נסיעות לחו"ל: הבריאות שלכם בסכנה

אחרי ההיסטריה שנוצרה באירופה בעקבות הדיווחים של 18 איש שמתו מאכילת מלפפונים (בסוף התבר שזה בכלל מנבטים) נושאי חיידקים, והאזהרה של משרד הבריאות לא לנסוע לגרמניה, כדאי לדעת אילו עוד סכנות אורבות לנו ברחבי העולם, ממה להיזהר ואיפה לא לאכול.

פרופ' אלי שוורץ, מנהל המרכז לרפואת מטיילים ומחלות טרופיות בביה"ח שיבא ממפה את הסכנות לפי איזורים:
 

 

עוד ב-Onllife

 

המזרח הרחוק:

1. זהירות בכל מה שקשור לאוכל ומים חשובה מאוד, מכיוון שבהודו ובנפאל – לשם רוב הישראלים נוסעים – עיקר המחלות קשורות לאוכל וסניטציה. ד"ר אייל נדיר – מנהל מרפאות המטיילים של קופת חולים כללית ברמלה ובאשדוד ובמרכז הרפואי קפלן, מוסיף כי המחלה השכיחה ביותר בקרב היוצאים לחו"ל היא שלשול המטיילים, שכולל ספקטרום גדול של מחלות שנע בין שלשול קל בשל חיידקים במזון לבין דיזנטריה.

 

ד"ר נדיר מציין כי "כיום אנו יודעים שחיידקים בגרמניה גורמים למחלה יותר קשה. יש מחלות שחולפות מיידית ויש כאלה שמצריכות טיפול אנטיביוטי ולעתים אף אשפוז. במקרים קיצוניים זה עלול להוביל למוות".
 

לדברי נדיר, למרות בהלת המלפפונים, מערב אירופה, ארה"ב יפן ואוסטרליה הן המדינות שמדורגות הכי גבוה בסניטציה, בעוד פרו הודו ובוליביה הכי נמוכות. ישראל "נחשבת לרמה בינונית מבחינת סניטציה, כמו כל מדינות אגן הים התיכון. אמנם צהבת אין פה, אבל הסיכוי לחטוף שלשולים למיניהם הרבה יותר גבוה מאשר במדינות אירופה המערבית".

 

2. פרופ' שוורץ מדגיש בפני מי שיוצאים למזרח הרחוק לקראת הקיץ כי זו עונת המונסונים – כלומר מחלות שקשורות לעקיצות יתושים הרבה יותר שכיחות. "המחלה הכי נפוצה היא קדחת הדנגי שמתבטאת בחום גבוה, ומופיעה כשבוע לאחר העקיצה – החום נמשך כשבוע ומלווה בכאבי פרקים ושרירים וחולשה קשה, ולקראת סוף המחלה יכולה להופיע פריחה. אין לה חיסון – ולכן מסובך להתגונן".

 

היתושים האלה עוקצים בד"כ בשעות הערב המקודמות ולקראת ערב – ונוטים לשרוץ בעיקר בתאילנד באיים בדרום (קופנגן, קוסמוי) וגם בשאר המדינות באיזור – הודו, ויטנאם קמבודיה ולאוס. אז מה עושים?. פרופ' שוורץ מציע לשהות באיזורים מעל גובה 2000 מטר, שם אין בעיית יתושים – אך מזכיר שמאידך צריך לעבור באיזורים נגועים כדי להגיע לגובה הזה.

 

ד"ר נדיר מוסיף כי זו אחת מהמחלות שמועברות בעקיצות למיניהן. "הקלאסית ביותר בקבוצה היא מחלת המלריה ששכיחה ביותר באיזורים טרופיים. זו מחלה טפילית שמועברת על ידי יתושים". מחלות נוספות בקבוצה הן קדחת צהובה (אפריקה ודר' אמריקה) או קדחת המוח היפנית (המזרח) – שלשתיהן יש חיסון.

נוסעים ללאוס? היזהרו ממים

 

3. פרופ' שוורץ מציין כי ממעקב אחרי חולים ישראליים שערך בביה"ח (המרכז בשיבא מכיל שתי מרפאות – אחת עוסקת בהכנה לנוסע לפני נסיעה, והשנייה – לאחר הנסיעה – היחידה המוכרת על ידי משרד הבריאות – מטפלת באנשים שחזרו מארצות טרופיות), מתברר שיש השלכות קשות לכך שלאוס הופכת מדינה פופולרית לספורט מים – שיט אבובים, קפיצה למים, ראפטינג. לדבריו יש אחוז גבוה של נגיעות בשתי מחלות שקשורות למים – אשר עצם הרחצה עלולה לגרום בזיהום דרך העור:

א. לפטוזפירוזיס (עכברת) – חיידק שחודר דרך העור ופוגע באיברים פנימיים, כמו הכליות, הכבד או הריאות ועלול להוביל למוות. לדברי פרופ' שוורץ אין מניעה יעילה, אלא "פשוט לא להתרחץ במקונג". לאחר ההידבקות – הטיפול הוא אנטיביוטי, אלא שלדברי שוורץ לא תמיד יש מודעות של רופאי המשפחה בארץ לנגיף.
 

