על גייז, רבנים, טראמפ ומומנטום פוליטי

תקופה מורכבת עוברת על חברי הקהילה הלהט"בית. למעלה משבועיים עברו מאז החליטה המדינה כי הם עלולים להוות "עול" לילדיהם, עקב חריגותם, ולכן היא לא תאשר לזוגות חד-מיניים לאמץ ילדים. בסוף השבוע שעבר איבדה הקהילה הגאה את מי שהפך בשנים האחרונות לאחד מהפעילים המובילים למען שוויון ללהט"בים, אמיר פרישר גוטמן ז"ל. בעוד נכתבות המילים הראשונות המתארות את אמיר כלוחם הקהילה הגאה, נחשפנו לשלל התבטאויות והחלטות השוללות את הזכויות הבסיסיות שלהם, בארץ ובעולם. האם מדובר במומנטום פוליטי או בסתם צירוף מקרים הומופובי במיוחד?

מומנטום הינו מונח שמגיע במקור מתחום הספורט, ומתייחס לשרשרת של אירועים המשפיעים לטובה על ביצועי הקבוצה. בפוליטיקה, המונח מתייחס בדרך כלל לקמפיינים פוליטיים, ולהתרחשויות הגורמות למועמד או מועמדת להתחזק על חשבון האחרים. במקרים רבים הוא נוצר עקב התרחשויות המובילות לסיקור נרחב באופן יחסי בתקשורת, והתגברות השיח הציבורי. המומנטום הפוליטי, אם כך, מתאר מצב חיובי עבור השחקנים הנהנים ממנו.

אחד הפעילים המובילים. אמיר פרישר גוטמן ז"ל

לא כך המצב במומנטום הלהט"בי שנוצר השבוע. רק כמה ימים לפני מצעד הגאווה הירושלמי (שעתיד להתקיים ביום חמישי הקרוב), הקהילה הגאה עברה כמה טלטלות פוליטיות, שיצרו מצב שבו הסוגיות הלהט"ביות עלו לראש הכותרות. השאלה שעולה היא, כיצד הקהילה הלהט"בית יכולה לנצל מומנטום שכזה על מנת לקדם את הסוגיות החשובות לה, לפני שמתנגדיה הבולטים ינצלו אותו במקומה.

אפשר לומר שהמומנטום הזה החל להיווצר עם תשובת המדינה לבג"ץ לפיה היא לא תאפשר לזוגות הומואים ולסביות לאמץ ילדים. הודעה זו התקבלה בתשובה לעתירה לבג"ץ בגין אפליית זוגות ידועים בציבור וחד-מיניים, והניעה את גלגלי המחאה. הרשת התמלאה בגינויים, חברי כנסת התרעמו, מאות אנשים יצאו לרחובות. ח"כ אמיר אוחנה, אב גאה בעצמו שעד כה לא הביע התנגדות למדיניות אנטי-להט"בית בממשלתו, הודיע כי יפסיק להצביע עם הקואליציה, וכינה את ההודעה כ"קו פרשת מים", החלטה שעליה נענש והושעה מחברותו בוועדת החוץ והביטחון. עד היום הוא הסתפק בהיעדרות מהצבעות העלולות להעמיד אותו במצב שבו הוא מפר את "המשמעת הקואליציונית", שנדמה שהפכה להיות הערך המוביל בקואליציה, יותר מכל ערך אידאולוגי אחר. כך עשה כשהכנסת הצביעה על הכרה במשפחות שכולות של בני הזוג מאותו מין, ברית הזוגיות ועוד. אבל לא עוד – השבוע המומנטום הכריע.

