איך תשמרו על המתבגרים שיוצאים לטיולים ממושכים בחופש הגדול?

החופש הגדול כאן ואיתו גם החששות שלנו ההורים מהפעילות של ילדינו המתבגרים. לא מעט מתבגרות ומתבגרים רוצים בחופש לצאת מהבית לבילוי עצמאי ואיכותי עם חברים בשטח. איך אנחנו אמורים להיערך לדבר כזה ואיך מייצרים מסר מאוזן כלפי ילדינו, כזה שיכול לשמור עליהם מהסכנות ומאפשר להם להתייחס אלינו בלי "אנטי" או התנגדות?

 

שיח של צרכים

הדבר הראשון שכדאי לזכור וחשוב מאוד בכל אינטראקציה שלנו עם ילדינו הוא התמקדות בשיח של צרכים: אני כהורה צריך לזהות מה הצורך של הילד כשהוא מבקש או עושה משהו מסוים, ולא פחות חשוב לזהות מה הצורך שמתעורר בי כשאני מדבר אתו.

אם במקרה של חופש וטיולים אני מוטרד מאוד שהילד לא בבית ונותר חיסור איזון ברמה המשפחתית, יתכן מאוד שמה שמטריד אותי באמת זה לא רק הטיול שהוא יוצא אליו, אלא האווירה המשפחתית והרצון של הילד כל הזמן "לברוח" מהמשפחה שלו. אם אדבר עם ילדי רק על הסכנות, הדאגה או אי הנחת שלי מאופן הבילוי, אחמיץ את האפשרות לדיבור אמתי וקרוב שמאפשר חיבור ואפילו אינטימיות. עליי לדבר אתו על מה שמטריד אותי באמת. לדוגמא במקרה זה – 'חשוב לי מאוד שנמצא זמנים שבהם אתה גם אתנו'. בד בבד חשוב לא "להעמיס" עליו את הקשיים/ המצוקות שלי כהורה וכמשפחה. לצד דאגה לכל ילד, את השיח על ההורות שלנו והתנהלות המשפחה כדאי וצריך לעשות עם בן/ בת הזוג שלנו ולאחר מכן להפוך יחד כהורים את הבית ליותר מכיל ומזמין. ביחס לילד, חשוב לזהות את צרכיו ולהבין לדוגמא את ההבדל בין למרוד ולבטל את ההורים לבין לרצות להיות עצמאי.

 

נוכחות הורית

הדבר השני, שחשוב מאוד גם כן בחינוך ילדינו בכלל, אך גם בסיטואציות שקשורות לחופש ולשהייה מחוץ לבית בפרט הוא נוכחות הורית. אנשי חינוך רבים עוסקים רבות בשאלה איך ובאיזה אופן נכון להיות נוכחים בחיי הילדים. התשובה ארוכה ,מורכבת ואינדיבידואלית. ובהקשר של טיול מחוץ לבית יש כמה פעולות שכדאי לנקוט. אחת מהסיטואציות בהן חשוב שלנוכחות ההורית יהיה קיום הינה תכנון הטיול, לפני שהילד יוצא מהבית. אם ישנם חלקים בטיול שאינם מקובלים על ההורה, אך הילד החליט בכל זאת לבצע אותם, אפשר לסיים את השיח על חוסר ההסכמות במשפטים כגון "זה לא מתאים/ מקובל עלינו"," אנחנו דואגים", "בסוף אתה תחליט מה לעשות ואני לא אהיה שם, אבל חשוב לי ש…" ועוד. משפטים מסוג זה שלא שוברים את הכלים ומשאירים פתח לילד לפנות אלינו כשיהיה זקוק לנו. הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות הוא שילדנו במצוקה ולא יפנה אלינו כי השיח בינינו הסתיים באופן שמבטל אותנו מלהיות כתובת עבורו. כמובן שישנה חשיבות גדולה מאוד שהשיח הזה לא יתקיים בקצה, רגע לפני שהילד יוצא מהדלת, ובאופן כללי זה תהליך ותודעה שנבנית מהיחסים בין ההורה לילד

"טיפ" ששווה לקחת בכדי לספק את הדאגה ההורית מחד ולהיות נוכח מאידך, הוא לדאוג לילד בזמן הטיול עצמו. לדוגמא: להקפיץ לילד משהו טעים לשטח, לקחת אותו לנקודת תחילת המסלול לפני הטיול או בין נקודות במהלך הטיול ולפנק אותו בדרך כלשהי בטיול, ועל-ידי כך גם לקבל מידע ותחושה וגם להשאיר לילד הרגשה טובה.

 

חברת ילדינו

נקודה נוספת, שלא פעם מטרידה אותנו ההורים היא החברה בה מסתובב ילדינו. בכל הנוגע לנושא זה- חשוב לעשות הבחנה מה ריאלי ומה לא. אם אומרים לילד "אין מצב שאיתם אתה הולך", מה יהיה האפקט? האם הוא ילך בכוונה איתם? (נראה לי שזה החשק שהיה מתעורר אצלי). בדרך כלל, אפשר לדבר על חברים, אך ממקום יותר עמוק. גם כאן שיח הצרכים רלוונטי – הילד חבר של ילדים ספציפיים כי זה עונה לו על צורך פנימי, כדאי לחשוב ולהבין 'מה הילד צריך' ומה זה נותן לו. לשאול שאלות פשוטות כמו "מה טוב לך איתם", "מה גורם לך לרצות להיות חבר שלהם". לא ברמה של "לקחת" לו את החברים ולנתק אותו, אלא באופן שמתבונן יחד אתו על הסיטואציה. בנקודה זו מומלץ לסמן לעצמכם את הדברים שחשוב לכם להגיד לילדכם (כי ביננו, הסבלנות שלו מוגבלת).

 

האלטרנטיבות

הדבר האחרון שחשוב לזכור הוא האלטרנטיבות. יש הרבה דברים טובים בילד שיוצא לטיול – הוא נמצא באינטראקציה ישירה עם אחרים, בדר"כ בני גילו, במרחב חיובי יותר מאשר מרכז העיר, לא ברשת או במרחבים וירטואליים שפעמים רבות הם גם פחות מוגנים. כיום, כשאינטראקציה בין אישית היא מצרך נדיר, שווה וכדאי לעודד אותה במסגרת ובגבולות שהתווינו למעלה, כמובן שתלוי עם מי, איך, כמה ולמה. ובאופן כללי פעילות חוץ ביתית היא מבורכת.

 

****הכותב הינו רכז חינוכי בכפר הנוער  'יפתח' (מיסודה של עמותת תימורה) 

תגובות (0)
הוסף תגובה