ב. בילהרציה – מחלת מעיים הנגרמת על ידי תולעת שהזחלים שלה עוברים דרך העור ומתיישבים במערכת העיכול שהתגלתה לאחרונה במקונג.

4. מחלות גובה –  פרופ' שוורץ מסביר כי בקיץ בגלל המונסונים הרבה מטיילים נוסעים לצפון הודו, לאיזור ההימאליה שם הם נמצאים בגבהים – "מעבר של גובה עושה רע, ואז יוצאים לטרקים בלי להתרגל לתנאים ואנשים עלולים להגיע למוות. יש לעשות את העלייה באופן הדרגתי".

בעיה נוספת בחשיפה לגובה היא חוסר מודעות – לדברי שוורץ,  אנשים עם מחלות רקע או מבוגרים בטוחים שאין בעיה אם הם בטיול מאורגן או במלון 5 כוכבים – "וזה בדיוק להיפך: דווקא בגלל שאתה עשיר ואתה טס מהר בלי עיכובים בדרך אם יש לך מחלת לב זה עלול להחמיר את מצבך – טעות לחשוב שאתה מוגן בגלל התנאים הטובים".

 

ד"ר נדיר מציין שמחלות גבהים הן מחלות שמקורן בשטח – תנאי אקלים. הוא מוסיף לקבוצה זו מחלות שנובעות מכוויות חום או קור, נשיכות ופצעים מזוהמים (כלבת). לחלק מהמחלות יש חיסונים ולחלק טיפולים תרופתיים (מחלת הגבהים).

 

אז מה אוכלים?

 

הגולשים באתר למטייל (הערה – רצוי לזכור שמדובר בטיפים של טיילים מחוויות אישיות, ולא בהמלצה מחייבת של משרד הבריאות) ממליצים לשתות במזרח הרחוק, ובעיקר בתאילנד, רק מים מבקבוקים (ולא מהברז).

אם אתם אוכלים בדוכני רחוב – ביחרו באלה שהמקומיים מתגודדים לידם כי "יש להם חוש לזה", ובדוכני פירות ים לא מומלץ לאכול בין חצות לשש בבוקר (כיוון שאז הסחורה פחות טריה). בכלל, כדאי לזכור שפירות ים ודגים מתקלקלים מהר ולכן אם אתם לא בטוחים, הימנעו. בנוסף, התאילנדים מתבלים את האוכל בנדיבות – לכן אם אתם רגישים לחריף היזהרו ממאכלים לא מוכרים.

אפריקה

1. פרופ' שוורץ מכנה את המלריה ביבשת השחורה "הקילר הגדול" – ומזכיר שגם בארץ מתה אחות לפני חצי שנה לאחר שחזרה עם הנגיף ולא איבחנו אותה – "המחלה הזו נפוצה מאוד בעולם אך מרוכזת ברובה הגדול באפריקה – וחשוב ביותר להיעזר בטיפול מונע".
 

גם כאן לדברי שוורץ "עיקר הנפגעים הם אנשי עסקים – שנוסעים בתנאים טובים, לא חושבים שהם צריכים להתגונן ולכן דווקא הם חשופים יותר".
הוא מציין בנוסף כי "מצאנו שאנשים מעל גיל 50 בסיכון פי 5 ללקות במלריה מאשר איש צעיר – זו האוכלוסיה הבעייתית יותר".

2. בילהרציה – בעיקר במזרח אפריקה – טנזניה, אוגנדה, מלאווי (יש שם אגם מאוד גדול) – כל המקומות האלה עלולים לסכן אתכם בבילהרציה. "היתרון לעומת המלריה הוא שאם לא נכנסים לתוך המים לא נדבקים", מסביר שוורץ, "החיידק לא קיים במי ים או בבריכות של מלון אבל היזהרו ממים בטבע – שיעור ההידבקות במחלה מאוד גבוה ומי שמגיע לאיזור נגוע סיכוייו גבוהים מאוד להידבק (קרוב ל-100%)".

 

אז מה אוכלים?

בפורומים של למטייל ממליצים לשתות גם באפריקה מים מינרלים, להקפיד על ירקות מבושלים (עגבנית טריות תפוחות הן כנראה מזוהמות – היזהרו!) ולהימנע מצ'יפס, בעיקר באתיופיה – הדעה הרווחת היא שהוא לא טעים שם.

