מסיבות רווקים בבוקרשט: אם אתה שותק- אתה שותף

גברים, מה נסגר איתנו?

קו ישיר מחבר בין שתי הכתבות ששודרו ביום שישי ביומני החדשות של ערוצים 2 ו- 10 על פרשת האונס בשומרת ועל מסיבות הרווקים של הגברים הישראלים בבוקרשט.

 גועל ובושה אחזו בי למראה חבורת הגברברים הריקניים שמתבהמים להנאתם בין צריכת כמויות אסטרונומיות של אלכוהול להימורים בבתי קזינו, לצפייה במופעי חשפנות ושימוש בגופן של נשים שנמצאות בזנות בארץ זרה.

 

 

הזמנתם חשפנית? מעולה, אל תזמינו אותי

בזמן שהבנות חוזרות במסיבות הרווקות לתקופת מסיבות הכיתה, הבנים חוזרים לתקופת האבן ומזמינים חשפניות למסיבת הרווקים. החלטתי לשים לזה סוף, ולא להגיע למסיבות רווקים שמוזמנת אליה חשפנית

לטור המלא

 

זעם ובושה אחזו בי למשמע אנסים מורשעים שמתכחשים לפשע הנורא שביצעו בגופה ונשמתה של נערה צעירה, גם 30 שנה ויותר לאחר המקרה.

 והעניין הוא שמי שלא מבין מה הבעיה בניצול נשים שנמצאות בזנות ושימוש בגופן לסיפוק צרכיו, תוך מופע רציונאליזציה דוחה של "הן נשים שונות מהישראליות", עלול גם לא להבין מה הבעיה כשארבעה נערים או גברים חודרים בזה אחר זה לגופה של נערה בת 14 וחצי שנתפסת כ"שרמוטה" של השכבה.

 הקו שמחבר בין שתי הכתבות מסמל רק חלק מהרצף ההתנהגותי והתודעתי שיוצרת תפיסת הגבריות שעליה מושתתת הזהות המגדרית שלנו. חלק ניכר מהתפיסה הזאת נבנה על הנגדה בין גבריות לנשיות, על זלזול בנשים, על הפחתת ערך שלהן ועל החפצתן לכלל אובייקט מיני שמיועד לשימושם של גברים. כי "להיות גבר" זה לזיין כמה שיותר הרבה, כמה שיותר מוקדם, וכמה שיותר באופן שבו תוכל להוכיח לנערים ולגברים אחרים בסביבתך שאתה אכן ראוי לתואר (המפוקפק) הזה.

 והעניין הוא שעד שלא נבין ונפנים שיש סתירה מהותית בין רבים ממרכיביה של "הגבריות" הזאת לרבים ממרכיביו של המושג "אנושיות", אנו מועדים – כקבוצה – להמשיך ולייצר פשעים כלפי נשים (וגם כלפי גברים אחרים).
ואני מתעקש להגיד כאן "אנחנו".

 כי אני יכול ממש בקלות להתנער מהשיוך המגדרי שלי ולתאר את האנסים משומרת ואת הזנאים מבוקרשט כ"פושעים" מצד אחד או כ"סתם חבר'ה שרוצים לבלות" מצד שני, ובכל מקרה לטעון שזו לא בעיה שלי כי אני לא מתנהג ככה. אבל העניין הוא שזו כן בעיה שלי, בין אם ארצה בכך ובין אם לאו, כי המעשים האלה מבוצעים על רקע מגדרי מובהק שנובע מאותה תפיסת גבריות שלתוכה כולנו גדלנו וצמחנו.

המעשים של הגברים האלה לא רק "צובעים" את כל הגברים האחרים בצבעים של תוקפים פוטנציאליים (כי כשאני הולך ברחוב חשוך אחרי אישה שצועדת לבדה אני נתפס בעיניה קודם כל כגבר גנרי, ולכן גם כפוטנציאל לתקיפה), אלא הם גם מחייבים כל אחד מאיתנו הגברים לשאול את עצמו: מה אני עשיתי היום כדי לקטוע את הרצף הזה שמביא לפגיעות כל כך קשות של בני המגדר שלי, של קבוצת הזהות שלי, בנשים? איך אני יכול, מבחינה מוסרית ואנושית, להמשיך לחיות בעולם כאילו כלום ולא לעשות *משהו* בעניין הזה?

 ואם אתה שותק אז אתה שותף.