מרגרט אטווד, המחברת של הספר "מעשה השפחה", בראיון מיוחד לאמה ווטסון

קשה מאוד לברוח מ"סיפורה של שפחה". הסדרה המבוססת על הרומן "מעשה השפחה" מ-1985, יצאה בטיימינג מושלם עם עליית דונאלד טראמפ לשלטון, ובין לילה הפך הדימוי של הנשים לבושות בגלימות האדומות לסמל למאבק למען זכויות הנשים. והסופרת מרגרט אטווד הפכה לסוג של נביאת זעם, משום שהצליחה לחזות את היום שבו ימנים קיצוניים יזכו בשלטון ויהפכו נשים לשפחות שמיועדות ללדת ילדים עבור העשירים.

 

עוד באון לייף: 

 

לאחרונה הפגיש Entertainment Weekly בין אטווד למי שנחשבת היום לאחד הקולות המובילים והמעניינים בנושאים של זכויות הנשים – השחקנית הצעירה אמה ווטסון.

ווטסון הצליחה להביא ראיון מרתק עם הסופרת, שעוסק גם בספר ובסדרה המבוססת עליו, אך לא פחות מכך במה שעומד מאחוריו – הבעיות שהוא מזהה והמסרים שהוא מעביר, שכמובן עוסקים במעמד הרעוע והמשתנה תדיר של האישה בחברה, אבל לא רק. 

 

 

כמובן שבתור התחלה, אטווד נשאלה על ידי ווטסון על ההשראה שהיתה לה לכתיבת הספר המכונן. "היו לי שלוש השראות", ענתה אטווד, "ראשית, מה שאנשי הימין אמרו כבר ב -1980. הם אמרו את הדברים שהם עושים עכשיו, אבל אז לא היה להם את הכוח לעשות אותם. אני מאמינה שאנשים שאומרים דברים כאלו לא יהססו לעשות אותם אם וכאשר הם יגיעו לשלטון. הם לא סתם מתלוצצים". ההשראה השנייה לדבריה היתה דווקא היסטורית – הפוריטנים שרדפו במאה ה-17 אחרי כל מי שלא האמין בתיאולוגיה שלהם. והשלישית הגיעה מקריאה של ספרי מדע בדיוני שנכתבו באמצע המאה הקודמת. "רוב הספרים שקראתי נכתבו על ידי גברים והיו בהם גיבורים גברים", מספרת אטווד, "רציתי להפוך את זה ולראות איך זה ייראה אם זה יוצג מנקודת המבט של אישה. זה לא שבספרים האלה לא היו נשים, וזה לא שנשים לא שיחקו בהם חלקים חשובים, אבל הן אף פעם לא היו המספרות".

 

ווטסון: אחרי שכתבת את הספר הזה בתקופה שבה כתבת אותו, והבנת שזה עלול לקרות יום אחד, האם תוצאות הבחירות והצעת חוק הבריאות החדשה בארה"ב פגעו בך? זה היה רגע מדכא מבחינתך?

אטווד: "אני לא מדוכאת מדברים כאלה כל כך בקלות, הרי זה קרה גם בעבר. אם נולדת בשנות ה -90, נולדת לעולם שבו ניתנו לא מעט זכויות לקבוצות שונות, לפחות בעולם המערבי, ולכן חשבת שזה נורמלי. אבל אם את מבוגרת יותר, ונולדת לתוך עולם שבו זה עוד לא היה המקרה, ראית את הקרבות שהתחוללו למען הזכויות האלה וכמה מהר – כמו במקרה של היטלר, למשל – אפשר לקחת חברה דמוקרטית ופתוחה ולהפוך אותה על הראש. אז זה אמנם קרה בעבר, אבל זה גם קרס בעבר. ההיסטוריה אינה קו ישר. כמו כן, אמריקה אינה גרמניה; אמריקה מאוד מגוונת, יש בה מדינות מאוד שונות. אני גם לא חושבת שאמריקה תסכים לכל זה, כפי שאני רואה מקריאת החדשות. את בטח ראית את הנשים שלבושות כמו השפחות מהספר שישבו בבית המחוקקים. הן פשוט ישבו שם, אז אי אפשר היה לסלק אותן, כי הן לא הפריעו. עם זאת כולם ידעו מה הכוונות שלהן".

 

 

בהמשך שאלה ווטסון את אטווד את הסיבה שלדעתה ריתקה כל כך הרבה אנשים לספר. "היו לי כמה כללים בזמן הכתיבה", גילתה אטווד, "הראשון זה שאני לא מכניסה לעלילה שום דבר שלא נעשה במציאות בזמן כלשהו או במקום כלשהו. לכל הפרטים יש תקדימים בחיים האמתיים. חלקם מוזכרים גם בספר. הסדרה הטלוויזיונית עוקבת אחרי אותו כלל – הם הוסיפו דברים מסוימים, כגון מילת נשים, אבל הם שומרים על הכלל שאין שום דבר שאין לו תקדים במציאות. אז זו סיבה אחת: אנשים יודעים שאני לא רק ממציאה זוועות כדי לבדר.

