לזכרם: 3 מיזמים להנצחת הנופלים

בית איל

איל שמעוני נפל בספטמבר 1997. זו הייתה השנה של אסון המסוקים, של רצח הבנות בנהריים, השריפה בסלוקי ואסון השייטת. הוא היה אז מפקד צעיר בבה"ד 1 ועוד הספיק להעביר קורס שעסק בשאלה "האם יש סיכוי לשלום" בשנה בה נראה היה שהכל מתפרק. איל הספיק לראות את אתר ההנצחה שאמו יצרה לזכרן של שבע הבנות מבית שמש "גבעת הפרחים שנקטפו". "רק כאשר התפזר הקורס הוא סיפר לחיילים שאמא שלו הקימה אותו ושכדאי להם לראות את המקום בדרכם צפונה. הם סיפרו לי את זה בשבעה", אומרת אורנה שמעוני, מקימת "בית איל".

מפקד צעיר בבה"ד 1. איל שמעוני ז"ל

"כאן התחיל לצמוח הרעיון של הקמת מיזם שינציח אותו. החברים והמשפחה לחצו שאעשה משהו ברוח ה"אני מאמין" של איל. הם תיארו אותו כמי שדאג לכל חייל, לא רק בצבא אלא גם בבית. הוא תמיד התעניין בשונה, במי שהתקשה. קראו לו "המאמין" ומי ש"אוסף סביבו את כל החולים והנדכאים". בשבילי הוא היה הילד הקטן שלי בבית, הייתי כבר אחות שכולה לשמואל שנפל. אבא של איל, אישי עוזי, נפטר 5 שנים קודם. חלק מאחיו ואחיותיו התחתנו, וכל הארבעה כבר יצאו מהבית. איליק, צעיר ילדיי, היה כולו שלי.

שנה מיום מותו, אחרי שלמדתי ללכת מחדש התחלתי לגבש את הרעיון המוסרי-חינוכי של בית איל: בית שבו ימומש ה"אני מאמין" של כל הנופלים המונצחים בו. המקום מאפשר שילוב של בעלי צרכים מיוחדים עם כל גווני הקהילה בתרבות, חינוך, בריאות, ספורט והנצחה. משהו שבלי הרבה ברברת נוגע במצוקות הכי גדולות. כשבאים אליו אפשר כמובן לנפוש בבריכות ובחדרי הכושר והספא, אבל חשוב לי שכל מי שיגיע יעבור במפלס המוזיאון של "ארזי הלבנון". אני רוצה להאמין שכך גם איליק שלי היה רוצה."

רעיון מוזרי-חינוכי. שמעון פרס מבקר בבית איל

אורנה בחרה לממש את החזון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד שבעמק הירדן. הבית משלב פעילויות של ספורט ובריכות מים, אודיטוריום ועוד. מטרה נוספת שאורנה שמה לנגד עיניה היא שילוב בעלי הצרכים המיוחדים עם פעילויות ייעודיות.

כמו כן, בבית איל נמצא מוזיאון "ארזי הלבנון" בו מונצחים 1358 חללי מלחמות לבנון ולצדם 212 נרצחי פעולות האיבה. שמותיהם ותמונותיהם של המונצחים מצויים במוזיאון לצד תיאור אירועי הלחימה בלבנון לאורך השנים. "לבית איל באים לחיות ויוצאים עם זיכרון" מסכמת אורנה.

עמותת נירים

ניר קריצ'מן היה בן 23 כשנפל בפעילות מבצעית בג'נין במסגרת מבצע חומת מגן. הוא היה לוחם שייטת מיומן, אופטימי ומחויך תמיד, גם ברגעי משבר. העידו עליו שכמה שהיה גדול בגוף, כך היה גדול בנפש. מפקדו כתב עליו "דווקא ההימצאות בין גלי הים, מעלה את הזיכרונות החזקים ביותר. בימים של ים סוער, (ניר) היה מוצא אותי, ובחיוך המיוחד שואל "יש מצב שאני יורד למפרץ עם הקייק גלים?" כמובן שלא הייתי מסוגל לסרב, ואחרי שעה נהגתי לרדת למזחים לוודא מהצד שהכל בסדר. מסתכל עליו מרחוק, דמות חסונה בחליפת גלישה, חותרת בתוך הקייק הצהוב, עולה ויורדת בין הגלים והקצף הלבן, ובלב שקט הייתי ממשיך בדרכי בידיעה שיש על מי לסמוך."

ידעתי שיש על מי לסנוך. ניר קריצ'מן ז"ל

שלושה חודשים לפני מועד השחרור, ניר נפל בהתקלות עם מחבלים. ג', חבר צוות של ניר ששהה באותו הזמן בשיקום לאחר שנפצע בעצמו, שמע על המקרה והרגיש שהוא חייב לעשות מעשה ולהנציח את החבר שהיה לו ואיננו. הוא החליט להקים את כפר הנוער "נירים" בעזרת מכרים וקרובים, כפר שהפך לעמותה שפעילה גם בשכונות והצליחה לשקם עד היום מאות בני נוער שהוגדרו בסיכון גבוה, מכל רחבי הארץ.

