לקחת הפסקה בשבילי ובשביל הנשמה שלי

בתוך כל חגיגת החופש המשפחתית, אני תמיד מקפידה לקחת כמה ימים לעצמי. וכשאני אומרת לעצמי, אני מתכוונת אלי, אני אני, האמיתית: זאת שיושבת שם מוזנחת בתוכי, וצריכה להתחבר דחוף לאיזה מטען שיסדר לה את הבטריה. כשאני מפנקת אותי, אני משתדלת לפנק גם את הנשמה שלי. רגע לפני שהשנה נגמרת, אני דואגת לגנוב לעצמי את עצמי לסיבוב רוחני.

 

נסיעה לנשמה

הנסיעה לאומן בקיץ היא בחירה מוזרה לכאורה. לא חוף ים, לא ספא, ולא נעליים. אני עושה את זה כל שנה, ולא מוותרת אלא להיפך, נלחמת בזה. למה? תקראו לי מכורה. ההתמכרות הזאת היא הטובה והבריאה ביותר מכל ההתמכרויות שלי. וכן, קוראים לי נועה ויש לי נטיה להתמכרויות. (..We love you noa…)

 

אז מה זה אומן בשבילי? זו בועה בתוך הזמן והמרחב. נופש לנפש. הנשמה לנשמה. בכל פעם שאני עושה את הדרך הזו ומגיעה להניח ראש על הציון של רבי נחמן מברסלב באומן, אני מרגישה שניצחתי. את מי? אותי! את האישה הממהרת הזאת, פזורת הדעת. הלחוצה, המתקמבנת ללא הרף. האישה בעלת הלו"ז הלוחץ, הצרכים הפיזיים הרבים, והפינוק הילדותי והממוזג. אני הרי לא נושמת טוב רוב הזמן. רחוקה מעצמי. רדופה ורודפת. עסוקה תמיד במאה צרכים דחופים של מאה אנשים אהובים שהם לא אני.

 

באומן אני לוקחת נשימה עמוקה ומעיזה להסתכל פנימה, אל עומק העומק של עצמי. לשאול את עצמי שאלות שאף פעם אין זמן בשבילן, ולהעיז לנשום עוד נשימה עמוקה ולהמתין לתשובה. והתשובות באות. הן נמצאות בתוכנו. הן נמצאות בתוכנו כמו נבטים בתוך האדמה שמחכים רק לכמה טיפות מים כדי לבקוע ולהרים ראש

 

אני מתחילה את המסע סגורה ומכווצת, ומסיימת אותו רכה וקשובה. ובתוכי מתעצמת לה התחושה שאני לא מוכנה בשום אופן להיכנע לעצמי. לעצבות שלי. לייאוש שלי. לא מוכנה להקשיב לקולות שצועקים עלי מבפנים ומבחוץ לחדול. לא רוצה. רוצה לחיות. כל כולי. מהאפידרמיס עד השכבות הכי עמוקות של הנפש. רוצה להתעורר שוב. להיזכר בכוחות החבויים בי. רוצה לנסוע רחוק כדי לחזור קרובה יותר. רוצה להיות כל מה ומי שראוי לי להיות.

 

כל אחת יכולה

לאומן נוסעות איתי נשים מכל הסוגים: מדתיות מאוד, כאלה ממוקדות ומפוקסות על תפילה, דרך נשים שאינן שומרות תורה ומצוות אבל אוהבות להתחבר, ועד הרפתקניות רוחניות שקפצו לרגע כדי לטעום. כולן יפות כל כך ברגעים האלה. כולן אמיצות ומחפשות. מתעקשות לפרוץ ולברוא לעצמן דרך

 

יש נשים שיודעות מה הן באו לעשות ולבקש. רווקות שמחפשות עזרה משמים בלמצוא כבר את החצי השני שלהן וגם נשואות שמחפשות להחיות ולרענן מערכות יחסים מאובקות. יש צעירות מאוד, יש נשים בשלות וחזקות, ויש גם סבתותהמיקס הצבעוני הזה בין דתי לחילוני,  בין צעיר למבוגר, בין סקפטי למאמין, יוצר קוקטיל מדהים  שמוסיף הרבה חן למסע ונופך אותו לחמישה ימים של צחוק, שירה, ריקוד, פחמימות בשפע, ותפילה.

 

ואם אני לא יודעת להתפלל?

גם מי שלא מכירה תפילה במובן הדתי של המילה, הופכת תוך שלושה ימים לתפילה מהלכת שלא צריכה מילים. היא מעידה על עצמה בכל צעד שלה, שהיא לא מוכנה להיכנע לחיים כמו שהם. שהיא מתעקשת לרצות בגדול בשביל עצמה ובשביל האהובים עליה. אלה התחושות שרבי נחמן מעורר במי שבא אליו. גברים ונשים אגב. והלב נפתח. והשפתיים חוצבות מבפנים יהלומים של תקווה והתחדשות

 

בכל מסע מופלא שכזה, העיניים שלי זוכות לראות נשים נפלאות מקבלות מתנות נפלאות מהפלא העליון הזהכמו בדברים הכי טובים וסודיים בעולם -אי אפשר להבין. צריך פשוט לטעום.

 

————————————————————————————————–

הנסיעה הקרובה שלנו לאומן תהיה בט"ו באב, היום המסוגל ביותר בשנה למציאת זיווג. להרשמה לחצו על הלינק המצורף

תגובות (0)
הוסף תגובה