האג'נדה הסודית שעומדת מאחורי נעלי הסניקרס

נעלי ספורט היו פעם הנעלים הכי מושמצות, אלו שמוציאים אותן מהארון אך ורק לחדר הכושר או לשיעור ספורט, שמגיעות רק בשני צבעים- שחור או לבן, מגושמות, כבדות, קשיחות, אלו שבחיים לא יתפסו אתכן איתן ביום-יום, אולי רק בטיול מאורגן בחו"ל, כי אף אחד לא מכיר אותנו וחייבים לנעול נעלים נוחות כשהולכים כל כך הרבה. היום, לעומת זאת, הן נחשבות לנעלים הכי אופנתיות שיש, כאלו שאפשר ללכת איתן לכל מקום, כאלו שקונים מהן כמה זוגות, במגוון צבעים ושילובים, כאלו שאפשר לקנות גם בחנויות האופנה ולא רק במותגי הספורט, כאלו שלאו דווקא משמשות לכושר, קלילות, רכות, והכי חשוב – נוחות! כמה הן נוחות. הן נראות טוב עם כל סגנון לבוש, עם ג'ינס וטישירט, עם שמלה קיצית, עם חצאית, ביום, בערב ובאינסטגרם. אז איך קרה שהאופנה כל כך השתנתה כך שנעלי ספורט הפכו להיות הפריט הכי חם בארון שלנו? וכמה זמן עוד נוכל ליהנות מכל הטוב הזה?

עוד באון לייף: 

אז נתחיל מההתחלה: נעלי הספורט, או "סניקרס", קיימות איתנו כבר יותר מ-100 שנה, יותר נכון כבר מסוף המאה ה-19. הכינוי סניקרס הגיע מהמונח to sneak– להתגנב, והוא הוענק לנעלי הטניס הראשונות באותה התקופה על ידי ילדים, שכן בזכות סוליית הגומי שלה הצליחו הילדים להתגנב ולחמוק מבלי להשמיע רעש.

קים קרדשיאן עושה כבוד לליין הסניקרס של בעלה, קנייה ווסט

מרגע המצאת הסניקרס, הנעלים עברו כמה וכמה גלגולים, ומותגים שונים נולדו במהלך השנים. למשל המותג "קונברס" שאחראי על נעלי ה"אול סטאר" ונוסד בשנת 1908. המותג ידע ימים טובים יותר ופחות, אבל רק בשנות ה-70 הפכו הנעלים להצלחה מסחררת בעקבות עליית אופנת הפאנקיסטים שאימצה את הנעלים שכל כך התאימו לסגנון הלבוש שלהם. המותג מזוהה גם עם אופנת שנות ה-90 ונשאר תמיד בתודעה בעיקר הודות לכך שהנעלים נתפסות כאיקוניות וגם בזכות כך שהמותג מנסה כל הזמן להתאים עצמו לשינויים החלים בעולם האופנה בצורת צבעים, טקסטורות והדפסים שונים.

חברה ידועה נוספת היא חברת נעלים גרמנית שהחלה את צעדיה הראשונים כבר בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, ובשנת 1949 הוקמה כ"אדידס" אותה אנחנו מכירים כיום. החברה הייתה אחראית על חידושים, כמו המצאת נעלי הפקקים הראשונות לשחקני כדורגל ונעלי הטניס הראשונות שיוצרו מעור, שלימים הפכו להיות נעלי "סטן סמית'" המוכרות והאהובות (עד עצם היום הזה, אבל נגיע אליהן בהמשך).

אבל עלייתן הגדולה ביותר של נעלי הסניקרס החלה בניו יורק של סוף שנות ה-70. בימים אלו החלה לצמוח תרבות ההיפ הופ, תנועה שהתגבשה על ידי נוער אפרו- אמריקאי ולטיני ודגלה בשינוי ומהפכות. הדרך של הנוער להביע את עצמם ואת עקרונותיהם היה בעזרת שירי ראפ, כתובות גרפיטי, ריקודים וכמובן גם אופנה.

