הביקור של השר ליצמן אצל הרב ברלנד הוא פגיעה בקורבנות עברייני המין

לפני כמה ימים ביקר שר הבריאות ליצמן את הרב אליעזר ברלנד, הנמצא במלונית הסמוכה לבית החולים 'הדסה עין כרם' במסגרת מעצר בית שהוטל עליו לאחר שהשתחרר מהכלא. בעקבות אותו הביקור, כתבתי את הפוסט הבא: "כששר בממשלת ישראל מבקר עבריין מין מורשע- שעדין מרצה את עונשו, הוא מראה בכך זלזול משמעותי בנסיבות ההרשעה ובקרבנות הפגיעה. במקרה זה – נשים חרדיות לא מעטות. מה המסר המועבר כאשר סגן שר החינוך- אדם חרדי – מבקר עבריין מין? (פורוש עשה את זה קודם…) מה המסר שמועבר כאשר שר הבריאות- אדם חרדי, האמון גם על המערך הטיפולי בבריאות הנפש לנפגעות תקיפה מינית, מבקר אנס מורשע? (אותו מערך טיפולי בו אמורות לקבל טיפול נשים נפגעות אלימות מינית ואונס, חלקן שנפגעו מהעבריין ברלנד). האם אלו הערכים שאותם אנו רוצים שייצגו? עבורם אנו מצביעים?

 

עוד באון לייף: 

 

למען הנפגעות בכלל, והנפגעות החרדיות המושתקות בפרט, חובה למחות על זה בכל דרך אפשרית. גם ב'באשר תלכי' לבד אנו עדות לתופעה בה רבנים מנסים להשתיק תלונות של נשים על פגיעות בהן ובילדיהן. לפעמים על ידי לחץ חברתי/כלכלי משמעותי, ולפעמים על ידי קשרים שונים הגורמים לסגירת תיקי תלונות במשטרה באופן 'מסתורי'. התרגלנו לכך שעלינו לומר לנשים להפסיק לפחד להתלונן, ולהשתמש בחוק ובנציגיו כדי להפסיק פגיעות בהן ובבני משפחותיהן, אולם כאשר המסר הזה, של נציגי ציבור המבקרים עבריין מורשע עובר בגאון ברחבי המדיה החרדית, ואין אף גינוי רשמי למעשה זה, אנו יודעות שהדבר עלול להשפיע לרעה על יכולתן של הנשים החרדיות לאזור אומץ ולהתלונן. ממילא לאף אחד לא אכפת מהפגיעות בהן. שהרי גם "נבחרי הציבור" שלהן מעודדים רב שפגע בחברותיהן,

ואם תרצו זו עוד הוכחה לכך שעד שלא תהיה אישה חרדית בכנסת, יהיה פשוט וקל להמשיך להתעלם מפגיעות בנשים חרדיות. לא רואה בעיני רוחי חברת כנסת מבקרת עבריין מין שהודה במעשיו שאפילו עדיין לא סיים לרצות את עונשו".

 

אחרי הפרסום, קיבלתי לא מעט תגובות שונות ומגוונות, לחיוב ולשלילה. אבל בקבוצה אחת,  המורכבת מנשים על הרצף הדתי והחרדי, קבלתי תגובות שהפתיעו והממו אותי לפעמים: היו נשים שתקפו אותי על עצם העובדה שדיברתי על רב בישראל. אחרות הזהירו אותי מההשלכות והעונשים שאקבל על כך שהעזתי לכתוב דברים כנגדו.

 

נשים טענו שהדברים לא היו ולא נבראו. שהנפגעות שיקרו, שבית המשפט הרשיע חף מפשע, ושהודאתו של אותו רב במעשיו הייתה חלק מטקטיקה, שהוא נענש ולוקח על עצמו ייסורים שלא מגיעים לו. ההתקפות ירדו לרמה אישית, עליי ועל נשים נוספות.

התגובות הפתיעו אותי בשלב הראשון, אבל במחשבה שניה הבנתי הרבה יותר. הבנתי את הדרך ואת הצורה שבה נשים מאמינות מסתכלות על ההיררכיה הרוחנית והמנהיגות התורנית ועד כמה זה עלול לסכן אותן במקרים שישתמשו בזה כדי לנצל אותן בצורות שונות.

 

 

אני בוחרת לכתוב עבור כל אלה שאי פעם הותקפו מילולית, פיזית או מינית על ידי אדם מכובד. "רב" או "ראש כולל" ,"דיין" או תלמיד חכם מכל סוג שהוא, ושתקו כי פחדו. שתקו כי לא האמינו שאדם גדול כל כך יכול לרדת נמוך כל כך.

 

אני בוחרת לכתוב בשמי, ובשמן של אלה שאני לא מכירה את הסיפור שלהן ובשם אלה שאני מכירה את הסיפור שלהן, ולומר לכולן – שאני מאמינה להן. מאמינה לסיפור שלהן. אני איתן ומגבה אותן. ומוכנה לקבל עוד אמירות קשות בכללי ובפרטי מא/נשים שלא מבינים במה מדובר. או שעדין מסנוורים.

 

אני לא כועסת על המתקיפות, רק דואגת להן. למקרה שמישהו ינצל את האמונה הטהורה באמת שלהן לצרכים הבזויים שלו. חוששת שאז, כשהאמת המורכבת תטפח להן בפנים-ההתמודדות תהיה קשה הרבה יותר, ואז אני וחברותי נהיה כאן כדי לתמוך גם בהן.

 

גם אני הוטרדתי בעבר על ידי "רבנים", אברכים חשובים, רבני שכונות ודיינים שהרשו לעצמם לדבר אלי ביחידות בצורה שלא האמנתי שאני שומעת. למזלי זה הסתיים בדיבורים ולא הגיע לפגיעה ממשית. עד היום, כשהדברים עולים בזיכרוני, אני מוצאת את עצמי מנסה לבדוק אם לא הגזמתי – ולא, לא הגזמתי. אין ולא היה לי שום אינטרס נגדם  לפני שהם ניסו לפגוע בי כאשה צעירה וחלשה שנדמית בעיניהם כטרף קל.

 

בשם כל הנשים שנפגעו, שלא האמינו, ששתקו ועדין שותקות – היום אני מדברת. בשם הערכים היהודיים של ערבות הדדית עליהם התחנכתי מתוך התורה והמצוות.

 

אני בוחרת להאמין לכן, ולמחות על כבודן של אותן נפגעות שחולל פעם ופעמיים. ומבטיחה להמשיך למחות בלי פחד. עד שלא יהיה צורך בכך והעולם יהיה מתוקן, בריא ותומך בנפגעים במקום בפוגעים.

תגובות (0)
הוסף תגובה