100 גברים, 100 איברי מין: בלי פוטושופ, בלי פילטרים

לפני כמעט 3 שנים פרסמנו כאן כתבה תחת הכותרת "100 תמונות של שדיים: בלי פילטרים, בלי פוטושופ" שעשתה לא מעט רעש תקשורתי. הכתבה עסקה בפרויקט מיוחד של לורה דודסוורת', צלמת אמריקאית שנמאס לה לראות תמונות מרוטשות של חזה נשי באמצעי התקשורת אז היא נפגשה עם 100 נשים "רגילות", צילמה את החזה שלהן וראיינה אותן על היחסים המורכבים איתם. כעת חוזרת דודסוורת' לכותרות עם פרויקט מקביל- הפעם עם איבר המין הגברי.

בספרה החדש של דודסוורת', 'גבריות: המציאות העירומה', היא מציגה 100 צילומים של 100 איברי מין גבריים וכמובן- לכל איבר כזה מחובר גבר ולכל גבר יש סיפור: מגבר טרנסג'נדר שהשקיע את כל כולו בפין "הגדול והטוב ביותר" ; המשורר שניסה להתעלם מקיומו שנים עד שהחליט לחגוג אותו ב"מסיבה מיוחדת עבור הפין הקטן", הגבר שבצעירותו חשב שיש לו יבלות על אברי המין והיה בטוח שהוא הולך למות עד שגילה שמדובר בכתמים נורמליים לחלוטין; איש העסקים הבכיר שהפין הקטן שלו לימד אותו ענווה מהי, נרקומן שאשתו ניסתה לחתוך לו את האיבר וכומר שנהנה מהאורגיה הראשונה של חייו במהלך תקופת ההכשרה שלו לכהונה.

בריאיון ל'גרדיאן' היא מספרת: "כשצילמתי וראיינתי נשים על השדיים שלהן זה היה עדין. השדיים נתפסים כסחורה אסתטית, אנחנו רגילים לראות אותם בחיי היום יום; אי אפשר להגיד את אותו הדבר על הפין. האיבר הזה הוא עדיין בגדר טאבו מוחלט".

הפרויקט הקודם של דודסוורת' הגיע ממקום אישי. "כמו נשים רבות, גם אני הרגשתי לא נוח עם הגוף שלי", היא מספרת,  "את רואה הרבה תמונות של שדיים בכל מקום ואת לא יכולה להימנע מהשוואות. כשדיברתי עם נשים, גיליתי שרבות מהן יכולות לספר את סיפור חייהן באמצעות השדיים שלהן". החוויה עם הגבריות הייתה די דומה. "אחת מהמילים הנרדפות עבור הפין היא 'גבריות', כך שזאת נראית לי כמו נקודת התחלה מושלמת לדבר על מה זה אומר להיות גבר".

בסך הכל צילמה דודסוורת 100 גברים. בכל תמונה, רואים את הפין, האשכים, הבטן, הידיים והירכיים. האנושיות טמונה ביחסים שבין חלקי הגוף האלה. כמה מן הגברים נראים כמו זכרים אלפא מרוצים מעצמם (לפי ניחוש בלבד, הרי אנחנו לא יכולים לראות את הפנים שלהם), אבל רובם נראים פגיעים בדרך זו או אחרת, בין אם בתנוחה שלהם ובין אם באופן בו הם מחזיקים את ידיהם.

האם דודסוורת זוכרת את המצולמים בפרויקט באמצעות הפין שלהם או באמצעות הפנים שלהם? "פנים", היא אומרת מיד. "הצילומים עצמם לקחו בקושי 10 שניות, ואז ביליתי 30 עד 60 דקות בלראיין אותם. ברגע שמישהו חושף כך את גופו, יש לו נכונות גדולה יותר לחשוף גם את הנשמה. את מקבלת ראיון הרבה יותר טוב אחרי תמונה כזו". דודסוורת' הכיר חלק מהגברים שצילמה, שגילם נע בין 20 ל- 92, אבל רובם היו זרים, שהגיעו לפרויקט מפה לאוזן.

האם הפרויקט גרם לה לחשוב אחרת על גברים? "כן, הייתה לי מן התאהבות מחודשת במין הגברי. זה היה ממש נחמד". כמה חודשים לפני שהתחילה את הפרויקט, דודסוורת' ובעלה, אבי שני בניה, החליטו להתגרש. "היה משהו מעניין לעבור את תהליך הפרידה והגירושין ממישהו שהייתי איתו 20 שנה, ואז לפגוש 100 גברים ולהיכנס לשיחה אינטימית עם כולם".

