אף אחד לא בוחר להיאנס יום יום בתשלום

כששמעתי על ערב יצירה נשית שעומד לעלות במכללת סמינר הקיבוצים בה אני לומדת, מיד ידעתי מה אני רוצה לעשות בו. לנושא הזנות בארץ נחשפתי בעיקר דרך עמוד הפייסבוק ""When He Pays שהקימה טלי קורל, שם היא חושפת קטעים אמיתיים שכתבו גברים ישראליים שמבקרים אצל נשים בזנות וכותבים עליהן ביקורות והמלצות. נשאבתי לדף הזה ולקטעים הקשים והמזעזעים שהוא חושף. ביליתי לילות בקריאה וזה הפנט אותי. לא האמנתי שזה נכון. לא יכול להיות שזה מה שזה אומר "תעשיית הזנות".

 

זנות – מבט מבפנים

"לא שווה את הכסף", "משתפת פעולה בדיבור מלוכלך" ו"צייתנית" – וזה רק קצה הקרחון. טלי קורל מספקת הצצה לאיך שנראית זנות עבור מי שצורכים אותה. אזהרת בחילה

לכתבה המלאה

כמו רוב האנשים, האמנתי ששורש הבעיה טמון בנשים שבזנות. הזולות, המסכנות, המסוממות, הדפוקות. לא כך הדבר. ""When He Pays לימד אותי שהשורש טמון הרבה יותר עמוק, בגברים שמאמינים שאישה היא כלי לסיפוק הצרכים שלהם. שלא רואים אותה באמת כשווה להם, כאדם, שרואים רק גוף. שמוכנים לשלם לאשליה שתמכור להם ערב של פורקן.

 

כששמעתי על הערב, שהתגבש סביב בחירות של גיבורות נשיות, מיד ידעתי מי הגיבורה שלי – הגיבורה השקופה, שנאבקת יום יום על חייה, כשהאנשים שנמצאים סביבה רואים בה ככלי, לא כאדם. אישה שבמצב אקונומי אחר, מצב נפשי אחר, או מצב חינוכי אחר, פחדים אחרים, היתה יכולה להיות אני.

 

נכנסתי לאותו הפורום ממנו נלקחו הציטוטים שתועדו ב-""When He Pays. קראתי עשרות עד מאות שיחות. אספתי כמויות של חומר. ממונולוג של גבר שמסביר את הרמות השונות של זנות אצל נשים וטוען שכל אישה היא זונה, דרך חייל שחוזר מחופשה ומחפש פורקן ועד לציידי ה"תיקתוקיה", כפי שהם קוראים לזנות הרחוב הקשה. גברים מסוגים שונים, מראיות עולם שונות, שמאמינים באמת ובתמים שהם סך הכל חלק מהטבע.

 

 

שאלתי את עצמי איך אני הופכת את כמות הטקסט המטורף הזה לסצנה של 10 דקות. איך אני בוררת ובוחרת כשהכל כל כך חשוב, כל כך צריך להיחשף. הבנתי שהצעקה האישית שלי היא לא להציג את הנשים שבזנות כמוחלשות החברה המסכנות. לא, את זה עשו מספיק, וזה רק גרם להן להיות טרף יותר קל ועסיסי.

 

אני רוצה להשמיע את קולם של הגברים "המוסריים". אני רוצה להעמיד אל מול עיניהם את עצמם כפי שהם, בדעותיהם, בראיית עולמם. יחד עם השחקנים המוכשרים שהתמסרו איתי לתהליך והפכו את אותם הגברים האנונימיים לבני אדם אמיתיים, אנחנו מקווים להעמיד מראה כנה, בתקווה שאולי משהו ישתנה.

 

הדבר הכי קשה שקרה לי תוך כדי הקריאה היה שפתאום, אחרי השיחה ה-20 שקראתי, הבנתי. הגבר הזה יכול היה להיות המפקד שלי בצבא, החבר שלי שנסע לחו"ל ורק ניסה, האבא ההוא שבוגד כי הוא מרגיש ריקנות בזוגיות ולא רוצה להרוס את המשפחה, והזה שכבר שכח או מעולם לא חונך על כך שאישה היא כמוהו, גם אם היא זונה.

 

אני מאמינה שהשינוי יבוא אך ורק מהצד של הזנאים. אני מרגישה שהערב והסצנה קורים בזמן הנכון. במלחמה על חוק הפללת הזנאים, שמטיל את האשמה על אלו שצורכים זנות, ולא על הנשים שעוסקות בה.

 

הגיע הזמן שנפסיק להאשים את הקורבנות ונכעס עליהן שהן בחרו, גם אם בחרו בתחילה. אף אחד לא בוחר להיאנס יום יום בתשלום. הגיע הזמן שהאשמה תהיה על מי שממשיך את המעגל, מי שמפרנס אותו. הגיע הזמן שנלמד להיות חברה שלא תומכת באישה ככלי לפורקן, אלא מחבקת, תומכת ומרימה. יחד עם חברותיי המוכשרות המציגות בערב קטעים שונים ומגוונים על כוחה של אישה והוורבליות שלה, אני מקווה שנשמיע קול חשוב, ואולי נשנה דעה של מישהו. גם אם אחד יחשוב אחרת זו התחלה.

 

יוצרות שינוי הוא מופע שכתבו, ביימו, יזמו והפיקו סטודנטיות בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים. 

מסצנה שמורכבת רק מטקסטים שנמצאו באתרים של צרכני זנות, מונולוג של מורה לחינוך מיני שמייעצת על שימוש בסם אונס, ועד עיסוק בהזדקנות, אובססיה, אוננות, וביקורת על המקומות בהן אנחנו בעצמנו מעכבות את השינוי הפמיניסטי – 13 יצירות מקוריות של נשים צעירות שיש להן הרבה מה להגיד.

 

28.5-29.5, מכללת סמינר הקיבוצים, דרך נמיר 149.

נגמרו הכרטיסים ל-28.5, נשארו כרטיסים בודדים ל-29.5 בשעה 18:30.

הכניסה בחינם. להזמנת כרטיסים: Rachel.Kimchy@smkb.ac.il / 03-6902311

תגובות (0)
הוסף תגובה