מארין לה פן: עוד פוליטיקאית שמתנערת מהפוליטיקלי קורקט

מתקפת הטרור בשאנז אליזה לפני ימים ספורים הזכירה היטב לעולם, ובעיקר לפריז עצמה, כי בירת צרפת כבר מזמן אינה רק העיר הרומנטית, הגסטרונומית, היפה והמוארת ביותר בלילות, בעולם כולו. לא עוד. עיר האורות הפכה בלי ששמה לב לזירת קרב מרכזית וחשובה, במלחמת עולם שלישית שהחלה אולי עם אסון התאומים, אולי עוד קודם – ולא ברור מתי ואיך תסתיים.

 

אותו פיגוע ימים ספורים לפני הבחירות החשובות בצרפת לפחות שירת ללא ספק נאמנה, בתזמון מדויק זה, את מירוצה העיקש של מארין לה פן, מובילת "החזית הלאומית", לעמדת נשיאת הרפובליקה הצרפתית. לאחר אירועי ברקזיט ובחירתו ההיסטורית-טראומטית של דונלד טראמפ בניגוד לכל הסקרים, במגמה עולמית של צעידה גאה ורעשנית אחורה לערכים שמרניים ועולם חשדני ולאומני יותר, כנראה שאין דבר שהעולם הליברלי המערבי והשווקים הפיננסיים שלו, חוששים ממנו יותר כרגע מניצחון שמרני-ניצי בצרפת.

 

התוצאה האפשרית של נצחון לה פן, שהגיעה כזכור למקום השני בסיבוב הבחירות הראשון, בפער מהותי אבל לא בלתי סגיר מהמועמד המוביל או-שלא-ברגע-האמת, מאקרון, עשויה בהחלט לתדלק את החששות שנרגעו מעט עם היוודע תוצאות הבחירות בהולנד. לאחר שזו לא נכנעה לפופוליזם הגואה, ובטרם תעמוד מרקל למבחן בגרמניה, נבחן כעת שנית שמא אנו עומדים בפני אפשרות חזרתו של גל פשיזם אירופאי בשינוי אדרת, באדיבותה של הגברת שהדיחה את אביה שלה מהמפלגה שהקים, במסעה חסר הפשרות לעמדת הכוח הבכירה ביותר באומה הצרפתית.

 

מודעת בחירות של לה-פן בצרפת. צילום: shutterstock

 

ימי מרין אנטואנט

כיצד הגיעה בעצם עורכת דין צעירה, שעסקה בין היתר בהגנה על מהגרים בלתי חוקיים בימיה הראשונים כמשפטנית, למצב בו היא מזוהה כמקורבת לפוטין, וקלסתר פניה על מודעות בחירות ענקיות מטיל אימה על פליטי העידן הנוכחי? ועד כמה באמת קלושים סיכוייה לקחת את הניצחון מידיו יריבה מאקרון, המוביל עתה?

 

מריון אן פרין לה פן היא צרפתיה בת 48, אם לשלוש בנות, שהתחתנה והתגרשה פעמיים עד כה, והיד נטויה. היא נולדה באוגוסט 1968 במערב פריז כצעירה מבין שלושת בנותיו של ז'אן-מרי לה פן, פוליטיקאי מחבל ברטון וקצין צבא לשעבר, שלחם במלחמת אלג'יריה. אחות ליאן ומרי-קרולין, בגיל 8 שרדה עם אחיותיה התקפה על ביתם, כשפצצה שנועדה לחסל את לה פן האב התפוצצה מחוץ לדירת המשפחה. לאירוע הטראומטי הייתה השפעה אדירה על תודעתה והשקפתה הפוליטית, ולמעשה עיצב את אישיותה הפוליטית. הוריה התגרשו ב-1987, היא עצמה כבר הספיקה להצטרף שנתיים קודם לכן לשורות "החזית הלאומית", אותה תוביל ברבות הימים.

 

את השנים הבאות בילתה לה פן בלימודי עריכת דין ומשפטים, עם התמחות בחוק קרימינלי, ומילאה מגוון תפקידים בתחום בפריז, כולל תפקיד בכיר בלשכת עורכי הדין. בשנת אלפיים, שנתיים אחרי עזיבתה את הלשכה, הפכה לנשיאת הארגון Generations Le Pen, שנועדה לפעול לעידוד תדמיתה החיובית של "החזית הלאומית" והחלה בדרכה הארוכה בתנועה.

 

בהמשך עשתה דרכה במבחר תפקידים פוליטיים כמושלת מחוזית, במסגרת וועד הפועל הצרפתי, ומאז 2003 אף כיהנה כאחת משני סגני נשיא המפלגה, לצד המשך תפקוד כמושלת במחוזות שונים, וכהונה כחברת הפרלמנט האירופאי מאז 2004. שנתיים לאחר מכן קיבלה לידיה את השליטה במסעות הפרסום המפלגתיים, והחלה לנווט את הספינה לחוף מתון יותר – לפחות למראית עין.  בפועל, עושה רושם כי לה פן היא מקרה קלאסי של זאב בעור כבשה, עם שורה של התבטאויות קשות ששחררה, בד בבד עם ניסיון לצייר את התנועה ואת עצמה כקרובות יותר למרכז פוליטי מאשר לימין קיצוני.

