דנה אינטרנשיונל מנסה לשוב לקדמת הבמה עם סינגל חדש

מי שביקר לאחרונה בבית התפוצות בתל אביב אולי ראה בתערוכת "הגיבורים פורצי הדרך" של העם היהודי, אי שם בין לאונרד כהן לבוב דילן, את דנה אינטרנשיונל. מדובר ככל הנראה בפורצת הדרך המשמעותית ביותר ברשימת הדמויות המרשימה, עם כל הכבוד לענקים שהזכרנו, וכמובן אחת הנשים היחידות בה.

 

אינטרנשיונל אולי לא הוציאה אלבום חדש מזה כעשור, אבל בהחלט אי אפשר לדבר על התקופה הזו, שכללה את חזרתה לאירוויזיון ונוכחותה התדירה בטלוויזיה כמו גם בהופעות מסביב לעולם, במונחים של "שתיקה". כעת היא חוזרת שוב לקדמת הבמה, והפעם, במובן המוזיקלי ממש.

 

 

אינטרנשיונל משחררת בימים אלו את "רותי", סינגל טרי על עקרת בית נואשת שמגלה שוב את עצמה ופותחת דלת לעולם חדש, שינסה לתבוע מחדש את מקומה לא רק כאושיית תרבות ישראלית, אלא כנוכחות עקבית ועיקשת בפלייליסט שלנו, לאחר שאלבומה הקודם הנפיק להיטים גדולים ובהם "לאב בוי", "הכל זה לטובה" והדואט "סרט הודי" עם עידן יניב.

 

"מפיק של אחד הזמרים המזרחיים המצליחים בארץ אמר לי לא  מזמן שיש זמן תעשיית הבידור ויש זמן דנה", סיפרה למאקו עם צאת השיר, "כולם מוציאים שירים כל הזמן ואצלי יש הפסקות נורא ארוכות, אני לא ממש עובדת לפי הכללים הרגילים".

 

משחק שלא לפי הכללים בהחלט אינו דבר זר לאינטרנשיונל, שהפכה את הכללים לשלה כבר מזמן, כשהפכה לטרנסנג'דרית הפרפורמרית הבולטת והבלתי מתנצלת, שבמקרה או לא במקרה גם הביאה לישראל את הניצחון השלישי במספר בתחרות האירוויזיון, מועד היסטורי שבשנה הבאה נציין לו עשרים שנה. מאז אותו לילה בלתי נשכח בו התערבבו אוהדי מכבי תל אביב עם אנשי הקהילה בבריכת מזרקת העירייה, קעקעה את עצמה אינטרנשיונל כגיבורת תרבות ישראל, ואחת מהסיבות המרכזיות לזיהויה של ישראל בעולם כמקום ליברלי, נאור וידידותי לקהילה הלהט"בית.

 

שמי אינו סעידה

דנה אינטרנשיונל נולדה ב-1972 כבן למשפחה תל אביבית שמוצאה מתימן, וזכתה לשם ירון על שם דודה שנהרג בפיגוע. כילדה השתתפה בשיעורי מוזיקה למרות המצב הכלכלי הקשה בבית ואף לקחה חלק במקהלת ילדים, אשר ליוותה את שלמה ארצי במחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת", כשהייתה בת 8. אינטרנשיונל הצעירה שאבה השראה מיוצרות כמדונה ועפרה חזה, ובנעוריה החלה לגלות את סצנת האנדרגאונד הגאה בישראל, שנים טרם ביטול האיסור בחוק על יחסי מין הומואיים. שם הכירה את עופר ניסים, מוזיקאי ודיג'יי בינלאומי מוביל עד היום, שבשנותיה הראשונות בעולם המוזיקה שימש לה מנהל ומפיק.

 

אך פריצתה המהותית של דנה לתודעת תעשיית המוזיקה והמאזינים בארץ, מחוץ לסצנת המועדונים, הגיעה דווקא בזכות פארודיה, כששחררה אינטרנשיונל את "סעידה סולטנה", המבוסס על הלהיט "שמי אינו סוזאן" של וויטני יוסטון, כשעוד הייתה במהלך תהליך שינוי המין שלה. השיר הפך להצלחה מהדהדת וב-1993 כבר הגיעה הזמרת יוצאת הדופן ללב מדורת השבט הטלוויזיונית דאז, "סיבה למסיבה" המיתולוגית. כאן החלה בתהליך הפיכתה מפרפורמרית אנדרגאונד מהשוליים, לשם שגור בכל משק בית ולמעמד של סלב ישראלי ואף בינלאומי, באופן הולם לשמה.

