מיכל גולדן מסבירה למה לא תצפה בסופר נני

אפתח בגילוי נאות: מעולם לא צפיתי בתוכנית "סופר נני" מתחילתה ועד סופה. הסיכוי שאי פעם אעשה זאת הוא קלוש ביותר.  הסיבה לכך, היא האמונה שלי שצריך לעזוב את הילדים לנפשם, ולתת להם להתפתח לפי דרכם.

 

נכון, מדובר בתוכנית שאמורה לספק להורים מידע וכלים להתמודד עם התפקיד המורכב הזה, אבל, לדעתי, המדיה הטלוויזיונית, הכפופה למלחמות על אחוזי רייטינג, הופכת את תהליך השינוי לבלתי אפשרי. תהא מיכל דליות האדם המוכשר והמקצועי ביותר, כל תוכנית שמתיימרת לפתור בעיות, וליצור שינוי, דומה בעיני לפלסטר. עוזרת לרגע ולא יוצרת שינוי מהותי.

 

יש גם את עניין החשיפה של הילדים המעורבים בתוכנית. כאשר אדם פותח את ביתו, הוא מבטל את הגבולות ומחליש את ההגנה הטבעית על הבית ועל בני המשפחה. כאשר ההגנה מוסרת ילדים עלולים להיפגע. 

אני בעצמי חשפתי את ילדיי באותה טלוויזיה בדיוק, אבל ההבדל המהותי הוא בהגדרה: אני זו שהחזקתי את המצלמה ביד, ואני זו ששמרתי על הגבולות. אני שקבעתי מה ייחשף (כמעט ושום דבר) ומה לא. אבל צריך להודות: למרות הכל, למרות ההקפדה והזהירות והניסיון לגונן על הילדים, גם הבית שלי נפגע. בית פתוח לכל איננו בית בריא. באותה תקופה סוערת סיפקתי לילדי הגנה דרך הקפדה על השגרה.

 

עוד מעט תבוא סופר נני, ותסדר לי את החיים

זו תקופה מבלבלת מאוד להיות בה הורה. רגעים של כעס וחוסר אונים מוחלט מתחלפים בתסכול ובייאוש ובתחושה של אין מוצא. הפנטזיה של הצופים בתוכנית, כאילו תצליח סופר נני לתקן בארבעים דקות (כולל פרסומות) את חייהם ואת עולמם, גם של הצופים וגם של המשתתפים, הוא סוד קסמה של התוכנית והצלחתה אצל צופים רבים.

 

יש משהו נעים בפנטזיה הזו: עוד מעט תבוא סופר נני, ותסדר לי את החיים.  תגיד לי מה לעשות וסוף סוף הילד שלי יפסיק לצרוח ולהשתולל בקניון. אבל סופר נני לא באמת יכולה ליצור את השינוי הזה, כי כמו שאומרים: "השינוי מתחיל מבפנים". 

 

גם אני בתחילת הדרך הייתי מתוסכלת, עייפה, וחסרת כל עקביות באמהות שלי.  ניסיתי כל שיטה: 5 הדקות, כדי לאפשר לבן שלי להירדם לבד; או עקרון הרצף – כלומר, כולנו נישן באותה המיטה, העיקר שנישן כבר. לנסוע באוטו כדי שהנסיעה תרגיע את הילד, או נדנודים עד אין קץ בעגלה.

 

הכול כולל הכול – אנחנו ההורים מוכנים לנסות בכל יום שיטה חדשה, אבל הילדים נותרים עקביים, עקביים ברצונות שלהם, ועקביים ביכולת שלהם לבכות ולצרוח כשהם אינם מרוצים.  אולי כדאי ללמוד דווקא מהעקשנות הזו של הילדים?

אילו כלים יש לנו להתמודד עם תפקיד ההורות?

הכלי המרכזי הוא כמובן אהבה.  אבל אהבה אינה מספיקה. אחרת איך יכול להיות שההורות כל כך קשה עבור כה הרבה הורים אוהבים, או שהרבה זוגות מתגרשים?

