תביעת רשלנות: כשהצוות הרפואי בחדר הניתוח לא קורא כמו שצריך את התיק הרפואי

אילנית (שם בדוי), נשואה ואם לשבעה, היתה בת 39 כאשר הרתה בפעם השמינית. הריון זה הוגדר כהריון בסיכון גבוה, והיא אושפזה במהלכו שלוש פעמים במחלקה להריון בסיכון, בעיקר לצרכי איזון סכרת. במהלך הריון זה נמצא כי העובר גדול, ובמנח עכוז. במסגרת מעקב ההיריון בקהילה, ונוכח מצבה, הפנה אותה הרופא הגינקולוג לניתוח קיסרי אלקטיבי (ניתוח לא דחוף) ולקשירת חצוצרות. בעקבות ההפניה הגיעה אילנית לאשפוז בבית החולים, ובמהלכו חתמה על טופס הסכמה לניתוח קיסרי וקשירת חצוצרות דו-צדדית. כעבור מספר ימים אילנית שוחררה, כאשר המועד לניתוח נקבע לעוד שבוע, עת גיל ההיריון צפוי היה להיות כ-38 שבועות. אולם, יומיים לאחר מכן, אילנית התקבלה לבית החולים עקב ירידת מים. ב"גליון יולדת – מורחב", שהוא טופס ממוחשב, צוין בעמוד הראשון, באותיות קידוש לבנה, ש"במידה ויולדת בניתוח קיסרי, היא מעוניינת ב-BTL", כלומר בקשירת חצוצרות דו צדדית. בסופו של הגיליון נכתב שאילנית מועברת לחדר לידה לניתוח קיסרי דחוף.

ואכן, תוך זמן קצר הועברה אילנית לחדר ניתוח. במועד זה היא חתמה על טופס חדש של הסכמה לניתוח, בטופס זה אין פירוט של מהות הניתוח או של הסבר כלשהו שניתן לאילנית בדבר סוג הניתוח, הסיכונים הכרוכים בו וכיו"ב. כמו כן, היא חתמה על טופס הסכמה להרדמה כללית. במהלך הניתוח, ילדה אילנית בן בריא, במשקל 4.340 גרם וציוני אפגר תקינים. במהלך השהות הקצרה של אילנית בבית החולים, לפני לניתוח, או לאחריו, לא תועד נושא קשירת החצוצרות, למעט בעמוד הראשון כפי שצוין לעיל.

כעבור 5 ימים היא שוחררה לביתה. בטופס השחרור תואר הניתוח כניתוח דחוף, עקב מצג עכוז של העובר. אולם, גם בטופס זה לא אוזכר דבר בנושא קשירת החצוצרות, דהיינו לא נכתב בטופס שהפרוצדורה בוצעה. כך, אילנית היתה בטוחה שקשירת החצוצרות בוצעה כפי שביקשה. כשנתיים וחצי לאחר הלידה, פנתה אילנית לרופא המשפחה בתלונה על העדר וסת במשך חמישה חודשים. בגיליון הרפואי נרשמה סיבת הפניה כדלקמן: "תכיפות ודחיפות במתן שתן. לא קיבלה מחזור וסתי זה 5 חודשים. ידועה לאחר סגירת חצוצרות". הרופא רשם לה תרופה להשראת ווסת. כעבור שבועיים, החלה אילנית לדמם ולמחרת סבלה כאבים עזים בבטנה התחתונה. היא פנתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים ואז התברר לה להפתעתה כי היא בהיריון ומצויה בעיצומה של הפלה. אילנית הפילה עובר שתואם גיל של 17-16 שבועות. לאחר מכן, עברה אילנית גרידה בהרדמה כללית. במסגרת אותו אשפוז, בוצעה לבקשת אילנית קשירת חצוצרות לפרוסקופית בהרדמה כללית נוספת.

אילנית הגישה תביעה כנגד בית החולים, בטענה כי הוא התרשל בטיפול בה, בכך שלא ביצע קשירת חצוצרות דו צדדית, בעת הניתוח הקיסרי, על פי בקשתה. אילנית טענה כי מאחר והייתה צריכה לעבור גרידה בהרדמה כללית וקשירת חצוצרות בהרדמה כללית נוספת, נגרמה לה עגמת נפש רבה, עד כי היא סובלת מנכות נפשית. בית המשפט דן בטענותיה של אילנית ובטענות המומחים מטעמה ומטעם בית החולים, וקבע כי בית החולים התרשל בכך שצוות חדר הניתוח לא עיין בגיליון היולדת לפני הניתוח ואף לאחריו. בית המשפט דחה את טענת בית החולים, לפיה  אין זו התרשלות של צוות חדר הניתוח כאשר התמקד בניתוח החירום שבפניו, ולא ביצע פרוצדורות נוספות. בית המשפט קבע כי ביצוע ניתוח ללא עיון בגיליון ההפניה לחדר ניתוח ו/או בתיק הרפואי הממוחשב, אינה עומדת בסטנדרט רפואי סביר. עוד קבע בית המשפט כי אילנית סובלת מ- 5% נכות נפשית עקב האירועים הללו ופסק לה פיצוי בגובה של 150,000 ?, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

לדף הפייסבוק של דורית