מיומנה של מתכנתת: איך משלבים עבודה בהייטק עם אימהות תובענית?

אי אפשר תמיד להשיג את הכל. מה לעשות, אני חיה בעולם של סדרי עדיפויות וקבלת החלטות תוך "שקלול תמורות" (שהוא, מסתבר, המונח העברי התקני ל-tradeoff). אבל רגע, עוד לא הכרנו – נעים מאוד, אני איילת, ואני עובדת בהיי טק. מה זה בעצם אומר על חיי היומיום שלי?

 

בתור התחלה, זה אומר שאני מתכנתת כבר עשר שנים, ומובילה צוותי פיתוח במתכונת כזו או אחרת עם ניסיון מצטבר של ארבע שנים. עבדתי בחברות גדולות ומבוססות, ועבדתי בסטארטאפים מגניבים. עבדתי עם אנשים חכמים, מוכשרים וחדורי מוטיבציה, ועבדתי גם עם כמה שלא. היו פעמים שעבדתי לתוך הלילה או בסופי השבוע, והיו תקופות שבהן הגעתי הביתה כל יום כשעוד אור בחוץ, על אף התפיסה שבמקצוע שלי אי אפשר להצליח בלי לעבוד מסביב לשעון. (ולכל מי שחושב עכשיו על "משרת אם", "משרת האם" היחידה שאני מכירה היא זו שבה כדי לעמוד בהיקף העבודה שצריך להספיק ובמכסת השעות המצופה מכל עובד בחברה, את קמה לפני שש בבוקר ומגיעה ראשונה למשרד).

 

להבנה שאי אפשר "גם וגם (וגם)" לקח לי לא מעט זמן להגיע, ולקח לי עוד זמן להבין שהיא נכונה גם לגבי ההחלטות המקצועיות שאני מקבלת: באיזו טכנולוגיה להשתמש? האם לכתוב את כל המוצר כרגע, או להשאיר חלקים מסוימים לאחר כך? איזה חלקים יכולים לחכות לאחר כך, והאם יהיה קשה יותר לממש אותם, בהינתן החלטות שקיבלתי היום?

 

 

ההבנה הזו נכונה באותה המידה לגבי הבחירות שלי בחיי האישיים – אני לא אצליח גם להביא את הבנות שלי לגן כל בוקר, גם לחכות להן בצהריים עם ארוחה חמה שבישלתי לבד, גם לנהל צוות פיתוח ולעמוד ביעדים אגרסיביים וגם לכתוב קוד בעצמי. ומתי אספיק ללמוד לתואר שני? מאתגר. אז מה עושים? בשלב הראשון קודם כל משלימים עם זה שאלו החיים, וככה זה עובד: צריך לבחור.

 

בשלב השני, מיישמים כלים מהעולם המקצועי על החיים האישיים – מכינים את רשימת סדרי העדיפויות, דואגים לעדכן אותה כל הזמן ולפעול לפיה כשמקבלים החלטה. יש תקופות שבהן רוצים להתקדם ולפרוץ מבחינת הקריירה – לגדול מקצועית, לאסוף ניסיון וכלים, או להשאיר חותם על מערכות שמגיעות למיליוני אנשים. יש תקופות שבהן חשוב לנו יותר להשקיע בחיים האישיים או במשפחה.

 

וחוץ מזה, כדאי להיעזר במי שרק אפשר – חברים שייעצו ויתנו פרספקטיבה, משפחה שתקל על העומס בבית, ומישהו שיכריח אותך להתאוורר מדי פעם – לא לחשוב על כל מה ש"צריך" לכמה שעות, כדי לחזור בכוחות מחודשים. עוזר לזכור שבדרך כלל הסיטואציות שקשות לנו הן אלה שעוזרות לנו לגדול ולהתפתח (וכן, גם אני הייתי זורקת משהו על מי שהיה אומר לי את המשפט הזה תוך כדי סיטואציה שכזאת).

 

 

מעל הכל, צריך לקבל את העובדה שלפעמים אנחנו מפשלים – לפעמים הקוד שאני כותבת לא מוכן בזמן, לפעמים סלי הכביסה בבית עולים על גדותיהם (אצלנו בבית החלוקה היא שהוא אחראי על הכלים המלוכלכים ואני על הכביסה), ולפעמים הבנות שלי מאושרות לגלות ש"מותר טלוויזיה היום בזמן שאמא מדברת עם חברים מהעבודה בטלפון".

 

בסופו של דבר, אני נהנית ממה שאני עושה. אני נהנית לבלות עם המשפחה שלי ולראות אותה גדלה ומתפתחת, אני נהנית לפתור בעיות תוכנה מורכבות ומאתגרות, ואני נהנית לעזור לאנשים שעובדים איתי לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם באופן שתורם להם –  ולחברה – כמה שיותר. וזה באמת מה שהופך את כל הקושי לשווה את זה.

תגובות (0)
הוסף תגובה