 

כלי נוסף הוא גבולות. חוקים ברורים שיבהירו מה מותר ומה אסור. אבל המכשלה ביישום העיקרון הזה היא לרוב ההורים עצמם. יותר נכון – חוסר העקביות שלהם. פעם אנחנו מרשים ופעם אוסרים בתוקף. פעם מתעקשים ופעם מתרככים אל מול בכי הילד.

 

וכמובן – חינוך.  אני לא בטוחה מה יותר שנוא עלי, חינוך או תלבושת אחידה.  שניהם יוצרים אצלי התנגדות נחרצת; ממש מתחשק לי לשכב על הרצפה ולצרוח.  אני לא חפצה שאף אחד יחנך אותי או יאמר לי מה לעשות.  לא רוצה לשמוע את הביקורת ולא רוצה לקבל ציונים מאף אחד.  בטח שאיש לא יגיד לי מה ללבוש ומה לא, מה נכון ומה לא נכון.

 

אם כך, איך אפשר להצליח בתפקיד ההורה? מה נחשב להצלחה בגידול ילדים? עבורי הצלחה היא ילד שיוצא לעולם מהבית כשהדרך שלו ברורה לו וכאשר הוא יודע לתפקד במסגרות. הוא לא זקוק לסדנאות או פסיכולוגים כדי להבין איך לחיות. הוא יודע לבחור את המסגרות ולתפקד בהן – זוגיות, הורות, עבודה. 

אני לא יצאתי ככה מהבית, למדתי המון סדנאות ושנים חיפשתי את דרכי.  מצאתי אותה, כשחיפשתי את הדרך להצליח בתפקיד ההורה.  הדרך האישית שלי מחוברת להדרכה ולידע בשם "פיזיקה משפחתית".  לא, לא מדובר בפיזיקה גרעינית, אלא בפיזיקה משפחתית, זה רק כלי עבודה משפחתי ואישי שמכניס הביתה סדר וחשיבה ככלים לניהול החיים.

 

אם כך, איך מאפשרים לילד לצאת מהבית לדרכו?

 

תנו לילד להוביל: תנו לילד לבחור בחירות באופן עצמאי וליישם אותן. החל מהבחירות הקטנות: מה ללבוש, מה לאכול, במה לשחק, ועד הבחירות הגדולות: מה ללמוד, עם מי לצאת, מתי להתחתן.  היכולת לבחור היא מאפיין חשוב ביותר בהתפתחות.

 

תמכו בדרכו: תתמכו בבחירות שלו. הכח של הילד ליישם את הבחירות שלו מגיע רק מתוך תמיכה של הוריו. ביקורת מחלישה, תמיכה מחזקת. 

 

סמכו עליו וחברו אותו לחשיבה מציאותית – קבלו אותו כמו שהוא, למדו אותו לגדול, לקחת אחריות על החיים שלו, להתמודד עם דרישות המסגרות להן הוא שייך. חברו אותו לדיוק, לזמן, לעמידה במשימות.  דרך הדיוק שלכם ודרך דוגמא אישית. מילים לא חודרות בקלות לשום מקום, ובגיל ההתבגרות הן תמיד הופכות לחפירות. 

 

שימרו על קשר – קשר הוא מילת מפתח מאד משמעותית בדרך להצלחה עם ילדים.  תשמרו על קשר בתוך הבית.  קשר: אמא-ילד, אבא-ילד וכמובן אמא-אבא.  לשמור על קשר זה מבט, זה מילה, זו הבנה.  כשאומרים לא – הקשר נסגר, כשאני מתנגדת ומעבירה ביקורת, הקשר נסגר. תמיד תשאירו את הקשר פתוח, כשבוחרים לומר לא תמיד תסבירו לצד זה מה כן.

אין לי שום דבר נגד סופר נני

אני מכירה הורים – למעשה, אפילו חברותיי הקרובות – שחושבות שהיא צדיקה, מצילה חיים. הם לומדים ממנה ומקבלים כלים להתמודד עם סיטואציות הוריות.  אני מכבדת את זה, אך חושבת שהמחיר יקר. 

 

תנו לילדים להוביל, אין צורך לתקן ילדים, פשוט תבנו קשר. אני אוהבת מאד את ילדיי לכן אני בוחרת לתמוך בהם ולאפשר להם לצאת מהבית לדרכם.

תגובות (0)
הוסף תגובה