למה להגדיר את עצמך כביסקסואלית אם את במערכת יחסים מונוגמית עם גבר?

מבין האותיות בראשי התיבות שמרכיבות את קהילת הלהט"ב, ה'ב' היא ככל הנראה האות הכי פחות מובנת לאנשים. למה להתעקש להגדיר את עצמך כביסקסואל אנשים שואלים? אם את כרגע עם בת זוג – את לסבית ואם את עם גבר – את סטרייטית, אז מה הבעיה? הם פוסקים. למה צריך לסבך כל דבר?אנשים אחרים מוכנים להישבע שגם הם 'היו' ביסקסואלים פעם כשהם רק גילו ויצאו מהארון, ובטוחים שבחלוף הזמן  'הביסים' – כפי שהביסקסואלים מכנים את עצמם – 'יסגרו' גם הם על עצמם. "אין כזה דבר ביסקסואלים", הם אומרים "רק הומואים/לסביות שעוד לא נסגרו על עצמם".

עוד באון לייף:

אל מול אותם קולות הלכו והתרבו בשנה האחרונה האנשים ש'יצאו מהארון' כביסקסואלים וביסקסואליות גאים. כך הפכה גם הקהילה ה'בי-פאן-פולית', כפי שהיא מכנה את עצמה, לאחת מתתי-הקהילות השוקקות והבולטות בקהילה הגאה בשנה החולפת. עד כדי כך, שהשנה הוחלט לצבוע עבורם את המצעד בצבעי הוורוד-סגול-כחול (צבע הגאווה הביסקסואלית) ולהקדיש את המצעד כולו לנושא הביסקסואלי (החלטה שלא נולדה סתם כך, אלא הגיעה לאחר קמפיין ארוך מצד הקהילה הביסקסואלית).

לקראת המצעד, פגשתי שתי נשים, שעל אף שהן נמצאות במערכות יחסים ארוכות טווח ומונוגמיות עם גברים, חשוב להן להסביר מדוע הן מתעקשות לקרוא לעצמן 'ביסקסואליות'. עדי גריידי אשכנזי, בת 33, מרמת השרון, נמצאת עם בן זוגה במערכת יחסים מונוגמית כבר 13 שנה, ויחד הם מגדלים שתי ילדות. ליאור, בשנות ה-30 לחייה מתגוררת עם בן זוגה במושב במרכז הארץ. גם הם יחד מעל עשור במערכת יחסים מונוגמית ומגדלים ילדה משותפת. דווקא בגלל ששתיהן לכאורה עוברות 'כסטרייטיות' חשוב להן להבהיר למה ההגדרה 'ביסקסואלית' היא כל כך מהותית עבורן – ובכלל.

"נטייה מינית, כל נטייה מינית, היא לא רק פרקטיקה מינית", מצהירה ליאור. "לסבית יכולה להיות א-מינית, והיא עדיין תהיה לסבית. לא להכיר בביסקסואליות זו מחיקה, זה מוחק אנשים ולוקח מהם את הזהות העצמית, את היכולת להיות שלמים יותר עם עצמם", היא אומרת.

גם התמודדות עם ביפוביה מצד אחד ומחיקה של הזהות שלהן מצד שני מדרבנות אותן לדבר על זה. ברמה האישית, עדי מספרת שהיא מתמודדת עם לא מעט תפיסות ביפוביות, אותן היא מכנה 'מיקרו-אגרסיות'. "תמיד עולה השאלה – אם זה לא ממומש אז למה זה כל כך חשוב לך? מה זה בכלל משנה אם את לא עושה עם זה כלום? יצא לי גם לשמוע ממכרה לסבית ' איזה בזבוז שאת עם גבר, יכולת להיות אחלה לסבית'. אי אפשר שלא להיתקל בביפוביה בעולם שלנו'. חוץ מזה", היא מוסיפה, "יש מחיר גם ללא לצאת מהארון.

כשאנשים סביבך לא יודעים עליך יכולים להגיד לידך דברים מגעילים על משיכה לנשים, ואחר כך הם נזהרים יותר", היא אומרת.