קו פרשת המים. ח"כ אמיר אוחנה

אחד המבקרים של אוחנה השבוע היה לא אחר מאמיר פרישר גוטמן ז"ל. הוא פנה לאוחנה וקרא לו לעזוב את המפלגה. בסוף השבוע שעבר פרישר גוטמן הלך לעולמו, בשיא תקופת מאבקו למען הקהילה הגאה, כשהוא משתתף בוועדות הכנסת ומופיע כאורח של כבוד בכל עמודי הפייסבוק של חברי הכנסת, כולל ח"כ אוחנה. במהרה הפכה הטרגדיה של פרישר גוטמן לטרגדיה של הקהילה הלהט"בית כולה, שרק ימים לאחר הצהרת המדינה, ספגה אבדה גדולה כל-כך. המומנטום צורם. הנה בימים המכריעים של הקהילה, שבהם המדינה מטילה ספק ביכולת ההורית של חבריה, פרישר גוטמן הולך לעולמו בזמן שמציל את שחר, אחייניתו בת ה-8. אומר דרשני, גרסת הטרגדיה. המקרה של פרישר גוטמן חצה מגזרים והצליח לגעת בחלק נרחב מהציבור.

אך ההוויה הציבורית הזאת לא נעלמה מעיני האנטי-להט"בים. הרב שמואל אליהו זיהה את המצב והגיב מהר, ועם קמצוץ של חוסר טאקט החל לרקוח את הסערה הבאה. אם חלקנו יכולים לזהות בשרשרת האירועים הללו את היווצרותו של מעין "מומנטום להט"בי", הרב אליהו מכנה זאת כ"טרור להט"בי". המומנטום הזה מסוכן עבורו. הרב אליהו החליט שזהו הטיימינג המושלם להרביץ את משנתו, או לפחות לרסן את שרשרת האירועים העלולה, חס וחלילה, ליצור קרקע פורייה לשינוי פרו-להט"בי.

ובעודנו מתכנסים בתוך עצמנו ומנסים להסביר את המדיניות האנטי-להט"בית באמצעות הרכב הקואליציה והמפלגות החרדיות, מגיעה "האחות הגדולה" אמריקה, שללא ספק נמצאת בחוד החנית בכל מה שקשור לזכויות להט"בים, עם הציוץ של הנשיא טראמפ שבו הודיע קבל עם וטוויטר כי ארה"ב לא תאפשר לטרנסג'נדרים לשרת בצבא. לא רק המערכת הפוליטית בישראל מגיבה למומנטום הלהט"בי, אלא גם המערכת הפוליטית האמריקאית. הטרנסג'נדרים, כך כתב טראמפ, עלולים לגרום לעלויות גבוהות עקב ריבוי טיפולים רפואיים, וכי "הצבא שלנו חייב להתמקד בניצחון מכריע ומוחץ". גם הוא החליט להודיע על ההחלטה הזו באופן מגושם, ולמעשה בישר בציוץ בטוויטר למעל 2,000 חיילים וחיילות טרנסג'נדרים כי הם מפוטרים.

נגד שירות טרנסים בצבא ארה"ב. דונלד טראמפ

לא ברור מדוע היד כל כך קלה על המקלדת בכל מה שנוגע לקהילה הגאה. בתקופות בהן נראה כי הסובלנות כלפי הקהילה מנצחת, התגובה של המתנגדים היא תמיד מהירה, וכמעט תמיד כואבת. מבחינה פוליטית, הקהילה הלהט"בית סובלת גם ככה מחוסר ייצוג בפרלמנט והיא הנפגעת העיקרית מהסטטוס קוו בעניין דת ומדינה, אז מדוע ממשיכים לתקוף אותה בחוזקה רבה ובתדירות כזאת? מדוע היא כל כך מדאיגה את המתנגדים לה? יתכן שהתשובה לכך טמונה איפשהו בין מונופול הרבנות והמאבק הדמוגרפי, לבין היותה של הקהילה לא פחות מחוד חנית לשינויים ליברליים נרחבים שעשויים להתרחש בישראל במידה ודרישותיה יענו. דבר אחד בטוח: המתנגדים לא היו רואים שום סיבה לעלות להתקפה, כל עוד הקהילה הגאה נמצאת בעמדת מיעוט ובשולי השיח הציבורי. נחשפתם לאמירה חסרת פרופורציות על היותם של הומואים ולסביות סוטים וחולים? סימן שאתם במומנטום.