איך אוהבים ילד שלא בחרת?

אם ימצאו שגיאות או חוסר קוהרנטיות בטור הזה, סלחו לי, יש לי נסיבות מקלות.  אני עשרה ימים אחרי לידה של הילד השלישי שלי ואני עדיין מטלטלת בין ימים חסרי שינה לימים מלאי הורמונים. במקרה שידור הסדרה "אמהות" שיצרתי ביחד עם שרית חיימיאן תופס אותי דווקא בזמן זה ואני מתבקשת לאסוף את מחשבותיי ורגשותיי ולשתף אתכם בתהליך ההחלטות והיצירה. אז הנה אני מנסה.

 

את שרית אני מכירה שנים, וכשאמי נפטרה יצא לנו למצוא חיבור משותף נוסף. כשהביעה את רצונה לביים סרט על בנות יתומות מאם, החלטנו לחבור לעבודה משותפת לסדרה שתעסוק בהיעדרן של אימהות מסיבות שונות, מאחר וילד יכול להרגיש יתום גם אם אמו בחיים, ומצב זה כואב וקשה אף יותר במידה וקיימת אם ביולוגית ברקע.

השאלה המורכבת מה זו אמא ליוותה אותי גם בבימוי סרט על אמהות אומנה. לכאורה אנחנו נולדות לאימהות כשנולדים לנו ילדים. קשר הדם בינינו לבינם הוא חזק ומיוחד ולא ניתן להתרה עד מותנו. השאלה איזו מורכבות קיימת בקשר הזה כשהוא אינו ביולוגי סקרנה אותי.

 

אמהות אומנה בחרו לקחת אליהן ילדים שאינם שלהן. ילדים עם עבר מורכב וקשה. ילדים שנלקחו לעיתים מאמהות ומבתים מזניחים ומתעללים, ילדים שיכולים להילקח חזרה ושזמניות הקשר ומורכבותו משפיעה ומשנה את המשפחה כולה. ההקשרים בהן מדברים על משפחות אומנה הרבה פעמים מתמקדים בגדלות הנפש והמאמץ האדיר שנדרש ממשפחות האומנה כשהן פותחות את ביתן לילדי אומנה. אותי עניין לצלול למהות הקשר הזה ומורכבותו בין הורי האומנה לילדי האומנה ובסיטואציה הנוצרת עם הילדים הביולוגים בבית- איך אוהבים ילד שלא בחרת ועם קשר שמהותו מוגדרת בחוק כזמנית?

כיצד משפיעה נוכחות של אם ביולוגית ברקע על הקשר בין הורי האומנה לילדים ומה תפקידה של הביולוגית לאחר שילדיה נלקחו/לאחר שנאלצה למסור אותם?

איפה אמהות האומנה פוגשות את הציפיות שמשתנות- איך זה לאהוב ילד בעייתי, שנושא שריטות מהעבר? ואולי יש משהו בכלל משחרר בשונות הביולוגית, משהו המאפשר התבוננות אוביקטיבית על הילד שלא נוצר ברחמי? ריחוק שמאפשר טיפול ויחס שונה?

איך מכילים את הקשיים שמביא עמם ילד אומנה לתוך המשפחה ואיך אני כאם אומנה מאזנת ביחס בין ילד האומנה לילדיי שלי?

 

מירי נבו. מתוך הסדרה "אמהות" – ערוץ 10 

לאורך התחקיר פגשתי אמהות אומנה רבות, כאלו שהצליחו לברוא בית חדש וטוב וכאלו שהקשר עם ילד האומנה לא הצליח והן נאלצו לוותר עליו. יש שאלות שנטשתי בדרך, במפתיע דווקא שאלות שסקרנו אותי מאד, הקשורות באהבה. למדתי כמה גם אני הערמתי עליה הרבה קלישאות וכמה אהבה לאדם אחר לא תמיד יכולה להיות נתונה לפרשנות טלוויזיונית ההופכת אותה לשטחית מעצם העיסוק בה. כל אמנות האומנה שפגשתי אוהבות את ילדיהן הביולוגים ואוהבות את ילדי האומנה שלקחו. אם זו אותה אהבה בדיוק ואם זו מחויבות הנקשרת בעבותות של רגשות אחרים, זה כבר לא כל כך עניין.

הפרק שאשמח שתצפו בו ינסה לפצח את השאלות האלו, באמצעות סיפורים בהם קיימת התמודדות בין אמא לילד שהיא מגדלת, ילד שהוא הרבה שלה והרבה לא שלה. הסרט עוסק גם בהיסטוריה המשמעותית המשפחתית שכל ילד נושא עמו ובהשפעות שלה על מערכת היחסים המשפחתית שהאם מנסה לבנות בביתה.

 

יוליה וסשה. מתוך "אמהות"- ערוץ 10

הסיפורים אותם בחרנו להביא- של משפחת ליפשיץ ומשפחת זיו לור שונים זה מזה- אצל ליפשיץ שתי ילדות האומנה סשה ויוליה נטמעו במשפחה אך תמיד נשמר שם יחס אחר וגעגוע צורב לאם הביולוגית, געגוע שגם כעס רב שנים ועוול גדול לא יכול למחוק. הקשר הביולוגי בסיפורם של המשפחה כפי שאני ראיתי אותו מלווה אותם תמיד, ורק ליבה הגדול של ענת, אם המשפחה והבנתה את הגעגוע יכלו להעניק לבנות בית ומסגרת תומכת. ענת למדה איך להכיל את הקשיים הנובעים מהזרות של בנות האומנה שלהן ומהגעגוע הגדול לאמן הביולוגית. היא מעולם לא ניסתה לתפוס את מקומה והכבוד שנתנה לרקע המשפחתי של בנותיה הביא למערכת יחסים מעוררת הערכה. בסרט הסיפור שלהם פוגש את משפחת זיו לור שאימצה אל ליבה את גלית ילדת האומנה שאינה מעוניינת בכלל לפגוש את אמה הביולוגית ומתנכרת לה, אם שהתעללה בה שנים ולא הצליחה למלא את תפקידה הבסיסי ביותר, להגן על ילדתה. גם המחיקה לכאורה של האם הביולוגית על ידי בתה לא הצליח להביא למחיקת הסקרנות הבסיסית של כל ילד לגבי המקום ממנו הגיע ומהות השאלה הביולוגית עד כמה אני נושא עמי את הוריי, מה מהמטען הזה הוא בחירה שלי ומה ממנו נתון.

 

גלית זיו-לור. מתוך "אמהות"- ערוץ 10

 

אני שמחה ומודה לכל מי שפתח בפנינו את הדלת ונחשף במלוא עוצמתו. תודה לכל הנשים המרשימות שפגשתי בפרויקט הזה. בואו לראות אותו ביום שני הקרוב, בשעה 21:00 בערוץ 10 ועכשיו, תסלחו לי, אני הולכת לישון.

 

****"הסדרה אימהות" , הערב ב- 21:00 בערוץ 10

תגובות (0)
הוסף תגובה