שתיהן שמעו לראשונה על המושג 'ביסקסואליות' בעקבות פעילותן בתנועה הפמיניסטית, והמושג הזה סייע להן להבין את עצמן טוב יותר. ליאור שמעה על ההגדרה 'ביסקסואלית' רק לפני 5 שנים, בעקבות פעילות פמיניסטית שלה. היא הייתה אז כבר 5 שנים עם בן זוגה, ולדבריה, הוא לא חש מאוים 'מהתוספת' החדשה, וכלפי חוץ – אורח חייה לא השתנה. אבל השינוי הפנימי היה מהותי, היא אומרת. במשך שנים היא חיה בתחושות של תהיות ופספוס עצמי. "חשבתי מה היה קורה אם הייתי לסבית, למרות שידעתי שאני לא לסבית, כי אני נמשכת לגברים, אבל לא היו לי מילים או מושגים אחרים להסביר את זה".

גם אם אורח חייה לא השתנה בפועל, ההשלמה וההכרה בזהות שלה שינו הרבה מאוד דברים אצלה. "הביטחון העצמי שלי השתנה, השלמות שלי עם עצמי השתנתה, המקום שאני לוקחת לעצמי בעולם השתנה", היא אומרת. "זה נתן לי הרבה הבנה לגבי דברים שקרו לי בעבר ושלא היו לי מושגים איך לתאר ואיך להבין אותם. כל מיני קראשים שהיו לי ושאם הייתי מודעת ומבינה מה זה אומר, אז כנראה הייתי יותר רגישה לגביהם" היא מספרת.

פתאום ראיתי שיש גם ב'. עדי גרדי אשכנזי

גם עדי שמעה על המושג 'ביסקסואליות' לראשונה במעגלים פמיניסטיים. "נתקלתי בשיח הזה בקבוצות שיח פמיניסטיות. שם פתאום נתקלתי בשיחות על זהויות מין ומגדר שהן לא רק בינאריות, ולא רק 'הומו' ו'לסבית'" או "סטרייט". במקביל, היא אומרת, "האקדמיה שינתה את השם מהקהילה 'ההומו-לסבית' לקהילת הלהט"ב, ופתאום ראיתי שיש שם גם 'ב'". עדי מספרת שההכרה העצמית שינתה הרבה אצלה. "זה הפך אותי לבן אדם שלם יותר. במבט לאחור זה תמיד היה שם, אבל לא ידעתי מה זה. כמתבגרת היו לי משיכות גם לגברים וגם לנשים אבל לא ידעתי איך קוראים לזה. היו הומואים ולסביות אבל לא הכרתי את המושג הזה. זה היה קצת בדיחה עם הבן זוג שלי כשהייתי אומרת לו – 'תראה איזה כוסית היא'".

 שתיהן מתקוממות כשהן נשאלות אם לא 'קל' לאמץ את ההגדרה 'ביסקסואלית' בלי להצטרך 'לשלם' את המחיר שלהט"בים מסוימים נאלצים לשלם בחייהם האישים. "קודם כל, אני לא באה לנהל מלחמות מי הכי מופלה או מי הכי מסכן", ליאור אומרת. "לכל תת-קהילה הקשיים והבעיות שלה. אבל יש אין ספור מחקרים שמראים שאחוז ההתאבדויות בקרב ביסקסואלים הוא גבוה במיוחד, וזה דורש טיפול. וחוץ מזה, הפריבילגיה היא לא הביסקסאליות שלי. הפריבילגיה היא המשפחה הדי מתפקדת שגדלתי בה, הנישואין שלי שהמדינה מכירה בה, מערכת היחסים שלי, אבל לא הביסקסואליות עצמה".

עדי מוסיפה ש"זה חשוב לי לדבר על זה דווקא כי אני לא משלמת את הסנקציות החברתיות ולכן יש לי את כוחות הנפש להנכיח את הדבר הזה במרחב. כל פוסט בפייסבוק, כל שיחה על זה, כל חשיפה לנושא הזה זה חשוב. זה היה יכול לחסוך לי שנים של חיבוטי נפש".