דרום אמריקה

 

1. חלק גדול מהטיולים הם להרי האנדים – וגם כאן קיימת הסכנה של מחלת גבהים, מכיוון שמאוד פופולרי לעשות שם טיולים יקרים ומגיעים לאיזורים מאוד גבוהים – "שדה התעופה של לה פז מוקם בגובה 4000 מטר", אומר פרופ' שוורץ. לדבריו "מי שנוסע ישר לשם לא יסתגל במשך כמה ימים. כדאי לקחת את זה בחשבון ולנסות לתכנן את העלייה לאט לאט".
 

2. בעיות עור הן צרה שכיחה בדרום אמריקה והמחלה הנפוצה לישמניה – היא "פיתוח" של נגיף שקיים גם בארץ, ונקרא שושנת יריחו. "זו מחלה קשה מאוד, שעושה מכתשים בעור – היא עלולה להתפשט מפצע בעור הפנים ולפגוע באף או בחיך – ונפוצה בעיקר בג'ונגלים באמזונס", אומר פרופ' שוורץ, ומציין: "אין חיסון נגד זה, אם זה קורה יש להגיע מייד לטיפול במקום שמתמצא בזה. אם הייתם באיזורים האלה ויש לכם פצע שלא נרפא – חושו למרפאה".
 

 

אז מה אוכלים?

 

בלמטייל מציינים שריו (ברזיל) משופעת במסעדות תיירים יקרות ולא טובות, בעיקר לאורך החוף – ועדיף להימנע מהסטייקים שלהן. גם הפיצות בדרום אמריקה הן לא מה שאתם מכירים מהארץ, אבל בצ'ילה ובארגנטינה יש דווקא אוכל בשפע ומודעות רבה לרגישים לצליאק (שלא אוכלים גלוטן).

 

אירופה 

 

1. המסקנה של פרופ' שוורץ ממהומת המלפפונים – "לא לאכול ירקות חיים אלא מבושלים. תהליך הבישול מחטא. עכשיו צריך להיזהר גם שם כמו בעולם השלישי".

 

2. ביערות אירופה יש כמה מחלות שעוברות דרך קרציות – "הן עוקצות בעלי חיים ואז בני אדם ויכולים להעביר מחלות כמו ליים – מחלה שקיימת גם בארה"ב – שמועברת לאחר שהקרציה תוקפת בע"ח כמו צבי או איילה ואז מעבירה לאדם. התופעות הנלוות הן דלקות פרקים או חום", מסביר פרופ' שוורץ.

3. סכנה נוספת בטבע במרכז אירופה, בעיקר מדינות כמו גרמניה אוסטריה, היא דלקת קרום המוח – שגם היא מועברת על ידי קרציה. פרופ' שוורץ מציין כי "יש חיסון שניתן בארצות הללו כחיסוני ילדות למי שגר באיזורי הטבע. בישראל קשה להשיג אותו לכן מומלץ למי שרוצה לצאת לטיול יערות לעשות אחד".

 

ד"ר נדיר מציין שהמחלה הזו שייכת לקבוצת מחלות שקשורות למגע בין בני אדם – בדומה לשפעת שעוברת בתנאים של צפיפות, וכך גם דלקת קרום המוח וחצבת.

אז מה אוכלים?

 

גולשי למטייל מציעים להימנע כליל ממאכל פירות וירקות באירופה, או לאכול מקופסאות שימורים. חשוב לדעת שאסור להביא ירקות ופירות מהארץ לאירופה במזוודה.

טיפים למטייל המודאג

 

1. קודם כל, לפני הטיול כדאי להגיע למרפאת מטיילים להתייעץ עם רופא.
2. למי שנוסע למדינות אפריקה, דרום ומרכז אמריקה והמזרח הרחוק והרפובליקות הדרומיות של בריה"מ לשעבר (פקיסטן, טג'יקיסטן) – מומלץ לעשות חיסונים
4. אם אתם אוכלים כל מה שנותנים לכם – אתם מגדילים את הסיכון. אצוי להימנע ממי ברז ומדברים לא מבושלים.
5. חשיפה לחרקים, זבובים ויתושים – אם אתם ישנים בחדר נקי וסגור הסיכוי שלכם להיעקץ פוחת, וכך גם אם תימרחו בחומרים דוחי חרקים.
6. כדאי לקחת איתכם תרופות בסיסיות – משככי כאבים, חיטוי פצעים, נגד בחילות ואלרגיה אם יש לכם נטייה לזה – כדי שיהיה בהישג יד.

 

האם ביטוח הנסיעות שלכם מכסה אתכם על כל צרה שלא תבוא? מומחי מגדל מחכים עם הטיפים והעצות

תגובות (0)
הוסף תגובה