 

ישנן בנות, ישנן בנות

אך גם בעשור מאז צאת אלבומה המלא האחרון, כאמור, דנה ממש לא נחה על זרי הדפנה. ב-2008 כתבה עבור נציג ישראל לאירוויזיון, בועז מעודה, את השיר "כאילו כאן" בשיתוף פעולה עם מנהלה שי כרם, אותו אף הלחינה לבדה, ובאותה שנה חידשה במסגרת פרויקט "עבודה עברית" את "במקום הכי נמוך בתל אביב" של אסתר שמיר.

 

 

הייתה כמובן גם החזרה אל תחרות האירוויזיון עצמה ב-2011 עם "דינג דונג", החלטה פזיזה ומיותרת בדיעבד, אך כזו שגם נשכחה באותה המהירות בה צצה בחיינו. בין היתר עוד הוציאה לפני כ-5 שנים דואט נוסף, הפעם עם הזמרת ירדנה ארזי, בשם "כשהגברים רוקדים", כסינגל מאלבום שלא יצא לפועל.

 

בין שלל הפרויקטים הנוספים בהם לקחה חלק בשנים שעברו, מחוץ לעיסוק במוזיקה שלה עצמה, עוד הספיקה אינטרנשיונל להוביל תכנית ריאליטי משלה ("ישנן בנות") בערוץ המוזיקה, במסגרתה ניסתה להקים להקת בנות פופית, וכן לככב כקרואלה דה-וויל בגרסה העברית למחזמר "101 כלבים דלמטים" בבימויו של צדי צרפתי, שותפה לפאנל השופטים ב"כוכב נולד" משכבר הימים.

 

"לא בינוני, לא מכובד, ענק!"

עם הנוכחות הדי מאסיבית הזו שלה בחיינו לאורך העשור האחרון ובכלל, כיצד קרה בעצם שכל כך הרבה זמן לא הוציאה אינטרנשיונל אלבום? "אולי בגלל ההופעות בעולם, אולי בגלל העצלנות, אולי בגלל שאני כבר יותר מעשרים שנה מופיעה על הבמות ואולי בגלל שכבר אין לי את האמביציה והאגו", ניסתה להסביר בשיחה עם מאקו, "הגשמתי יותר מכל מה שהעזתי לחלום אז, כשהוצאתי את השיר הראשון באלף הקודמת, והייתי מוכנה שאם יבטיחו לי שיהיה לי להיט אחד גדול בארץ, לא אבקש יותר כלום".

 

 

לאחרונה הפך סרטון בו מאחלת דנה יום הולדת שמח למקורב של איש חיי הלילה שמעון שירזי ("אני מאחלת לך לקבל ענק! לא קטן, לא בינוני, לא נחמד, לא מכובד. ענק!") לוויראלי, אם כי עוד לא במימדי סרטון "מר במאי" ("ציפור עם ציפור נפגשת"), שהפך כמו התבטאויות פומביות קודמות של האינטרנשיונאל, לזהב קאלט טהור.

 

ואם חשיבותה של אינטרנשיונל כפורצת דרך ברורה בממד היהודי-ישראלי, הרי שבממד הקהילתי-להט"בי, היא גדולה פי כמה וכמה. לפני כשנתיים נבחרה ובצדק לאחת מ-40 הדמויות המשפיעות בתולדות קהילת הלהט"ב הישראלית, במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב, לאחר שהייתה לאורך השנים לאחת הדוברות הרהוטות, החכמות, הנחרצות והדעתניות ביותר שיצאו משורות הקהילה.

 

 "בשנים הראשונות לקריירה, כשהייתי מדברת על הקהילה, נזהרתי ונשמרתי", סיפרה לפני כמה שנים בראיון לידיעות, "הרגשתי שאני חייבת להציג כאילו הכל נהדר. לא היו כמעט אנשים שדיברו על הקהילה בתקשורת אז, כך שזו הייתה מחויבות שלי לספר לעולם שהכל 'נפלא לה לה לה'. היום, לשמחתי הרבה, הקהילה כל כך גדלה והתרבתה, ונציגים רבים לה, ויש בה קולות רבים, שונים ומגוונים".

תגובות (0)
הוסף תגובה