נשים, אמנות, תל אביב: שיחה עם 4 יוצרות

אני חושבת שגם לי יש תמונה כמעט מצחיקה שבה אני "כאילו" ממששת את הביצים של הפסל של דוד בפירנצה. הסתובבתי שם עם האקס והתמונה המפגרת נראתה כמו הרעיון הטוב ביותר כדי להסוות את המבוכה שלי למראה איבר מין משיש המתנדנד לי מעל הפנים. היה אפשר להריח את חוסר הנעימות באוויר, וכשהסתכלתי על הקהל מהצד נראנו כמו האגודה למען הלחיים הסמוקות והדיבור המגמגם. לכולנו, בדרך זו או אחרת, חלפה בראש המחשבה "אבל למה הבולבול כל כך קטן?".

זה לא סוד שהעירום והמיניות גורמים לנו למבוכה קלה ומועטים האנשים שיכולים לשבת מול סצינות ארוטיות בסרט אמריקאי ביחד עם עוד אנשים, מבלי לרצות להעביר לערוץ אחר. אבל מה בדיוק מביך אותנו ולמה אנחנו לא יכולים להתמודד עם האמת הזו? איברי מין חשופים נמצאים בכל מקום. הם שם כדי לקדם מוצרים בפרסומות, לקדם אנשים בקריירה, לסחוט אחד את השני – אבל רק באומנות אנחנו עדיין לא במקום שלם.

נועה מגדסי

נועה מגדסי מתעסקת עם בולבולים (bulbulz.com). למעשה, היא מתמקדת בשכפול האיבר הגברי ויצירת העתקים ממנו, לפי בקשת הלקוח. אליה מגיעים גברים, זוגות או בודדים כדי לייצר העתק של איבר המין כתהליך וחוויה זוגית. "מאחר והעשיה שלי החלה כתגובה לקושי של הסביבה ליצור דיון שגרתי, לא מפולפל או לוהט (בעיקר כי אלה בולבולים), היה לה קושי בהתחלה לספוג אותי ואת היצירה שלי. עוד לפני שעסקתי ביצירת העתקים של איבר המין, אלא בעיקר פיסלתי וציירתי בולבולים, שאלו אותי למה אני עושה את זה שכן, ?אף אחד לא רוצה לראות פסל של בולבול לעומת שדיים או גוף נשי?. אני גם מודעת שלא כל אחת או כל אחד מסוגל לעסוק ולעמוד מול אנשים עם איברים זקופים, ולהוציא מזה את הקונטקס המיני.

היצירות של נועה מגדסי

הנשיות שלי כפי שאני רואה אותה באה לידי ביטוי בכך שאני זאת שמייצרת אותה ולא גבר. מה זאת אומרת? חשבתי על כך, וברור לי שאם הייתי גבר היה לאנשים הרבה יותר קשה לבוא, לעמוד מולי ולבקש לתבנת את איבר המין שלהם, נשי או גבראני מדברת  על ניסיון לייצר איזשהו שיח נטול מבוכה ועל הניסיון לצאת מההנחה שעירום ואיבר מין גברי צריכים להוביל למחשבות על סקס או בושה. אני מתעסקת דווקא ובעיקר באיבר הגברי, כיוון שחוץ מהעובדה שהוא איבר שתמיד התעניינתי בו, ניכר שהחברה כמעט בצורה אוטומטית מצדיקה ומעריצה את איברי המין הנשיים כאובייקט ראוי לראווה. כשזה מגיע לבולבולים, יש קושי להתבונן באיבר כאובייקט שווה ולכן קשה לדבר עליו בצורה נקיה".

היצירות של נועה מגדסי

היצירות של נועה מגדסי

ואולי זה נכון. הנשיות מתפרצת בכל מקום, ובאומנות בעיקר. אנחנו אוהבים לראות את האישה במרכז היצירה ומצד שני, אנחנו נבוכים ומסיטים מבט. "אישה היא ישות-על עם כוחות מופלאים ותבונה רגשית עילאית", מספרת תמר בלומנפלד, קומיקסאית וכותבת, יוצרת קשקושי רחוב ולשון הרע.

