איך ללמד ילדים להיפרד?

סוף שנת הלימודים, ההתחלה הרשמית של הקיץ, התחלת חופשת הקיץ במערכת החינוך – כל אלו כרוכים בפרידות יותר גדולות ומודעות. אלא שפרידות קטנות הם חלק מחיי היומיום של כולנו.

 

ישנן גם פרידות קטנטנות שנחוות על ידי פעוטות: כשהם נכנסים פתאום לחדר יותר מרוחק בבית או בגן שאין בו לזמן מה קשר עין ישיר עם מבוגרים או ילדים קרובים; ישנה פרידה קצרצרה מאבא כשכל המשפחה מתהלכת לה ברחוב ואבא נכנס לחנות לזמן מה ואימא נשארת עם הילדה בעגלה; או כשבלון הליום נחשק שזה עתה נקנה חומק לו ועף גבוה לשמיים ולא ניתן להשיגו. ישנה את הפרידה היומיומית הכרוכה בהליכה לישון; נפרדים מהורים או מבני משפחה אחרים בבוקר כשנכנסים למסגרת החינוכית; נפרדים מהבית. ישנם בחיי הילדים גם פרידות גדולות יותר; ההורים יוצאים למילואים או נוסעים לחו"ל; או מתגרשים ועוברים לגור בדירה אחרת.

 

פרידות קטנות מכינות את הילד לפרידות יותר גדולות. לכן חשוב לא לשאוף לכך שסביבת הילד תהיה כזו שהיא נטולת פרידות. ממילא הדבר גם בלתי אפשרי.

 

ריבוי של התנסות בפרידות קטנות "מוצלחות" מדמויות קרובות מחזקות שני דברים אצל הילד את האמון שהאדם החשוב יחזור – יצירת ציפיות לחזרה של האדם הקרוב וחשוב מכך, את האמון ביכולת ההישרדות של הילד גם בנפרד מהדמות הקרובה (בעיקר ההורים). פרידות מוצלחות עשויות לתרום לגיבוש הזהות העצמית של הילד כישות נפרדת.

 

איך מתפרשת פרידה אצל ילד?

פרידה נחווית כסוג של קריעה רק כאשר האדם, הילד הקטן קשור לאותו אדם, בעל חיים או חפץ. זאת אומרת הפרידה היא הצד השני של מטבע שבצד האחר שלו יש קשר, חיבור. ולכן תהליך הפרידה והאופן שבו היא נחווית קשור באופן ישיר והדוק לאופי הקשר הקיים עם הישות שממנה נפרדים. דהיינו כדי שתהיה פרידה "טובה" שלא "מפרקת" את הילד רגשית חייב להיות קשר טוב  בין  המבוגר לבין הילד הנפרד ממנו.

כשנפרדים מישות חשובה (אדם או חפץ או חוויה כמו סרט או ספר) חווים סוג של קושי, מועקה. הילדים הצעירים התלויים יותר בישויות חיצוניות  לקיומם בהשוואה למבוגרים, עשויים לחוות את הקושי של הפרידה בעוצמה גבוהה יותר. גם התופעה עצמה חדשה להם יחסית. יש להם בהתחלה פחות ניסיון בפרידות-ניסיון שהולך ומצטבר במהרה.

 

מה עלינו כמבוגרים לעשות בעניין הפרידות של הילדים?

כמבוגרים אחראיים על הילדים אנחנו מרגישים דחף לעתים להגן עליהם ולחסוך מהם את הצער של הפרידות. אלא שבגלל שהפרידות הם חלק מהחיים היומיומיים של הילדים חשוב, כחלק מהכשרתם לחיים האמתיים, לעזור להם וללמד אותם לנהל את הפרידות ולהתנהל בתוך הפרידות בצורה שבונה את תחושת הרווחה הרגשית שלהם.

 

איך מתנהלים עם הילדים במצבי פרידה ואיך מכשירים  אותם לנהל פרידות "טובות"?

1.    לא ניתן ולדעתי גם אין זה רצוי לשאוף ל"מחיקת" העצב של הילדים שקשור לפרידה. יש לפעול במטרה לבניית תרחישי פרידות עם  פעוטות שיסייעו להם בסופו של דבר ללמוד לנהל את הפרדות שלהם בצורה טובה: דהיינו בצורה שבה יבינו שרוב הסיכויים שהאדם שממנו הם נפרדים או החפץ או הישות האחרת שממנה הם נפרדים ישובו וכן שהם עצמם ימשיכו להתקיים גם אחרי הפרידה הזו וכמה פרידות נוספות.

 

2.    כדי לשמור על "כללי המשחק" של פרידה נכונה חשוב שנשתדל להקדיש זמן לפרידה נאותה מהילד גם כשהוא יוצא וגם כשאנשים חשובים לו יוצאים מהבית ונפרדים ממנו. הבסיס לפרידות טובות מתחיל בבניית התקשרות בטוחה, קשר שבו הוא נותן אמון במבוגרים שמטפלים בו. קביעות יחסית בזהות המטפלים היא דבר חשוב כמו גם היענות לצרכים של הילד. בעוד שבהחלט אפשרי שכמה מטפלים יצרו קשר של התקשרות בטוחה עם הפעוט (אימא, אבא או אימא אימא ואבא אבא, סבא סבתא, מטפלת, גננת, אח), אין זה סביר שהרבה מאוד אנשים יתחלפו בטיפול בפעוט.

 

3.    כדי להקל על הפרידה חשוב להכין את הילד לקראתה, ולבנות סוג של טקס פרידה (לסמן שלום ביד, ללוות למעלית). כאשר נפרדים חשוב להקפיד שהאדם שנשאר לשמור על הילד מחזיק אותו בידיים בשעת הפרידה או נותן לו יד. עוזר להגיד לפעוט שהאדם שממנו נפרדים יחזור("אימא הולכת לעבודה, לסרט, לסבתא-אימא תחזור"). חשוב להשלים את הפרידה גם אם הילד בוכה. חשוב להימנע מחזרות של האדם הנפרד כדי להרגיע את הילד וזאת כדי לא ליצור אשליה אצל הילד שניתן לבטל פרידות מהיומיום שלו. במקביל חשוב מאוד לא להיעלם לילד כדי להימנע מהבכי של הפרידה. ככל שהילד יראה את האדם העוזב כך הוא ייטיב להבין את הפרידה.

 

4.    הליכה לישון קשה לעתים לפעוטות גם בגלל הפרידה מאנשי הבית האחרים. גם כאן חשוב לבנות שגרה שתחזור על עצמה מידי ערב. איסוף צעצועים . לומר "לילה טוב" לצעצועים ולאנשים שנמצאים בבית.

 

**ד"ר קלודי טל היא ראש התכנית לתואר שני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי ופסיכולוגית ילדים בהכשרתה
תגובות (0)
הוסף תגובה