שיקמו עד היום מאות בני נוער בסיכון. עמותת נירים

העמותה פונה לבני נוער שיצאו מבתים הרוסים, נערים ונערות שאין להם לאן לחזור, ומשקמת אותם בבית חם בעזרת אנשי המקצוע הטובים ביותר. בכפר הנוער יש מקום לכ-100 בני נוער, בגילאי 14-18. הם עוברים מסלול קשה המשלב בין לימודים שמטרתם השלמת בגרות מלאה ובין פעילות ספורטיבית אתגרית. "ההתמודדות עם הקושי הפיזי והמנטאלי מהווה מנוף לבניית תחושת מסוגלות חזקה ומאפשרת להם לפתח אמון בעצמם. אחרי שהם מעפילים לפסגתו של הר תלול, הם מתחילים להאמין ביכולתם לגבור על המכשולים שהחיים האמיתיים מציבים להם."

המקום בנוי סביב ערכיו של ניר. עמותת נירים

ה'אני מאמין' של נירים הוא ש"קיים קשר הדוק בין הצלחה בתחום השטח האתגרי לבין הצלחה בלימודים ובשאר תחומי החיים. אתגרי השטח מספקים מקום לפתח ולתרגל ערכים של שליטה פנימית, עצמאות, אחריות, שיתוף פעולה, עזרה הדדית, מנהיגות והתמדה". הערכים האלה, שחסרים לרוב בעולמם של בני נוער בקצה רצף הסיכון, מהווים חלק חשוב במסעם אל לב החברה הישראלית. הם בנויים סביב ערכיו של ניר ומנציחים אותו בכל פעילות שהעמותה מתרחבת אליה.

"האחים שלנו"

בינואר השנה אליסף פרץ, ששכל את שני אחיו, אוריאל ואלירז ז"ל, איגד סביבו מספר אחים ואחיות שכולים במטרה להשפיע על שיח הזיכרון של חללי צה"ל במדינת ישראל. הקבוצה האמינה שאחים שכולים יכולים להביא נקודת מבט אחרת להתמודדות עם האובדן. מתוך הרצון להפוך את יום הזיכרון לאישי ומשמעותי, החליטו להקים את מיזם "האחים שלנו".

נקודת מבט אחרת להתמודדות עם האובדן. האחים שלנו

"האחים שלנו" הוא מיזם חברתי שנותן במה לאחים ואחיות שכולים לשתף את הציבור הישראלי בסיפורם. במסגרתו, 200 אחים ואחיות שכולים יקיימו מפגשים ברחבי הארץ ביום חמישי ה-27/4 בכ-200 בתים – ממטולה ועד הנגב. האחים יספרו על אחיהם ועל ההתמודדות האישית עם האובדן. כדי להקל על הציבור הרחב לקחת חלק, הוקם אתר אינטרנט ייעודי ועמוד פייסבוק פעיל. בתוך ימים ספורים העמוד תפס תאוצה, זכה לשיתופים רבים ולתגובות עוצמתיות. משתתפי העמוד לקחו חלק פעיל והחלו לחלוק את הסיפורים האישיים שלהם.

"אני חושבת שהציבור מחפש להתחבר ליום הזיכרון ולנופלים ברמה האישית" אומרת טל שרייבמן, ממובילי המיזם, ואחותו של סגן ניר שרייבמן ז"ל ששירת כקצ"א בבופור ונהרג באסון המסוקים. "הסיפור של האחים הוא קצת שונה – סיפור על חברות ואחווה, על החוויות והחלומות המשותפים, על רגעי שטות והומור, על ההתמודדות בתוך המשפחה, ועל החיים עם התואר "אח שכול". אני חושבת שהאחים מספרים סיפור קצת אחר ואישי על האח/ות ששכלו. אנחנו גדלנו יחד, שיתפנו אחד את השני בחלומות משותפים, "כסתחנו" מול ההורים כשמישהו מאתנו עשה פאשלה, ואלה חוויות וזיכרונות שכל אחד יכול להתחבר אליהם.

אנחנו בטוחים שכל משתתף שיגיע למפגש יוכל להתחבר ליום הזיכרון דרך הסיפור האישי של האחים השכולים, וככה נהפוך את סיפורי החיים של הנופלים לרלוונטיים ומשפיעים ביומיום".

סיפור על חברות ואחווה, על החלומות המשותפים, על רגעי שטות והומור. ניר שרייבמן ז"ל ואחותו טל

הסיפורים שיסופרו במפגשי "האחים שלנו" יספרו מגוון רחב של סיפורים מכל המלחמות והאירועים שקרו לאורך השנים. "יש לנו אחות בת 15 ואח בן 89 ושניהם הולכים להתארח ולספר. חלק מהאחים הולכים לדבר על אחיהם בפעם הראשונה, הם מעולם לא סיפרו אודותיו או על ההתמודדות שלהם עם האובדן. העובדה שהצלחנו בזמן כה קצר לייצר לאחים ולאחיות פלטפורמה שהם מתחברים אליה, רוצים להיות חלק ממנה ומרגישים שאיתה הם יכולים לספר על האח/ אחות שאיבדו וכיצד זה השפיע על מי שהם – זה הדבר שהכי מרגש בעיני."