מה הכי הפתיע אותה? "שמספר הגברים שמרגישים תחושה של בושה או חרדה לגבי גודל האיבר שלהם, או הביצועים שלהם במיטה גדל בהרבה ממה שנהוג לחשוב". מה שבאמת הימם אותי הוא עד כמה התחושות האלו זלגו לחלקים שונים של החיים שלהם ופגעו בהם". היא מספרת שרבים ספגו עלבונות על הפין שלהם כשהיו ילדים ולא התאוששו מהם עד היום.

כמובן, לא כולם הרגישו כך. הצלמת מספרת כמה היא אהבה את הגבר שהשווה את הפין שלו לדוד הזה שמתנהג רע בחתונה, ואת ההוא שתיאר אותו כברומטר שמבהיר את מצב בריאותו".

דודסוורת' נדהמה לגלות כמה רבים היו הגברים שמצאו את עצמם מדברים על אבותיהם, ובמיוחד על אבות נעדרים, אבות רעים, אבות תוקפניים. לעתים קרובות, הפין של אביהם היה הראשון שראו כשהיו צעירים, והם מצאו אותו מפחיד.

האם היא הופתעה מן הגיוון? "הו, כן. ברור שיש טווח עצום. זה יהיה מרגיע כל כך עבור גברים רבים, בעיקר גברים צעירים. וזה לא היה רק ??גודל וצורה. הרבה גברים סידרו את שיער הערווה שלהם או גילחו אותו לגמרי. לא היה לי מושג שזה קורה ".

עבור דודסוורת', הגבריות לא הייתה התגלות אסתטית: על חלק מהפינים נעים להסתכל ועל חלק פחות. אבל אחרי שראתה כל כך הרבה גברים שנאבקים עם הגבריות שלהם, מילולית ומטאפורית, היא הפכה למעריצה. "הפין הופך לעתים קרובות מדי לנושא ללעג. זה סוג של הקנטה בסיסית סטנדרטית אצל גברים. לעזאזל, למחצית האנשים בעולם יש פין. זה לא הוגן להיות אכזריים לגביו".

"זה מרגש ממש שיש אנשים שמעניקים לך תשומת לב מינית"/ בן 46

"אני לגמרי סקרן ומודה על ההזדמנות שניתנה לי לדבר על היחסים שלי עם הזין שלי. הוא מעין כלי למדידת בריאותי, אושרי וכשירותי.

הפעם היחידה שאי פעם חששתי לגביו היא כשעברתי איזושהי תקופה לפני כמה שנים, בה לא עמד לי וזה העיד על מצב בריאותי מסוים. אם הוא היה עומד כרגיל בטח לא הייתי מבין עד היום שיש לי לחץ דם גבוה או שלחץ עשוי להשפיע לרעה על הרצון שלך לקיים יחסי מין.

יש לי מוח די פעיל, ולעתים קרובות רמת הקשב שלי בעבודה, כתיבה ופרויקטים שונים לוקה בחסר. הפעם היחידה בה המוח שלי שותק לגמרי היא בזמן יחסי מין. פרטנרית אחת שאלה אותי פעם, "על מה אתה חושב כשאתה עושה סקס? "ואני אמרתי, "למה את מתכוונת, על מה אני חושב? כאילו… אני כאן איתך עכשיו. את עירומה, אנחנו עושים אהבה. מה עוד יש?" ואז חשבתי, "אה, רגע, מה את מפנטזת על דברים אחרים? אנשים אחרים? באמת?" בשבילי, מין הוא סוג של ריק, ואקום במוח. זה רגע מאוד גולמי, רגע של שלווה מוחלטת בעולם.

