מתלוננת על תקיפה מינית בתביעת דיבה כנגד מפכ"ל המשטרה

בשלהי 2015 הגישה צ', קצינה במשטרת ישראל, תלונה על הטרדה מינית שבוצעה בה, לדבריה, על ידי ניצב רוני ריטמן, ראש יחידת להב 433 , כאשר שירתה תחת פיקודו. ריטמן הכחיש את החשדות אולם במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) המליצו בכל זאת להעמידו לדין. אף על פי כן, בדצמבר האחרון החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיק החקירה נגדו בגלל העובדה שהעברות הוגדרו ברף התחתון של עברות המין, וכי חלף זמן רב מאז המעשים. מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, החליט להחזיר את ריטמן לתפקידו אולם לא הסתפק בכך.

 

לאחרונה כינה אלשיך את המתלוננת נגד ריטמן "עבריינית" ובכך הבהיר לכולנו מה הוא באמת חושב. את הדברים אמר אלשיך בפורום מצומצם של המשטרה במסגרתו התייחס להחלטתו להשאיר את ניצב ריטמן בתפקיד, על אף שהתיק בעניינו נסגר רק בשל התיישנות.

 

כלומר, לא די בכך שלא ננקט שום צעד נגד ריטמן, שזה לעצמו מזעזע ומביש, אותה קצינה צריכה כעת להתמודד עם האשמת קרבן וגינוי ממפכ"ל המשטרה. אבל הקצינה המדהימה שנאבקת בתחנות רוח לא מתכוונת לקבל בהכנעה את האמירה של המפכ"ל. אתמול (ג'), באמצעות עורך דינה חי בר-אל, היא הגידה תביעת לשון הרע נגד אלשיך ונגד המשטרה בסך 138 אלף שקלים.  

 

 

"ידוע לאלשיך היטב שהתובעת לא הואשמה מעולם בפלילים, בוודאי שלא הורשעה מעולם בפלילים ואין מאחורי תיאורה כ'עבריינית' דבר מלבד הוצאת דיבה", נכתב בתביעה, "ברור כי אין מדובר ב'פליטת פה' של אלשיך או באמירה בתום לב אלא בפגיעה מכוונות ומתמשכת בתובעת, מתוך כוונה לבזותה ולהשפילה".

 

זה מדהים ומרגש אותי שצ' בוחרת לא לשתוק על הכפשת שמה ולומר חד משמעית "עד כאן". כנפגעת תקיפה מינית, זה שירות חשוב עבורי ועבור יתר הנפגעות. הרבה פעמים מכפישים אותנו, מאשימים ופוגעים בנו, הרבה אחרי שהתקיפה עצמה נגמרה. צ', בתביעה הזו, אומרת "לא עוד!" לתרבות האשמת הקרבן. ואני איתה.

 

אני עצמי ספגתי לא פעם ולא פעמיים האשמת קרבן: החל מחבריו של זה שאנס אותי שכינו אותי 'שרמוטה' או 'זולה' ואמרו שרציתי את זה ועד לטוקבקים בסגנון 'מי ירצה לגעת בך בכלל, את שמנה' (כאילו שמי שלא תואמת את אידאל היופי המעוות הזה לא עוברת אלימות מינית) ועד לפעם ההיא אחרי אונס שלקחו אותי לבית חולים ובאו שוטרים ואחד מהם הכריח אותי להגיש תלונה. כשלא רציתי להתלונן צרח עלי שאני שקרנית ושבעצם הגעתי לחדר 4 כדי לקבל פוסטינור ותרופות למניעת מחלות מין כי בטח עשיתי סקס ולא רציתי שההורים שלי יגלו.  כן, אלה אמירות שיצאו מפי שוטר כלפי ילדה בת 15. היו עדים לדברים המזעזעים שהוא אמר אבל לי לא היו כוחות לעשות עם זה משהו.  כמה משמח זה שצ' לא מוכנה להעלים עין כשאדם מלכלך על שמה. גם אם האדם הזה הוא מפכ"ל משטרת ישראל.

 

וכמה מילים על האמירה המקוממת של אלשיך: עצוב לי שזהו הלך הרוח בידי הגוף שאמור להגן עלי ועל כל מי שלצדי. איך אני אמורה להיות בטוחה במקום כזה? איך אנחנו יכולות לצפות מהמשטרה לדאוג לשמור על החוק כאשר בתוכה יש עברייני מין שלא נעשה כלפיהם דבר ושתיקים נגדם נסגרים בגלל התיישנות? למה האצבע המאשימה מופנית תמיד כלפי הנפגעות? כשאמירות כאלה יוצאות מפי מפכ"ל המשטרה זה מסוכן ומפחיד.

 

 

אני רואה בזה מתן לגיטימציה להטרדות מיניות ולאלימות מינית. מסע ההפחדות שנפגעות עוברות לפני שהן מתלוננות, הקושי במתן עדות, האשמת הקרבן הצפויה שלבטח תגיע בהחלט מספיקה בשביל להימנע מתלונה. לא צריך גם מפכ"ל שיתבטא בצורה הזאת ויהפוך אישה שמתלוננת על עבירה שבוצעה בה לעבריינית בעצמה.

 

המסר שעובר כאן הוא שאם את מתלוננת על אדם בכיר את עבריינית. לא פלא שכל כך הרבה תיקים על עבירות מין נסגרים במשטרה. לא פלא שנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שמתלוננים מרגישים שעוברים אונס שני. איך אני יכולה לצפות מהמשטרה לשמור עלי? איך אני אמורה לראות בהם יעד בטוח לפנות אליו אחרי תקיפה שבתוכה יש עברייני מין שזוכים לגיבוי? למה שנפגעת תקיפה מינית תרצה לפנות לארגון שבראשו עומד אדם שמגנה את הקרבן? לא פלא שרוב המוחלטת של נפגעות תקיפה מינית לא מתלוננות.  למה לספוג חקירה קשה והרבה פעמים משפילה? למה לחוות שוב ושוב את הטראומה?בשביל עונש מגוחך במקרה הטוב או סגירת תיק במקרה הרע? 

תגובות (0)
הוסף תגובה