בלוגרית חושפת את הקשיים לחזור לקיים יחסי מין אחרי הלידה

בלוגרית מאוסטרליה חושפת את המאבק שלה לחזור לקיים יחסי מין לאחר הלידה, במטרה להעלות את המודעות לקשיים שאמהות טריות עשויות להיתקל בהם בחדר השינה.

 

זואי ג'ורג', האישה מאחורי הבלוג The subtle mummy, גילתה כי הלידה הראשונה שלה שהייתה קשה במיוחד ובסופה הוצא התינוק באמצעות מלקחיים, הותירה את הנרתיק שלה "שבור", לדבריה. כעבור ששה חודשים ניסתה לקיים יחסי מין עם בעלה והחוויה, לדבריה, הייתה סיוט כואב במיוחד.

 

 

"לקח הרבה זמן עד שבעלי בכלל העז להעלות את הנושא", כתבה.

 

"הייתי מאובנת. בעברי עשיתי קפיצת באנג'י והמחשבה על קיום יחסי מין שוב הפחידה אותי יותר. הרבה יותר".

 

לאחר שישה חודשי מאבק נוספים במהלכם נעשו ניסיונות כואבים נוספים, החליטה ג'ורג' לבקר את הגניקולוג שלה. לאחר שבדק אותה אמר לה שרקמת צלקת מהתפרים שהיו לה אחרי הלידה היא שגורמת לבעיה.

 

 

וגינה אחרי לידה: לאילו שינויים אפשר לצפות ומה ניתן לעשות איתם, אם בכלל?

הלידה נגמרה ומסתבר שיחד עם התינוק וסדר יום חדש לגמרי, קיבלת גם גוף חדש שכולל לפעמים גם שינויים בווגינה שאת לא ממש מעוניינת בהם.איך מתמודדות?

לכתבה המלאה

 

"יכולתי לעבור ניתוח כדי לתקן את זה או לנסות להיכנס להיריון נוסף למרות הכאב הכרוך בתהליך ואז לקוות שהתינוק הבא יקרע בדיוק באותה נקודה, כך שאפשר יהיה לתפור אותה בזהירות רבה יותר".

 

ג'ורג' החליטה ללכת על האפשרות השנייה ולמרבה המזל זה עבד לה. אחרי חודש היא נכנסה להיריון.

 

אבל היום, כשהיא אמא של ארי בן ה-3 ושל אמברוסיה בת שנה וחצי, היא מתמודדת עם בעיה חדשה: וגיניסמוס– מצב אשר גורם רפלקס לא רצוני של השרירים המקיפים את הכניסה לנרתיק, מה שהופך את החדירה לכואבת מאוד ובמקרים מסוימים לבלתי אפשרית.

 

וגיניסמוס הוא לפעמים תולדה של נזק שנגרם לנרתיק במהלך הלידה. הכאבים העזים שחשה האישה משבשים או מפסיקים לחלוטין את חיי המין ומוביל פעמים רבות לבעיות בזוגיות ובאינטימיות. עם זאת, מדובר במצב בר טיפול. אם הגורם הוא פיזי, ניתן לסייע באמצעות תרופות מתאימות. אם הגורם הוא פסיכולוגי, ניתן לפנות לטיפול מיני שכולל פיזיותרפיה באיבר המין.

 

ג'ורג' עצמה עברה פיזיותרפיה אצל מומחה אבל מודה שיש לפניה עוד דרך ארוכה לפני שהיא תהיה "רגועה ב-100% שמה למטה".  

 

 

ג'ורג' לא חשבה לפרסם את הסיפור שלה בבלוג להמונים. "התביישתי לכתוב אותו", היא מודה. מה ששכנע אותה היה התגובות של אנשים שבחרה לספר להם באופן אישי. לרובם לא היה מושג שיש בכלל אופציה כזו וכולם הביעו אמפתיה למצב: "הם היו מופתעים ממש והרגישו נורא בשבילי שעברתי את זה", סיכמה."אני מודה שאני עדיין מבועתת מהמחשבה שמשפחתי תקרא את זה, אבל יש לזה סיבה מספיק טובה, כנראה". 

תגובות (0)
הוסף תגובה