 

100 תמונות של שדיים: בלי פילטרים, בלי פוטושופ

פרויקט מיוחד: לצלמת האמריקאית לורה דודסוורת' נמאס לראות תמונות מרוטשות של חזה נשי באמצעי התקשורת אז היא נפגשה עם 100 נשים "רגילות", צילמה להן את החזה וראיינה אותן על היחסים שלהן עם השדיים שלהן

לכתבה המלאה

 

כאשר אתה צעיר שחור, אתה חווה תשומת לב מופרזת שמתמקדת במיניות שלך, במיוחד במועדונים. גברים הם גברים, ואנחנו אוהבים שיהיה לנו קל; אנחנו לא בטוחים בעצמנו ואנחנו לא רוצים לחוות דחייה. מרגש ממש שיש אנשים שמעניקים לך תשומת לב מינית אבל זה לא באמת קשור אלי, זה עניין של אישיות של גברים שחורים, את יודעת…גודל הפין, מיניות רבה יותר, כל זה. זה מין מסע מרגש שאני השתתפתי בו יותר מפעם אחת אבל עם מידה של תיעוב עצמי אחר כך, כי אני חושב לעצמי "אני פשוט פנטזיה של מישהי." גדלתי במעמד הפועלים ואצלנו היה דבר שבשגרה לצאת למועדונים של שחורים ולשמוע נשים לבנות אומרות "אני לא יוצאת אף פעם עם ??גברים לבנים, אך ורק עם שחורים" והחלק המשכיל שבי חושב "וואו! למה? גבר הוא גבר. למה את עושה את זה? זה פטיש לא הגיוני".

"אני לא יכול להשיג זקפה עכשיו"/ בן 92

"איבדתי את בתולי לאשתו של המורה שלי ללשון בבית ספר. הוא נשלח מטעם הצבא לצרפת לשמש כמרגל. הם עשו סידור שבזמן שהוא לא נמצא, אם הם מתעניינים מינית במישהו אחר, הם יכולים לקיים לממש את העניין הזה. הייתי חייל בן 18 והלכתי לבית שלה כשקיבלתי חופשה. הכרתי את שניהם וחיבבתי אותם. ישנתי בחדר שינה נפרד לבדי ובבוקר הדלת נפתחה ונכנסה האישה הזאת עם חלוק. היא הסירה אותו וכרעה על ברכיה לצד המיטה. שכבתי שם, נער נאיבי בן 18. זה היה מעשה של חסד מבחינתי. כמובן, מיד התאהבתי בה. זה היה מדהים.

אחרי אשתו של המורה שלי, הפעם הבאה בה שכבתי עם אישה היתה עם זונה בבית בושת בנאפולי. נשארתי שם כל הלילה וזה דבר יוצא דופן בבתי בושת. כשהתעוררתי והבטתי בה חשבתי לעצמי שהיא מקסימה.

אין לי כרגע התייחסות מסוימת לגבריות. אני סובל מדימנציה וזה משפיע על הדרך שבה אתה חושב כמו גם על הזיכרון. עד גיל 87 היו לי רגשות נורמליים לגבי סקס ומשיכה, אבל הם נעלמו לחלוטין עם המחלה. אם אני מסתכל על פורנו זה לא עושה לי שום דבר, כלום. זה לא מעורר אותי. אני לא יכול להשיג זקפה עכשיו . אוננתי עד לפני כמה שנים, אבל זה נעלם לגמרי".

להפסיק לצפות בפורנו ולהפסיק לאונן היה כמו לעשות 'ריסטארט' לעצמי/ בן 20

"הפסקתי לצרוך פורנו. למעשה, נטשתי לגמרי את האוננות וכבר זמן רב שלא עשיתי את זה. פעם, עם האקסית שלי, הייתה לי בעיה לגמור במהלך סקס. אורגזמה הייתה קשורה אצלי לאוננות ולפורנו. גם הייתה לי בעיה עם תנוחות מסוימות כמו להיות למעלה. אני חושב שזה מפני שכשצפיתי בפורנו, הייתי שוכב בשקט על המיטה ואילו כשאני עושה סקס אני צריך להיות ממש פעיל.

החברה החדשה שלי עשתה קצת מחקר על זה. ההרגשה של היד לא דומה למין או לאדם אחר – מה שקורה להרבה אנשים הוא שהם מחזיקים חזק מדי את הפין שלהם בזמן אוננות (נקרא גם "אחיזת המוות"), והם מתרגלים לזה, ואז המין מרגיש מספיק חזק. כרגע אני והחברה שלי נהנים מסקס מספק למדי.

כשהגענו לחדר השינה אמרתי לה שיש לי בעיות עם להשאיר אותו עומד כל הזמן. העדפתי להגיד מראש. בשלב הזה עדיין לא התפשטתי וזה אף פעם לא מאוחר מדי להגיד לא. היא אמרה שזה בסדר ואנחנו נעבור את זה.

