות שלי בעקבות כמה הטרדות שעברתי. השיר מדבר על סיטואציה מסוימת בו נושקתי ללא הסכמתי או רצוני. ואני, האישה שאני מחשיבה חזקה, קפאתי. למעשה, הסיפור שלי הוא לא רק שלי, הוא של נשים רבות.

סיפורים של נשים רבות הדהדו לי בנשמה בעת שכתבתי את השיר. סיפורים שאף חורגים ממסגרת הטרדה. כמו סיפורן של רותם גיאת ומורן וורנשטיין ז"ל שלא הצליחו לצאת מהמעגל ההרסני אליו הוכנסו ללא רצונן. סיפורן זעזע אותי ולא הצלחתי להשתחרר ממה שחוו ומהסוף הנורא שלהן. הם היו בתוכי בעת כתיבת המילים.

 

לכאורה זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו – מגע, נשיקה, אמירה, כל דבר לא רצוי שהוא בגדר הטרדה מינית אבל זה לא אמור להיות כך. אסור לאף אחד לחדור למרחב הפרטי שלנו ללא רשות.

אז לאחר שכתבתי את הטקסט פניתי למוסיקאי מוכשר בשם מאור סבג, ומבלי  שהכיר אותי, נרתם כי התחבר למילים ולאג'נדה. לאחר מכן התגייס עידן גרין ,המפיק המוסיקלי, שהיה כל כך קשוב וחדור יחד איתי למטרה. השלב הבא היה לגייס זמרת וחיפשתי מישהי שתרעיד את מיתרי הלב. עדי כהן מבצעת את השיר ומפליאה בשירתה ובחיבור שלה לפרויקט. היא מרגשת ומצמררת.

 

לאחר מכן התחלתי לחשוב על קליפ ופניתי לבמאי והעורך משה יונה שמאותו הרגע הלך איתי ידי ביד עם החזון ועבד ימים ולילות כדי שהתוצאה תהיה מדויקת ועוצמתית. אחד הדברים שמייחדים את הפרויקט הזה שכולם שמחו לקחת בו חלק בהתנדבות. כולל המלחין, המפיק המוזיקלי, הבמאי, הזמרת, השחקנים, הצלם, המאפרת, התאורן וכל העוסקים במלאכה. זה ממש לא מובן מאליו וכל זאת בשל אמונתם בשיר ובאמירה. מטרת השיר והקליפ היא לעורר שיח, להבין מהי הטרדה ומהי חציית הגבול.

 

בקליפ משתתפים השחקנים: דורין מנדל, דורון צפריר, עדי כהן, אמיר הלל, תומר שרון, מורן מלכה, מיטל נוטיק, עודד מנסטר, גיל כהן, יפית לוי, כלנית כץ, שירה בן סימון

צילם: אמנון באבייב

מאפרת: רויטל נעים

 

לעמוד הפייסבוק של שירלי בייטל נתיב ושל פרויקט "לקח אותי"

תגובות (0)
הוסף תגובה