היידי קלום לניו באלאנס

אופנת הרחוב של צעירי ההיפ הופ נקראה "fresh" והורכבה מערבוביה של בגדים. המונח "פרש" התייחס לאלו שהגיעו מבתים עניים ובכל זאת לבשו בגדי מעצבים ומותגים. הצעירים הגיעו משכונות כמו ברונקס, קווינס, הארלם וברוקלין, ולכל שכונה היה את הסגנון האופייני לה, וכמובן שהרעיון היה להיות כמה שיותר מקורי ויצירתי. מבין שלל פרטי האופנה שיחדו את התנועה, היו אלו נעלי הסניקרס שבלטו, משום שרבים מהצעירים הללו עסקו בריקודי ברייק-דאנס, והחשיבות לנעלים נוחות הייתה גבוהה. הנעליים הנפוצות ביותר בקרב נערי השכונה היו נעליSuperStar  של אדידס
ונעלי Suede Clyde של פומה.

 RUN, DMC, RUN

להקת RUN DMC  הידועה הייתה פופולארית מאוד באותה התקופה וצברה הערצה רבה לא רק לשירים, אלא גם לאופן בו התלבשו חברי הלהקה. בייחוד הם היו מזוהים עם נעלי הסופרסטאר של אדידס. בשנת 1986 הם אף הוציאו שיר בשם "My Adidas" בו מספרים חברי הלהקה על הנעלים שלהם וכמה הן חשובות להם. השיר הפך ללהיט ובעקבות כך פנו חברי הלהקה לחברת אדידס במטרה לחתום על שיתוף פעולה. הם אף הגדילו לעשות והזמינו את מנהלי אדידס להופעה במדיסון סקוור גארדן בניו יורק ובמהלך

ההופעה ביקשו מכל מי שיש לו נעלי אדידס בקהל להרים אותן ולנופף בהן. התוצאה- עשרות אלפי ילדים בקהל מנופפים בנעלי אדידס. באדידס הבינו את הפוטנציאל ומיד החתימו את חברי הלהקה על חוזה בסך מליון דולר, שהוליד את קולקציית RUN DMC. היה זה החוזה הראשון בהיסטוריה בין מותג ספורט ללהקה. החוזה נתן לגיטימציה לתופעה חברתית שצמחה מהרחוב והפך אותה לחלק מהתרבות. בעקבות כך החלו ראפרים נוספים ללכת בעקבות הלהקה ונקשרו חוזים נוספים בין מותגי ספורט לראפרים. כך הפכו נעליי המותגים נייק, אדידס ופומה לנעליים לגיטימית, איתן אפשר ללכת לכל מקום.

בהמשך מותגים נוספים הצטרפו לחגיגה, כמו נעלי LA Gear   המוכרות, מותג שנולד באל איי בתחילת שנות ה-80 וגם הוא תפס תאוצה באמצע שנות ה-80 עד סוף שנות ה-90 והיה אופנתי מאוד אפילו בישראל. בגרסה המתקדמת יותר שלהם, פיתחנ החברה נעליים עם נורות שנדלקו בעת הדריכה על הנעל. כל מי שהיה לו דוד באמריקה חלם שהדוד יגיע לביקור ולו רק בשביל שיוכל לבקש משלוח של הנעלים הכי מגניבות שיש.

ואיך אפשר בלי נעל ה"אייר ג'ורדן" של NIKE ומייקל ג'ורדן שהושקה בשנת 1985. הנעל הפכה לסמל סטטוס ולפריט אופנה נחשק, במיוחד בקרב ראפרים, אבל גם בקרב נערים

שפשוט רצו להיות כמו שחקן הכדורסל והאמינו שהנעלים האלו יקרבו אותם צעד וחצי נוסף לקראת החלום. הנעלים היו כל כך פופולאריות עד כי נייק לא הצליחו לעמוד בביקוש לנעלים, והדרישה הרבה הביאה למצב בו אנשים נשדדו ברחובות באיומי אקדח. נייק, שהבינו את הפוטנציאל, המשיכו להוציא עוד ועוד סדרות של הנעלים המוצלחות בגרסאות שונות. כך הפכו נייק ממותג מדשדש בשנת 1984 למותג המצליח אותו אנחנו מכירים כיום.

מייקל גו'רדן עף באוויר

השנים עברו, ובסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, תרבות ההיפ הופ תפסה כיוון קצת שונה, ומתופעת שוליים היא הגיעה למיינסטרים. פתאום נערי השכונה העניים יכלו להרשות לעצמם לקנות כל מה שרצו, הראפרים מהשכונות החליפו את חליפות הטרנינג הממותגות בפרוות וחליפות שלושה חלקים, ומשהיה להם כסף הם החלו ללבוש מעצבי על כמו לואי ויטון וגוצ'י. נעלי הסניקרס אמנם נשארו ברקע, אבל ללא ספק ירדו מתהילתן.

