עולם קסום, סגור ומסוגר: הצצה לדייטים במגזר החרדי

כשהייתי צעירה יותר ומחוסרת ערך עצמי כלשהו, הרשיתי לאחד הדייטים שלי לקחת אותי לשתות קפה בתחנת דלק. הוא היה כל כך יפה, שאפילו סירחון הבנזין ושלט החוצות עם העז הענקית על הרקע הצהוב לא הפריעו לי. אני לא זוכרת בדיוק איך זה נגמר או איך קראו לו, וכנראה שזה אומר הכל. אחריו היו כל כך הרבה טעויות, או, שיעורי "מה לא לעשות". בתל אביב הנרקסיסטית, בה האגו ממלא כל חניה ריקה וההרואין שיק תמיד באופנה, יש מקום רק לאהבה עצמית. לא מעודדים זוגיות ולמה לנסות להתאים את החולצה לג'ינס בכוח, אם אפשר להזדכות עליה ולבחור אחת אחרת מהקולקציה החדשה, צעירה ומגניבה יותר.

אם הייתי דתייה, כבר הייתי נשואה עם 3 ילדים. הייתה לי מטפחת שיער של שאנל וחוטיני קלווין קליין מתחת לחצאית. אני לא יכולה להגיד בהכרח שבעלי היה אהבת חיי אבל מצד שני, אני גם לא יכולה להגיד את זה על אף בן זוג חילוני שהיה לי. וזה מצחיק, כי המשפט "תגידי תודה שלפחות לא משדכים אותך" נאמר לידי בהרבה וריאציות שונות ומשונות, על ידי אנשים שמצבם הזוגי כל כך גרוע, שלפעמים אני באמת נוטה לחשוב – אולי זה עדיף.

אני אודה באמת ואגיד בקול שרוב הדייטים המוזרים, הפגישות הכושלות ומערכות היחסים המיותרות – היו בדיוק הביס המיותר של השווארמה. זה שיגרום לי לצרבת אחר כך ולהישבע שלא אחזור על אותה טעות פעמיים, או שלוש. בעולם דתי, יש סיכוי שהייתי חווה את אותו הדבר. אבל אולי, אם לא היה סקס מעורב, הייתי עולה על זה קודם. ובכלל, דייטים של חרדים הם עולם קסום, סגור ומסוגר המאשר כניסה רק לאלו הראויים לכך באמת. בצד השני של הגדר אין מבוכה. להתחיל עם בחורה לא נעשה פנים מול פנים ולכן אפשר לבקש מהשדכן או השדכנית לברר גם על העלמה הכי יפה בשכונה. אין אגו וגם כאן, הפחד הכי גדול הוא התפשרות.

 

אבא בסימן שאלה

בלה רבוי כותבת לאבא שנטש אותה בגיל חצי שנה וחזר בתשובה

לטור המלא

 

לפני הדייט הראשון, הבחורה יודעת על הבחור את מה שאני מגלה אחרי שניים. כל הפרטים היבשים על השנים האחרונות, למה הבוס בעבודה מעצבן אותו, כמה הוא פתוח או ביישן ולאיזה כיוון נושבת הרוח בחיים שלו. אם זה מתאים לשני הצדדים, הם קובעים להיפגש. כאן המקום להוציא החוצה את הפנאטים הקיצוניים ולהדגיש שאף אחת לא מתחתנת עם מישהו שהיא לא רוצה להתחתן איתו ולא, לא עושים סקס דרך חור בסדין. האמת הרבה יותר יפה ומעוררת קנאה. לא מעניין אף אחד עם מי יצאת או מתי הייתה מערכת היחסים הרצינית האחרונה שלך, כי לא הייתה, ולא משווים ברים ומועדונים בתל אביב – כי זה לא צנוע. אפשר להיפגש בבית קפה, אבל גם סתם ספסל ברחוב זו אופציה לא רעה בכלל.

כולנו ראינו אותם. צעירים ונבוכים. היא משלבת אצבעות, מביטה מטה ומספרת על השאיפות שלה בחיים. הוא מנסה לשדר ביטחון ועוצמה, מקשיב ובוהה בה קצת כשהיא לא שמה לב. הם מדברים על איך הוא רואה את העולם דרך העיניים החרדיות שלו ואיך היא רואה את הגבר המושלם עבורה. הם מגששים דרך מסך של פחד, לא חושפים יותר מידי ויודעים או לפחות, מקווים שיודעים, שהם עשו את הבחירה הנכונה. כאן מתחיל מסע של חיפוש עצמי, קבלה ובדיקת גבולות.

כשאחד מהצדדים מחליט שלא להמשיך, לא נגרם נזק. לבבות לא מתנפצים, האמפמ במרחק ההליכה הכי קרוב לבית לא מרוויח הון על גלידות וחטיפים ועולם כמנהגו נוהג. "זה עניין של אמונה. כשזה צריך לקרות זה יקרה". אין קל מזה. אין דכאון, בכי והכי חשוב, אין חרטה. ממשיכים למתמודד הבא בתור. הנפשות העדינות שלהם חלקות יותר מהרגליים של ביונסה, ואין סימן לצלקות וחבורות, אחרי שנים בתעשיית הבידור.

בכל חברה שלא מכבדת את עצמה, גברים ששוכבים עם הרבה נשים לעד יהיו תותחי על ונשים ששוכבות עם הרבה גברים לעד יהיו זונות. רוב הגברים ימנעו מלהתחיל עם "ההיא ששכבה עם כולם" ורוב הנשים לא יענו לתחנונים של "ההוא שהיה עם כולן". מטבענו, אנחנו תמיד נעדיף משהו נוצץ מהניילונים ונוותר על לחלוק עם חצי מהעיר את הכביסה המלוכלכת של כולם. אם ננטרל את אלמנט המיניות, אני די בטוחה שלא הייתה לי שום בעיה לצאת עם גבר שישב לכוס קפה עם המון נשים ולא הביע עניין. זה הופך אותי למיוחדת. "אותי הוא בחר מתוך ה- 20 שלו".

נכון, לא הכל נוצץ ואני עדיין לא מבינה את הקטע של הפאה, אבל בעולם הזה יש תום ורוך שלא נתקלתי בו הרבה זמן, גם בעצמי. קיבלתי כל כך הרבה פרחים בחיי שבזר הבא אני אעקם פרצוף אם הסרט לא יהיה לטעמי. לעומתי, הבחורה המדהימה על הספסל צפתה באמא שלה מקבלת פרחים כל ימי חייה ועכשיו הגיע תורה. היא הבהירה לו, מהפגישה הראשונה, שהיא מצפה לוורדים בכל שישי.

השלד בשני קצוות הקשת בנוי על אותו פורמט. משחקי ניסוי וטעיה אנושיים. תמיד יהיו אלו שישחקו מלוכלך וכדרכה של קארמה, הם יקבלו את המגיע להם. כשאנחנו מדייקים את עצמנו, יש לנו את היכולת לדייק את הרצונות שלנו. לבוא נקיים לסיטואציה ולקבל אותה, כפי שהיא. אם מנקים את הציניות החוצה, אין צורך לצאת עם מישהו חמש שנים כדי להכיר לעומק. את כבר תדעי  מראש איפה הוא ישאיר את הגרביים המסריחות שלו.