תמר בלומנפלד

"גדלתי בבית נשי. אמא שלי אישה חזקה שלא רואה בעיניים. ארכיטקטית עצמאית, המנהלת את חיי המשפחה ביד רמה. אנחנו שלוש אחיות ואבא שלנו רופא נשים. במילים אחרות, אני מגיעה ממעצמה נשית. כך שאני מבינה נשים טוב יותר ואני כותבת אותן בצורה יותר מעמיקה מאשר אני כותבת גברים. בדרך כלל יוצא שאני מתארת אותם כאוטיסטים, אבודים בעולם וחרמנים – הם פחות מורכבים ובאופן כללי מגדר די משעמם בעיני. אומר להגנתם שאני מוצאת אותם מאוד מושכים מבחינה מינית. אנחנו מגדר יותר מרתק לפענוח. אשה היא עולם ומלואו של ניגודים. היא בלתי צפויה, מתוחכמת. שיחת בנות היא קולחת ומלאת עסיס ולכן במסגרת קשקושי רחוב אני עוסקת על פי רוב בשיחות של נשים ששמעתי בתל-אביב. אני שואפת לקול נשי משוחרר וחסר צנזורה. לנשיות שמרשה לעצמה להיות חייתית, לא מאופקת ולא מתנחמדת, מלאת און ואצילית, אבל כזאת שגם מפליצה מדי פעם".

הקומיקס של תמר בלומנפלד

העידן שבו הנשיות הסתכמה בחיוכים מעודנים, טונים נמוכים ומזיגת קפה הסתיים מהר כמעט כמו העידן שבו נשיות הייתה מידה 42. יש דור נשי חזק שנוטף סאטירה, ביקורת חברתית ולא מפחד לייצר ווגינה בגובה 3 מטר מכרטיסי זנות לכבוד יום האישה הבינלאומי.

אלכס קורבטוב ווננה בוריאן מייצגות את הנשיות של המאה ה 21. הן יוצרות יחד את החוויה הנשית בתוך הבלאגן של החיים. נשיות ישירה.

אלכס קורבטוב ווננה בוריאן

"העבודות שלי לרוב חושפניות, פרובוקטיביות. אלה הכלים שאני עובדת איתם. עד שהגעתי למצב שאני יכולה להרשות לעצמי להביע את מה שיש לי להביע אני עושה את זה אין דה פייס, אין לי זמן לעדן ולערפל את המסרים שלי", מסבירה אלכס. "פעם אני ווננה היינו צריכות להשתתף באיזו תערוכה בגלריה. כשהגענו לפגישה עם האוצרת והראנו לה את העבודות, היא אמרה שזו לא אומנות טהורה, מכיוון שזה מכיל הרבה ביקורת חברתית ועיסוק בזהות (זהות הרוסית). זה נראה לה כמו סוג של פרופוגנדה, אומנות מגוייסת. אני מאמינה שבכוחה של אומנות לשנות את העולם ולהשפייע על התודעה. אני רוצה לשנות ולהשפיע בעזרת האמנות שלי, גם אם המהפכה לא תבוא יום למחרת. חובתינו המוסרית לשאוף לעולם טוב ושוויוני יותר".

היצירות של אלכס קורבטוב ווננה בוריאן

"הדימויים שאני יוצרת מלאים בנשיות. נשיות במובן החברתי, נשיות ויזואלית סטריאוטיפית ונשיות פנימית, מתוך פנים לחוץ. הצהרה נשית, ביקורת נשית, ציניות נשית. הנושאים שאני (ואמניות אחרות מהתחום)  עוסקת  בהם אקטואליים", אומרת וננה, "אין טעם להכחיש את זה ואין שום סיבה שאומנות אקטואלית לא תיוצג במוזיאונים ובגלריות ותפסיק להיות מחתרתית. הבעיה היא שהממסד מתנהל בעזרת כלים פטריארכליים מיושנים וכל התפיסה של חלוקה ל"טוב" ול"רע"  (נשי וגברי) נראים לי ארכאיים. ובכלל, מי מחליט?".