פוסי ריוט רוצות שכל העולם יידע מה קרה להן בכלא ברוסיה

פוסי ריוט חוברות לקבוצת התאטרון הלונדונית האוונגרדית Les Enfants Terribles להפקה תיאטרלית ראשונה של הסיפור הבלתי יאמן שלהן, שיהפוך ל"חוויית תאטרון פוליטית" בשם Inside Pussy Riot"".

חברת הלהקה נדיה טולוקניקובה, שמשמשת כמעין דוברת לא רשמית של פוסי ריוט, הסבירה שיצרה את המחזה כי היא "לא רוצה שהרטוריקה של טראמפ תהפוך למקובלת באמריקה. ותשפיע על שאר העולם". הלהקה והתאטרון מגייסים בימים אלו כספים למימון העלאת ההצגה בקמפיים מימון המונים של קיקסטארטר.

ההחלטה להנציח את פועלן של פוסי ריוט היא החלטה מרגשת וגם חשובה: זו הזדמנות יוצאת דופן לראות את הדמויות הפמיניסטיות החשובות ביותר של העשורים האחרונים מספרות את סיפורן בדרך ובמילים שלהן.

מהכלא לבמה

הכל התחיל בכנסייה. בשנת 2012 התפרצו חמשת חברות להקת הפאנק המחתרתית פוסי ריוט לכנסיית Cathedral of Christ the Saviou במוסקבה, במטרה לבצע שם שיר מחאה כנגד פוטין: "תפילת פאנק" – Punk Prayer.

נאמנות לאתוס הכאוס של הפאנק, פוסי ריוט זגזגו בשיר הזה בין שני ז'אנרים מתנגשים ושילבו בין מלודיות דתיות ודיסטורשנים, הארדקור פאנק זועם. השיר נפתח בפזמון שמבוצע בסגנון של תפילה רוסית מסורתית, בניגוד מוחלט למילים שלו – "הבתולה מרי, אם האלוהים, קחי מאיתנו את פוטין".

השיר ממשיך בהתרסה נגד משטר פוטין המושחת, שקשור קשר הדוק לכנסייה הקתולית ברוסיה, משטר המגביל את חופש הביטוי ורודף את מתנגדיו, ביניהם פמיניסטיות ולהט"בים. בטקסט פשוט אך חריף יצאה הלהקה נגד הפטריארך קיריל, "הוד קדושתו", שהכריז על פוטין כקדוש שנשלח מהשמיים, וקרא לאזרחי רוסיה להצביע עבורו. כך כתבו אז: "רוח החופש הלכה לגן עדן / להט"בים גאים נשלחים אל סיביר כבולים בשלשלאות / הקדוש שלהם בראש ה-KGB/ מוביל את המתנגדים היישר לכלא / אל תעצבנו את הוד קדושתו, בנות, ואל תפסיקו ללדת תינוקות". השיר נגמר במלודיה הקלאסית כשהלהקה קוראת ברצינות תהומית לבתולה מארי להפוך לפמיניסטית. חשבתן שהמילה "פמיניזם" נושאת קונוטציות שליליות בישראל ובמערב? ברוסיה זו מילה שפלה לחלוטין שמתקשרת ל"מערביות" קפיטליסטית.

זה לא הכל: הסרט הדוקומנטרי אודותיהן, הנקרא אף הוא "תפילת פאנק", תיעד את הופעות הגרילה של פוסי ריוט שקדמו למיצג בכנסיה. הן היו עולות על גגות של אוטובוסים, מתחברות במהירות למגברים, חמושות בבגדים צבעוניים שהפכו את הנוכחות שלהן במרחב העירוני לבולטת ובמסכות צבעוניות ששמרו על האלמוניות שלהן – מסכות שהן סרגו או הכינו מגרביונים או גרביים עם חורים לעיניים ולפה.

המסכות האלו הפכו לאיקוניות, לסמל של התנגדות חסרת פחד מול אויב שנראה כל יכול. נשים וגברים בכל העולם לבשו מסכות דומות כאות סולידריות בהפגנות למען שחרור חברות הלהקה, מתוך הבנה שהן קורבנות משטר אכזר וחסר גבולות.

המסכות שהפכו לאייקון. צילום: איגור מוחין, ויקיפדיה

יומני הכלא

לאחר אותה הופעת מחאה בכנסייה במוסקבה, בנות פוסי ריוט נתפסו ונשפטו כאשמות ב"חוליגנזם שמונע משנאה דתית". אחת החברות שוחררה בעקבות ערעור, אך נדיה טולוקוניקובה ומריה אליוחינה נשפטו לשנתיים במושבת עונשין.

קשה לתאר את ההלם שהתעורר בעולם המערבי עקב גזר הדין. "האם פוטין הלך רחוק מדי?", שאלו בחדשות ברחבי העולם. בעצם המאסר שלהן חשפו פוטי ריוט את הפחד של שלטון האימה של פוטין מכל התנגדות, גם כזו של להקת פאנק. פוטין הפך את חברות הלהקה לקדושות מעונות, במהלך תקשורתי שהסב לו נזק רב ברחבי המערב.

קריאה של יומני הכלא של חברות הלהקה מזכירה סיפורים ממחנות ההשמדה באירופה. במהלך השנתיים במושבת העונשין הן הורעבו, הוכו ועונו, עבדו בעבודות פרך במשך 16 שעות ביום ללא הפסקה, לא יכלו להיכנס למגורים והוכרחו להישאר מחוץ לצריף בקור קיצוני כל כך עד שבמקרים אחרים הוביל לקטיעות איברים של אסירות.