כבר לרגע היה נדמה שנעלי הסניקרס ישארו לעד במחוזות חדרי הכושר, אבל אז, בשנת 2014, הן הגיעו למסלולי האופנה של מותגי העל המסורתיים. תחילה ראינו אותן על המסלול של שאנל ודיור ומהר מאוד בכל מקום, כאשר הן מצורפות לסגנונות לבוש שונים ומגוונים – מחליפות הוט קוטור ועד ג'ינס וטי שירט. נעלי הסניקרס זכו לקאמבק מטורף, אחרי כמה שנים בהן שימשו בעיקר את נשות ניו יורק בדרך הלוך וחזור מהעבודה, כאשר בתיקיהן הן נושאות את הנעלים האמיתיות איתן יעבירו את יום העבודה- נעלי העקב, נעלי הבובה או נעלי הסירה.

לאט לאט החלו מעצבי על נוספים להצטרף לטרנד ובעקבותיהם גם חברות האופנה המסחריות שלא נשארו מאחור ויצרו גם הן גרסאות זולות יותר, וכמובן שגם מותגי הספורט המוכרים רכבו על הגל והחלו לייצר דגמים נוספים בעיצובים חדשניים ואטרקטיביים עם צבעים מגוונים וחומרים חדשים.

ריהאנה עושה פוזות לפומה

כנראה שעלייתן המחודשת של הסניקרס הייתה קשורה הפעם לסגנון החיים הבריא, שהפך להיות נחלת הכלל. זה כבר כמה שנים שהמושג "אורח חיים בריא" נשמע יותר ויותר, והוא נוגע בכל התחומים, מתזונה בריאה ונכונה יותר ועד עיסוק מתגבר בספורט, ומתבטא בין היתר גם בכניסתם של בגדי הספורט לארון היום- יום שלנו. החיבור בין עולם הספורט לעולם האופנה התגבר עוד ועוד ואופנת הספורט הגיעה לקדמת הבמה.

כמובן שמכאן הדרך לשיתופי פעולה בין כוכבי פופ וסלבריטאים למותגי אופנה הייתה קצרה. וככל שנוצרו יותר שיתופי פעולה, כך עלתה מנייתן של נעלי הספורט. שיתוף הפעולה ב-2015 בין קנייה ווסט לאדידס הוליד את נעלי "Yezzy", שנמכרו בטווח מחירים של בין 200$-350$, תלוי בדגם. בשיתוף הפעולה בין ריהאנה ופומה ב-2015, נעלי הסניקרס שעיצבה ריהאנה"Creeper"  , המבוססות על דגם ישן של החברה, נמכרו כולן תוך שעות ספורות מרגע עליתן לאתר של פומה.

שיתופי הפעולה לא עצרו פה, נוצרו עוד שיתופי פעולה רבים הן בגזרה הנעלים והן בגזרת בגדי הספורט, סלינה גומז ואדידס, היידי קלום וניו באלנס, ג'יזל בונשן ואנדר ארמור, קיילי ג'נר ופומה והרשימה עוד ארוכה.

האחיות ג'נר בעוד יום שיגרתי

בעקבות ההצלחה של מותגי הספורט, חברות אופנה מסחריות החלו להקים ליין מיוחד לבגדי ספורט ומוצרי ספורט. היום, בשנת 2017 אין כמעט חברת אופנה שמכבדת את עצמה ולא מחזיקה תחתיה קולקציית ספורט, מזארה ועד טופ שופ, אפילו לחברות ישראליות כמו קסטרו ועדיקה יש קולקציית בגדי ספורט.

לכל זאת מתווסף המהלך הגאוני שעשו אדידס בשנת 2011. אדידס הורידו מהמדפים את נעלי סטן סמית' המוכרות שהיו מצויות בחנויות משנות ה-70, רק בשביל שיוכלו להחזיר אותן לאחר מכן בשנת 2014, לא לפני שיצאו בשיווק מסיבי בעזרת מפורסמים כמו אלן דג'נרס, שקיבלו את הנעלים בחינם בגרסתן החדשה, על מנת ליצור באז תקשורתי ולייצר אצל הקהל בהלה, שכן לא היה ניתן למצוא את הנעליים בחנויות. כששחררו מחדש לחנויות את דגמי הסטן סמית' המחודשות, המכירות הרקיעו לשחקים. הנעלים הלבנות עם הנגיעה הירוקה מאחור החלו לצוץ בכל רחבי העולם ולאחר מכן גם בגרסאות שונות ומגוונות, בצבעים שונים, בדים חדשים ועיצובים מיוחדים. בהמשך הוציאו אדידס גרסאות חדשות לדגמים ישנים ואהובים, כמו דגם ה"גאזל" שהיה להיט בשנות ה-90.