 

על רקע משבר הפליטים וצרפת ההולכת ומתאסלמת, לה פן קוראת למצב בו האזרחות הצרפתית אינה ניתנת "בחינם" על בסיס לאום או תולדות של קולוניאליזם, אלא תלויה ביכולתו של האדם להשתלב עם עקרונות הרפובליקה הצרפתית, ועל כן בדומה לטראמפ מנגנת היטב על רגשות הציבור ה"ילידי". היא קוראת להשבת המסלול הרגיל לאזרחות צרפתית וביטול חוק "העדפה מתקנת", קריאה המתקבלת בחום רב בקרב קיצוני הימין הצרפתי, ועשויה ברגע האמת לסחוף מספיק מהציבור הרחב, המאוים ממגמות ההגירה הנוכחיות, ולהביא לניצחונה.

 

 

סינדרלה של הפאשיזם

לה פן עצמה סומנה כבר ממ זמן כתופעת מדיה ודמות מושכת מצלמות, ואף זכתה לכינוי החיבה "החזית הלאומית עם שיער של סינדרלה". בהיבט הישראלי, בפברואר השנה הכעיסה לה-פן את יהודי צרפת ההולכים וממלאים את ישראל, כאשר הכריזה כי אם תיבחר – לא יוכלו להחזיק יותר באזרחות כפולה – צרפתית וישראלית בעת ובעונה אחת. התנגדותה הנחרצת להמשך פיתוח ההתנחלויות מעבר לקו הירוק לצד התבטאויות אחרות, הפכו אותה לפרסונה נון גראטה מבחינת הממשל הישראלי, בעיקר זה הנוכחי.

 

כעת, לאחר עבודת שטח מאומצת בעשור האחרון, עושה רושם שקיים סיכוי שאינו קלוש כלל, כי מאמציה של לה פן, וטענותיה החוזרות על כך ש"החזית הלאומית" עוברת דמוניזציה תקשורתית וציבורית, אכן מצליחים לאט לאט למצבה בתודעה לא כקיצונית מסוכנת, אלא כמי שמדברת "תכ'לס", ללא רסן הפוליטיקלי קורקט.

 

לסיכויה הנוכחי של לה פן תרמה ללא ספק גם הרחקתו של אביה הקיצוני, הנחשב לסמל המפלגה משך 40 שנה ועדיין, לפחות באופן סמלי – עמותה של האב "הלוותה" לחזית מיליוני אירו בשנים האחרונות, מה שמעיד על קשר חם עדיין, לפחות אידיאולוגית, מתחת לפני השטח. האב גורש לאחר שהפך למשקולת עקב התבטאויותיו הגזעניות והאנטישמיות שהפכו למזוהות עם החזית הלאומית, ובהן הכחשת השואה. לצד זאת נודעה לה פן עצמה בהתבטאויות מעוררות תרעומת ותמיכה כאחת, כגון הדרישה המפורסמת לאסור על התקהלות מוסלמים בכיכרות ורחובות העיר פריז לתפילה, תוך השוואתם לכיבוש הנאצי, אשר מתגלות כעת גם כן כנושאות פרי, ומקפידה לציין כי אינה עוינת יהודים ("המוסלמים הם האיום על היהודים", מסרה לאחרונה בראיון ל"מקור ראשון").

 

אז רגע לפני שתיבחן השאלה במערכה פוליטית חשובה נוספת, בגרמניה, אנה פנינו כעת, ערב הבחירות בצרפת, ואנה פני הרפובליקה ואירופה? פרשנויות פרנקופיליות שונות גורסות כי למרות שהסקרים מנבאים לגברת לה פן מקום שני גם בסבב המכריע, בדומה למקרים האחרונים באמריקה ובריטניה, כמו שכולנו כבר יודעים היטב, ברגע האמת בהחלט עשויות להתגלות תוצאות שונות, כאלו שיזעזעו את אמות הסיפים, גם אצלנו כאן.

 

כעת נותר רק לחכות ולהאזין לרחש: פרישתה הרשמית משורות המפלגה בימים אלו בניסיון להרחיקה עוד יותר מהקיצוניות ולמצבה כמנהיגה עממית של כולם, בעודה הולכת בביטחון רב על הקו הדק שבין הסתה וביקורת לגיטימית, בהחלט עשויה להיות הקש שישבור גב המאקרון, וישליך את אירופה כולה לתוך כאוס של עידן ישן-חדש. 

תגובות (0)
הוסף תגובה