נדיה טולוקוניקובה. צילום מוויקיפדיה

אבל הדבר הכי נורא, על פי כתביה של טולוקוניקובה, היה ההסתה של האסירות אחת כנגד השנייה כאמצעי שליטה, ושיטת הענישה הקולקטיבית שביטלה את הסולידריות ביניהן. הניסיונות של הסוהרים לשבור את רוחה של טולוקוניקובה היו אינסופיים. בין השאר, הם אסרו על האסירות לשוחח איתה.

בינתיים, מחוץ לכותלי הסיוט המתמשך במושבת העונשין, הקריאות לשחרורן התפשטו ברחבי העולם: מנשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, דרך שחקן השחמט הרוסי גארי קספרוב ועד לתמיכה פומבית מאמנים כמו מדונה, סטינג ופול מקרטני. אמנים אחרים הוציאו שירי מחאה משלהם לתמיכה באמניות המחאה – למשל הזמרת הפמיניסטית הקנדית פיצ'ס, שתיעדה בקליפ את המחאות וההפגנות למען שחרורן ברחבי העולם.

המחאה פורצת גבולות

למרות מדורי הגיהנום הבלתי נתפסים שהן עברו, פוסי ריוט לא נתנו לשום דבר לעצור אותן מלהמשיך ולהילחם על מה שהן מאמינות בו. אחרי שחרורן מהכלא, הלהקה המשיכה ליצור מוזיקה: בהתחלה ברוסית, תוך שמירה על הציניות טעונת הזעם שלהן, כמו בשיר הפאנק "פוטין ילמד אתכן לאהוב".

בביקור שלהן בניו יורק הן כתבו את השיר "I Can't Breathe", שיר יותר שקט אך לא פחות זועק, במחאה כנגד האלימות המשטרתית בארצות הברית. זה היה השיר הראשון שלהן באנגלית, בו הן צוטטו את אריק גארנר, מוכר סיגריות שנרדף על ידי המשטרה ללא סיבה ממשית ונהרג בעודו נאבק בשוטר שתקף אותו באחיזת חנק ולא איפשר לו לנשום. "It's Getting Dark in New York City", הן שרות בפזמון השיר שיצא בתחילת 2015. נראה שהן ידעו היטב על מה הן מדברות.

את השיר העוצמתי ליווה קליפ מצמרר, בו חברות הלהקה נראות כשהן נקברות בעודן בחיים, וכולל את הקלטתו של גארנר אומר "אני לא יכול לנשום". הקליפ הזה חיזק את מעמדן של פוסי ריוט כלהקה האמיצה בתבל.

עולם התרבות הפופולרית התאהב במהפכניות הצעירות והפך אותן לגיבורות. הן הופיעו בסדרת הטלוויזיה "בית הקלפים", בראיונות בכל טוק שואו שמכבדת את עצמה, בפסטיבלים ובפרויקטים רבים למען זכויות אדם.

בשיר "Chaika" הן חזרו ויצאו כנגד פוטין, בלי פחד ובראש מורם – ובעיקר נגד התובע הכללי המושחת של רוסיה, יורי צ'ייקה. הן לא בזבזו זמן, אפילו לא עצרו כדי להתאושש מטראומות הכלא, אלא ניצלו את הפרופיל התקשורתי הגבוה כדי לחולל שינוי ברוסיה.

הלהקה המשיכה להביע את עמדתה הנחרצת גם לגבי הפוליטיקה האמריקאית. עם נצחונו של דונאלד טראמפ הסקסיסט והגזען בבחירות לנשיאות, יצאה הלהקה בשיר המחאה "Make America Great Again", שזכה מעל למליון צפיות.

הקליפ לשיר המחאה הזה נגד שלטונו של הנשיא הנבחר מכיל כמה וכמה סצינות מזעזעות וקיצוניות ומשלב כמה מהאמירות המזעזעות ביותר שנאמרו בקמפיין של טראמפ. צפייה בו תבהיר מיד כיצד פוסי ריוט יורות לכל הכיוונים, מוחות על כל מה שמרתיח אותן כנשים וכלוחמות צדק, ומצליחות לדחוס ב-5 דקות את כל, או לפחות רוב מה שפוגע בזכויות אדם במשטרו של טראמפ.

דבר משמעותי נוסף שקרה ללהקה בשנים האחרונות הוא דווקא שינוי מוזיקלי. בשיריהן האחרונים הן לא נשארו מוגבלות לפאנק רוק בלבד, ושייטו בין ז'אנרים כדי להביע את המסרים שלהן. זה ניכר בין השאר בהמנון האלקטרו-היפ-הופ שלהן מהשנה החולפת, "Straight Outta Vagina" (כרפרנס לאחד מהשירים החשובים ביותר מראשית תולדות ההיפ הופ, Straight Outta Comption"" של הרכב הראפ NWA). בשיר הזה הן מזכירות לכולנו, גברים ונשים, מאיפה באמת באנו.

במחזה העתידי אודותיהן, פוסי ריוט מתכוונות לגולל את כל הסיפור הכמעט בלתי נתפס הזה על הבמה. "אנחנו רוצות ליצור על הבמה את בית המשפט הרוסי, את מושבת העונשין הרוסית, את התאים של הבידוד בכלא, את הכמרים שצועקים שצריך לבטל הפלות – כל הדברים האבסורדיים אך האמיתיים שקורים ברוסיה בימינו", מסבירה טולוקניקובה. המחזה ירוץ במשך 6 שבועות בלונדון מוכת הברקסיט, במפגן אקטיביזם מפואר ומעורר השראה. אנחנו ממליצות להמשיך ולעקוב אחרי המהפכה שמובילות הנשים האמיצות הללו ולתמוך בהן ככל האפשר.