 

"ניסיתי גם להיות נאמנה לא לאידיאולוגיה מופשטת כלשהי, אלא לאופן שבו אנשים מתנהגים כאשר הם נתונים ללחץ רב. יש הרבה ספרות על זה. אני רק קראתי קטע על חיילים זכרים שנחטפו על ידי בוקו חראם (ארגון טרור וג'יהאד אסלאמיסטי – ת.ש). הם היו צריכים להרוג אנשים בדרך שבה אמרו להם, או שהם בעצמם ימותו. כאשר זו הבחירה שנותנים לך, הרבה אנשים יעשו דברים שהם לעולם לא היו עושים רק כדי להישאר בחיים".

 

הסיבה השלישית לדבריה של אטווד זה העיסוק בשאלה אם היו מציעים עמדה בעלת כוח בתוך סביבה חסרת אונים יחסית, כמה אנשים היו לוקחים אותה. "אנשים תוהים למה יש בספר את הדודה לידיה, 'למה יש לך את הדודה הנשית ששולטת כל כך בנשים?', ואני עונה להם 'כי הן יהיו!', כך יפעל מבנה כוח כזה, וכך הם פעלו בעבר: אתה נותן למישהו קצת יותר כוח על האחרים, והוא ייקח את זה. לא כל הנשים הן מלאכיות, כי אנחנו יודעים שזה לא נכון. נשים הן בני אדם, וניסיתי להיות נאמנה לטבע האנושי.

 

"אז הספר הוא לא הפרה של הטבע האנושי, ולא רק המצאה. הוא מבוסס על דברים שאנשים באמת עשו ולכן יכולים לעשות שוב. אין בו גאדג'טים ואין בו טכנולוגיה שלא היתה לנו כשהוא נכתב".

 

הפגנה בוושינגטון שבה נשים לבשו את הגלימות המזוהות עם "סיפורה של שפחה"

 

ווטסון: "אנחנו חיים בפטריארכיה. האם את חושבת שזה אפשרי עבור כל הנשים לחיות בהרמוניה אחת עם השנייה?"

אטווד: "כמובן. יש דברים קשים, אבל אנחנו בני אדם! זה אפשרי עבור גברים להיות הרמוניים אחד עם השני, למרות שהם לעתים קרובות מאוד תחרותיים. אבל גם נשים הן בני אדם, זו האמונה הבסיסית שלי – ולכן הן אינן פטורות מהרגשות שיש לבני אדם – אהבה, שנאה, קנאה, תחרותיות, שיתוף פעולה, נאמנות, בגידה – כל החבילה.

 

"ואנחנו לא חיים רק בפטריארכיה, אנחנו חיים במספר סוגים שונים של פטריארכיות. אפשר לאתר את הרגע שבו התחילו להתייחס לנשים יותר גרוע מאשר לגברים (הופעת חיטה וחקלאות). הנה למשל: אצל ההאינואיטים (שם כולל למספר עמים אסקימואים החיים באזור הארקטי – ת.ש) החברה קצת יותר שוויונית כי מין אחד תורם לקיומו של האחר. אז גברים אחראיים על הציד, אבל כדי לעשות את זה הם צריכים ללבוש בגדים עמידים למים שמיוצרים באופן מקצועי על ידי נשים. אם האישה תכין בגדים פגומים, האיש יירטב ואז הוא יקפא למוות…ביצוע הבגדים הוא תהליך מייגע מאוד, וזאת מיומנות שמאוד מוערכת. כך שבחברות שבהן נשים עושות משהו מוערך מאוד, המקום שלהן יהיה שווה יותר. אני לא יודעת אם שמעת, אבל במדינות כמו בנגלדש, נהוג להעניק לנשים הלוואות כדי לאפשר להם להקים עסקים קטנים, וברגע שהן מתחילות להביא כסף למשפחה, המעמד שלהן והמצב שלהן משתפר. עסקים במימון זעיר לא ילוו כסף לגברים, כי הם טוענים שלנשים יש אינטרס לעזור למשפחות שלהן, בעוד שהגברים עלולים לבזבז אותו רק כדי להשוויץ. אז כל זה נלקח בחשבון, אבל זה לא אומר שנשים לא עלולות להתנהג ברשעות אחת כלפי השנייה.

 

ווטסון: "נכון, למיזוגניה אין מין".

אטווד: "נכון. ואין לזה שום קשר לשאלה אם לנשים צריכה להיות זכות הצבעה. אם היו נקבעות זכויות הצבעה רק לגברים שמתנהגים יפה אחד לשני, לא היתה להם שום זכות. זכויות האזרחים הן נפרדות לגמרי מההתנהגות האישית".

 

עוד שאלה ווטסון האם אטווד כבר משתעממת לשמוע את השאלה שצצה בכל ראיון היום "האם את פמיניסטית?".

אטווד ענתה שהיא לא משועממת מזה, "אבל אנחנו צריכים להבין שזה הפך להיות אחת מאותן סיסמאות כלליות שיכולות להגיד דברים שונים לאנשים שונים, אז בדרך כלל אני עונה 'תגיד לי למה אתה מתכוון במילה הזו ואז נוכל לדבר'. אם אנשים לא יכולים להגיד לי למה הם מתכוונים, אז אין להם מושג על מה הם מדברים. האם אנחנו מתכוונים לזכויות משפטיות שוות? האם אנו מתכוונים לכך שנשים טובות יותר מגברים? האם אנחנו מתכוונים לכך שצריך לזרוק את כל הגברים מצוק? למה אנחנו מתכוונים? כי המילה הזו מכילה בתוכה את כל הדברים השונים האלו".

תגובות (0)
הוסף תגובה