בסופו של דבר, פורנו הוא התמכרות. באותו אופן שהימורים הם לא התמכרות פיזית, כי הרי זה לא ממש בדם שלך, אבל זה שם, כל הזמן במחשבות. הייתי חייב פורנו כל יום. ההפסקה הייתה כמו לעשות 'ריסטארט' לעצמי. אחרי כמה שבועות יכולתי שוב להגיע לאורגזמה במהלך יחסי מין. זה היה חייב להיות סקס ממש קשה, קשוח ומהיר בהתחלה אבל לאט לאט למדי לעשות את זה אחרת, רך יותר וזה ממש טוב. אני רוצה להיות מסוגל להגיע מאורגזמה מסקס עדין יותר.

הרבה אנשים מבוגרים שהתחילו לצפות בפורנוגרפיה בשלב מאוחר יותר בחיים, לא היו להם הרבה בעיות כי הם כבר היו עם נשים. הם יודעים איך זה מין באמת. הבעיה היא כשמתחילים צעירים, עם הסמארטפון. זה נשאר איתך".

"הייתי מסתכל בבחורים אחרים במקלחות ומתבייש"/ בן 58

"ביליתי את החיים שלי בתחושה שהפין שלי קטן מדי. מאז שאני זוכר הרגשתי בושה לגבי זה. אני מאמין שמה שאני מרגיש לגבי הפין שלי עיצב בצורה מסוימת את חיי, במיוחד עד אמצע שנות ה -20 שלי. אני עושה את הראיון והתצלום כדי לעזור לאנשים אחרים.

שנות העשרה שלי היו קשות: הייתי מסתכל על בחורים אחרים במקלחות ומתבייש שיש לי "פחות". חששתי שזה קטן מכדי לתפקד. הבטתי על כל הבנים בבית ספר ומאוחר יותר על כל הגברים במכללה. לא קיימתי יחסי מין עד גיל 21. רציתי לעשות את זה קודם, אבל בכל פעם שזה התקרב, ברחתי מזה כי "אה, היא תגלה שהפין שלי כל כך קטן." כשסוף סוף עשיתי את זה, זה היה עם מישהי שהרגשתי מאוד קרוב אליה ובטחתי בה, והייתי נינוח ורגוע בקשר לזה.

לפעמים אני הולך לשירותים ציבוריים ומתוח מדי כדי להשתין. זה עדיין קורה לפעמים.

אם היה לי פין גדול יותר, אני חושב שהייתי מסתובב בעולם עם הרבה יותר ביטחון. אתה רואה גברים שמסתובבים במקלחות ובחדר הכושר, כולם בטוחים בעצמם עם מבט של "תסתכלו עלי ", ואני עומד בפינה עם מגבת. אני מצליח בחיים שלי, אז אני לא חושבת שהפין הקטן שלי עצר אותי. אני בכיר בעסקים, אני מרצה על במות. זה יותר עניין של פצע פנימי, והוא שירת אותי בכך שהוא לימד אותי שיעור בענווה.

הסתכלתי על כל מיני טיפולים להגדלת פין במגזינים וחשבתי לעצמי שזה בזבוז זמן. ידעתי שהמסע הנכון עבורי הוא ללמוד לקבל את הגוף שלי. הגודל מעולם לא היה פקטור עם פרטנריות לסקס. למעשה, זה היה בדיוק ההיפך. חלק מהפרטנריות אמרו שהן אוהבות את הגודל שלי, כי זה לא כואב להן. חברות קרובות אמרו לי שפינים גדולים מאיימים עליהן או מכאיבים להן בזמן הסקס.

את החברים הכי טובים שלי הכרתי בקולג', אבל הסביבה עצמה הייתה מזעזעת. היחס לנשים היה נורא: הן נתפסו כאובייקטים מיניים שיש לעודד אותן לעשות סקס כל הזמן. היה לילה קבוע בשבוע של הוללות מוחלטת, במהלכו כולם השתכרו, צפו בפורנוגרפיה הארדקור, וזרקו דברים מהחלונות. פעם תפסו אותי החבר'ה וקרעו לי את הבגדים, ופחדתי פחד מוות שהם יקרעו לי את המכנסיים ויצחקו עלי, אבל הם לא. אני חושב שהם הרגישו באימה שלי ועצרו את עצמם. הפחד הזה היה איתי כל הזמן".