סניקרס שאנל סטייל

ונחזור רגע לסניקרס הקוטור של שאנל, הרמס ושאר חבריהם מעצבי העל. הנעלים הללו מתומחרות החל מ- 2,000$ לזוג, אין ספק שאלו לא נעלים לכל אחת, אבל העבודה שנעלי סניקרס נמכרות גם לנשות החברה הגבוהה ומהלכות על המסלולים היוקרתיים ביותר, נותנת גושפנקה לכך שאנחנו, האנשים הפשוטים יותר, יכולים להרשות לעצמנו לשלב את הנעלים הללו במראה היום- יום שלנו' כמו גם במראה הערב. כיום, עם הלבוש הנכון, נוכל הגיע עם נעלי סניקרס למסעדה יוקרתית, מסיבה מפונפנת ואף לקונצרט מבלי להרגיש שאנחנו "Under Dresses". הלגיטימציה ללבוש נעלים נוחות ושטוחות לכל מקום היא לא פחות ממשחררת. מדובר לגמרי בצעד (תרתי משמע) לטובת האנושות, ולטובת נשים. אז נכון, לפעמים נעל אלגנטית היא בלתי נמנעת, אבל לפחות היום יש לנו אפשרות נוספת. ובל נשכח שעד לא מזמן, נעלי ספורט נקשרו בעבר הלא רחוק בגברים ובגבריות, וזה אכן מרענן לגלות שכבר לא כך הדבר.

לרגע היה נדמה שנעלי הסניקרס ישארו לעד במחוזות חדרי הכושר, אבל אז, בשנת 2014, הן הגיעו למסלולי האופנה של מותגי העל המסורתיים. תחילה ראינו אותן על המסלול של שאנל ודיור ומהר מאוד בכל מקום, כאשר הן מצורפות לסגנונות לבוש שונים ומגוונים – מחליפות הוט קוטור ועד ג'ינס וטי שירט. נעלי הסניקרס זכו לקאמבק מטורף, אחרי כמה שנים בהן שימשו בעיקר את נשות ניו יורק בדרך הלוך וחזור מהעבודה, כאשר בתיקיהן הן נושאות את הנעלים האמיתיות איתן יעבירו את יום העבודה- נעלי העקב, נעלי הבובה או נעלי הסירה.

לאט לאט החלו מעצבי על נוספים להצטרף לטרנד ובעקבותיהם גם חברות האופנה המסחריות שלא נשארו מאחור ויצרו גם הן גרסאות זולות יותר, וכמובן שגם מותגי הספורט המוכרים רכבו על הגל והחלו לייצר דגמים נוספים בעיצובים חדשניים ואטרקטיביים עם צבעים מגוונים וחומרים חדשים.

לרגע היה נדמה שנעלי הסניקרס ישארו לעד במחוזות חדרי הכושר, אבל אז, בשנת 2014, הן הגיעו למסלולי האופנה של מותגי העל המסורתיים. תחילה ראינו אותן על המסלול של שאנל ודיור ומהר מאוד בכל מקום, כאשר הן מצורפות לסגנונות לבוש שונים ומגוונים – מחליפות הוט קוטור ועד ג'ינס וטי שירט. נעלי הסניקרס זכו לקאמבק מטורף, אחרי כמה שנים בהן שימשו בעיקר את נשות ניו יורק בדרך הלוך וחזור מהעבודה, כאשר בתיקיהן הן נושאות את הנעלים האמיתיות איתן יעבירו את יום העבודה- נעלי העקב, נעלי הבובה או נעלי הסירה.

לאט לאט החלו מעצבי על נוספים להצטרף לטרנד ובעקבותיהם גם חברות האופנה המסחריות שלא נשארו מאחור ויצרו גם הן גרסאות זולות יותר, וכמובן שגם מותגי הספורט המוכרים רכבו על הגל והחלו לייצר דגמים נוספים בעיצובים חדשניים ואטרקטיביים עם צבעים מגוונים וחומרים חדשים.