"אחד הדברים הראשונים שעשיתי אחרי הניתוח היה לאונן"/ בן 36

"היה לי סרטן האשכים פעמיים – בפעם הראשונה הייתי בן 22. שכבתי במיטה, אוננתי ופתאום הרגשתי גוש באשך השמאלי שלי בגודל של אפונה. הייתי נבוך מכדי לספר למישהו. התעלמתי מזה תשעה חודשים עד שזה היה בגודל של שתי אצבעות. נשכתי את השפה וסיפרתי לאמא שלי. התברר שזה סרטן, אבל למזלי עדיין בשלבים המוקדמים. בסופו של דבר היו לי שלושה שבועות של הקרנות, ונאלצתי לעבור הסרת אשך.

הרגשתי מאוד בודד אחר כך. ידעתי שאני לא לבד, אבל זה היה טרום עידן הפייסבוק. אחד הדברים הראשונים שעשיתי אחרי הניתוח היה להוציא מגזין פורנו ולאונן. הייתי צריך לוודא שזה עובד. אשך אחד זה בסדר גמור, זה לא באמת משפיע על היכולת לקיים יחסי מין.

ארבע שנים לאחר מכן פגשתי את ארוסתי. ניסינו להביא ילדים בדרך טבעית אבל זה לא קרה. הקפאתי זרע לפני הקרנות, בדיוק למקרה הזה. אמא שלי דיברה איתי על זה מראש, היא אמרה, "אתה לא תמנע ממני להיות סבתא רק בגלל שאתה נבוך עכשיו. חוץ מזה, אתה בכל מקרה מאונן, מה זה משנה?" אז לארוסתי ולי הייתה הפריה חוץ גופית ונולדו לנו תאומים.

כמה חודשים אחרי שהילדים נולדו, במקלחת, מצאתי גוש נוסף. חשבתי לעצמי, "שיט, הנה זה חזר". הרופא ניסה להגיד לי שזה ציסטה, אבל דרשתי מיד אולטרסאונד. יכולתי לראות את הגוש מופיע בסריקה. שאלתי אם זה סרטן והבחור אמר שהוא לא יכול להגיד. אמרתי לו, "נו, שנינו לבד בחדר. זה סרטן? ואז הוא אמר לי שכן. ידעתי מה הולך לקרות עכשיו והייתה לי תמיכה גדולה הרבה יותר מ -14 שנים קודם לכן. ידעתי שאשרוד. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי ביטחון עצמי, "זה אני".

אמא שלי מתה מסרטן העור לפני שנתיים. היא קיבלה טיפולים אבל הסרטן חזר בגדול – בעצמות, בכבד, בכליות, ובסופו של דבר במוח. שנאתי את עצמי על שאני נשארתי בחיים. ניסיתי להתאבד באמצעות מנת יתר, שרדתי  וקיבלתי הפניה אל הפסיכולוג.

אפשר לראות בהישרדות קללה או ברכה. עכשיו אני רואה את זה כמו ברכה. זה שינה את השקפתי על החיים. לא אהבתי את עצמי גם לפני הסרטן. הרכבתי משקפיים, לא הצלחתי הרבה עם בנות, הרגשתי חסר תועלת. עכשיו אני חי את הרגע".

"החבאתי את האישיות מאחורי הגוף"/ בן 33

"יש לי פין גדול וזה נותן לי לא מעט יתרונות בחיים אם אני רק בוחר להשתמש בהם. יש לי רגשות מעורבים לגבי זה, כי אני לא מסכים באופן עקבי עם הרעיון שפין גדול טוב יותר בהכרח מפין קטן. ברמה האישית, קל להשתמש בתכונת הגוף הזו כמו במסך. כשאני בעירום, אני נוטה לגרוף הערצה ואז קל לי להסתיר את כל חוסר הביטחון שאני מרגיש. אבל אני צריך לנסות לא להשתמש בגוף שלי כמגן.

היו לי דימוי עצמי גבוה וביטחון עצמי מילדות. עבדתי על זה ועברתי דרך ארוכה מאוד. אבל חלק מהמסע הזה היה להבין שבעבר החבאתי את האישיות שלי, שאני לא בטוח שאנשים יאהבו, מאחורי גוף שאני כן בטוח שהם יאהבו. בחרתי בתרחישים שבהם הייתי פוגש מישהו דרך גרינדר, והיינו מתפשטים מיד במקום ללכת לקפה.

גברים הומואים נוטים להיות הרבה יותר חופשיים עם העירום שלהם. יש פחות בעייתיות עם בחור שמבקש מבחור אחר תמונות עירום מבחור שמבקש אותן מאישה. בדרך כלל, אני שולח תמונות. אני לא רואה בזה בעיה.

ישנם כללים לא כתובים בכל הנוגע לשירותים של גברים: אתה בוחר את המשתנה הרחוקה ביותר מאדם אחר ואתה עומד ליד גבר אחר רק אם אין עוד משתנות זמינות. המבט שלך מופנה קדימה ואין מצב שאתה מסתכל שמאלה או ימינה. כנ"ל לגבי חדרי הלבשה. אתה לא מתעכב. משיחות רבות עם חברים הטרוסקסואלים שלי, כולם סיפרו שיצא להם לראות פין חשוף לשניות בודדות, והם לא תמיד יודעים מה נורמלי או לא".

"חשבתי שכדאי שאקבל פין בגודל סביר"/ בן 47

"נולדתי בגוף נקבה, אבל מעולם לא הרגשתי ילדה, מאז שאני בת שלוש לפחות. כשהגעתי לגיל ההתבגרות, הבנתי שאני שונה. לא הרגשתי בנוח בתוך הגוף הזה. המיניות הייתה גדולה עליי, עמוסה בבושה. למדתי בבית ספר לבנות ושם אם היית לסבית, היו מתעללים בך. הבעיה הייתה שבכלל לא חשבתי שאני לסבית. נמשכתי לנשים אבל זה לא היה העניין. פשוט הרגשתי כמו בחור.

שיניתי את המין שלי כשהייתי בת 26. התייחסו אלי כאל גבר במרחב הציבורי פחות או יותר כשהגעתי לגיל 28. הבחנתי בשינויים, וודאי בעולם העסקים. כשהייתי אישה בחברה של גברים, התייחסו אלי כאל "פחות", נחותה יותר, מאוד סטריאוטיפי. ברגע שנתפסתי כגבר, גברים היו מיד מניחים שאני האחראי. תמיד. אני בחור קטן בגובה, אז הופתעתי פתאום להרגיש את הכוח הזה, ולמעשה לא ידעתי ממש מה לעשות עם זה.

כשהתחלתי לקחת הורמונים, הרגשתי תערובת מלאה של פחד והתרגשות. המחזור שלי הפסיק וזו הייתה הקלה מוחלטת. ואז התחיל לצמוח לי שיער פנים וזה היה נפלא.

במהלך התהליך, אתה מתמקד בדברים החדשים שקורים לגוף שלך והשינויים מרגשים. אבל אז זה לא מספיק, ואתה רוצה יותר. להיפטר מהשדיים שלי היה פנטסטי. ביליתי 9 שנים במחקר על ניתוח יצירת פין. הסתובבתי בכל רחבי אירופה, כי בבריטניה הסיפורים היחידים ששמעתי היו רעים. אז נסעתי למקומות אחרים ופגשתי גברים טרנסים אחרים. לבסוף הגעתי למנתחים בבלגיה.

בבריטניה, הם בדרך כלל יוצרים את הפין מהעור שנמצא בחלק העליון של הזרוע. יש לי זרוע קטנה, כך שזה היה אמור להיות פין קטן מאוד. חשבתי לעצמי, "למה לעזאזל שאעבור תשע שעות של ניתוח, כשזה כל מה שיצא לי ממנו? מגיע לי לקבל משהו בגודל סביר. אז במקום הזרוע, המנתחים השתמשו בירך. המנתחים לוקחים כמה עצבים מהזרוע ומהירך הפנימית ומתחברים לעצב הדגדגן כדי לתת לך את התחושה הארוטית. העצבים עדיין גדלים ומשתנים. זה לא כמו פין אבל זה מדהים.

אני עדיין יכול להגיע לאורגזמה אבל זה שונה, זה לוקח קצת יותר זמן. אני יכול לקבל זקפה למשך כמה זמן שאני רוצה כי זה מכני. עדיין יש לי הרבה בעיות סביב השימוש בפין. לא הייתי עד כה במערכת יחסים שתעניק לי ביטחון אבל כבר הספקתי לצבור קצת ניסיון. הגעתי לאורגזמה עם אשה אחת.

חוויתי יותר מדי דחייה לא בריאה במהלך החיים שלי. הספיק לי ממנה. אני מקווה למצוא אהבה ולהרגיש נחשק סוף סוף".

גבריותגבריםזקפהיחסי מיןפין