מה מסתתר בתוך הדאודורנט שלכם?

הקיץ והלחות הם האויבים הכי גדולים שלנו. הזיעה המופרשת על ידי הגוף היא חסרת ריח. בעקבות פירוק הזיעה על ידי חיידקים משתחררת בין השאר גם גופרית, הגורמת לריחה החריף והדוחה האופייני של הזיעה. אבל איך אפשר לפתור את בעיית הזיעה בלי ליצור בעיות בריאותיות אחרות?

 

עוד ב- Onlife

 

לדברי יואל קוניס, כימאי קוסמטי, וד"ר להבית אקרמן מומחית ברפואת עור, הטיפול בהזעה מתחלק לשתי שיטות טיפול:

 

  • אנטיפרספירנט, המכיל חומרים המיועדים לצמצם את הפרשת הזיעה.
  • דאודורנט, המבוסס על קטילת החיידקים גורמי הריח הרע, הנמצאים באופן טבעי באזורים הנוטים להזעה כמו בית השחי, כפות הרגליים, ובין האצבעות.

 

רולאון, סטיק, ספריי, משתמשים בשתי השיטות ויש גם קרם הפועל בשיטה אחרת.

מה הקשר בין האנטיפרספירנטים לסרטן?

האנטיפרספירנטים מכילים מלחי אלומיניום, או מלחי אלומיניום זירקוני, היעילים אף יותר, אך אינם נכללים בספרי כי אסור לנשום אותם; אלה ואלה ידועים בציבור די לשמצה, אם כי לא ממש בצדק, בשל החשד שהם נספגים ומצטברים בגוף ועלולים לאחר שימוש של שנים לגרום למחלות.

 

מלחי האלומיניום יעילים ביותר במניעת הזעה; הם מפחיתים את הפרשת הזיעה בעד 60%, ויעילותם נגזרת מסוג המלח ומגודל החלקיקים שלו. לגבי החשש בנוגע להצטברותם בגוף,  ד"ר אקרמן מרגיעה כי המלחים אינם מצטברים ולא גורמים נזק. עוד היא מוסיפה שבניגוד לשמועות, התכשירים הללו אינם מסוכנים, ואין הוכחות חותכות שהם גורמים לסרטן או למחלה אחרת.

 

מדוע יצא שם רע לאנטיפרספירטים?

"בציבור קיים לעתים חשש מוטעה שתכשירים אלה סותמים את נקבוביות העור בבית השחי, ואינם מאפשרים לזיעה להתנדף", אומר קוניס, "בעבר חשבו בעבר שאלומיניום הנמצא בתכשירים אנטיפרספירנטיים גורם למחלות דמנציה שונות, אבל היום חושבים אחרת.

 

"יתכן שמקורם של מלחי האלומיניום שמוצאים בגוף הוא, בין השאר, בכלי האלומיניום שמשמשים עדיין בבישול במסעדות, אם כי בבתים מוצאים אותם פחות ופחות. האלומיניום נוטה להצטבר ברקמות שומניות בגוף, הקיימות גם במערכת העצבים. במוחם של חולי אלצהיימר ודמנציה לסוגיה מוצאים לא פעם רמות חריגות של אלומיניום, אבל האשם אינו באנטיפרספירנטים".

 

קוניס מסביר את דרך פעולת האנטיפרספירנטים: "מלחי האלומיניום הנמצאים בהם מכווצים את נקבוביות העור על ידי הורדת רמת החומציות שלו. החומציות הטבעית של העור היא ברמה 5 בקירוב, והמלחים מורידים את החומציות ל-3. מלחים אלה גורמים להתנפחות התאים שסביב צינור הזיעה; פתח הצינור מתכווץ והפרשת הזיעה מצטמצמת.

 

"פעילות האנטיפרספירנטים לצמצום ההזעה נמשכת כל זמן שהנקבוביות מכווצות, וישנם תכשירים שפעילותם על הנקבוביות נמשכת אפילו 24 שעות ויותר.  

 

החומרים הפעילים בתוך הדאודורנטים

קבוצת הדיאודורטים מכילה 2 סוגי חומרים פעילים: חומר קוטל בקטריות, ובושם בריכוז גבוה. תפקידו של הקוטל הוא להרוג את הבקטריות, ושל הבושם הוא לכסות על הריח שנוצר בכל זאת בתהליך. משך הפעילות שלהם הוא קצר יחסית לאנטיפרספירנט, ויעיל בין שעתיים לשבע שעות.

 

לדברי קוניס,  בין אם הוא דאודורנט, או אנטיפרספירנט, הספרי מומלץ פחות לשימוש בגלל האירוסול, גז הדחף, המזיק לאוזון.

 

"בנוסף, יעילות האנטיפרספירט בספריי נמוכה יותר, הואיל שאסור לשלב בו, מלחי אלומיניום זירקוני, שהוא המלח היעיל ביותר בתהליך מניעת ההזעה".

 

לגבי הרולאון אומר קוניס, קיימות שתי גרסאות לתכשיר: בג'ל שקוף, הנוטה לדביקות, ובתחליב לבן שהוא פחות דביק. יעילותם של הרולאון והסטיק דומות למדי.

 

"רוב תכשירי הרולאון נמכרים לנשים, ורוב הסטיקים נמכרים לגברים. הסיבה  היא שהסטיק יותר יבש, וגברים פחות אוהבים ג'לים ותחושות קוסמטיות מדי".

 

בכל מקרה, הוא אומר, עדיף להשתמש בתכשיר של חברה מוכרת, שהחומרים שהוא מכיל רשומים על האריזה, ושעבר אישור לשימוש של משרד הבריאות. מעבר לזה איש איש וטעמו.

אזהרות לגבי שימוש בדאודורנטים

עור פגוע. לא מסוכן למרוח דאודורנטים על עור פגוע. עור עם פצע פתוח עלול להיות רגיש יותר, לפתח תגובה אלרגית, או גירוי מקומי נוסף. ואם בדיוק גילחתן את האזור?  "באופן כללי אין מניעה או סיכון במריחת דאודורנט מייד לאחר גילוח", מסבירה ד"ר אקרמן.

 

פריחה בעקבות השימוש. ב-80% מהדאודורנטים נמצא ה'טריקלוזן', חומר קוטל בקטריות שיש אנשים הרגישים אליו ומפתחים גירוי בעור בעקבות השימוש בו. רוב אלו שרגישים לחומר זה אינם רגישים למלחי אלומיניום ולכן מומלץ להם דווקא לעבור לשימוש באנטיפרספירנטים במקום בדאודורנטים. כמו כן, כדאי לדעת שלעתים דווקא חומרים אנטיבקטריאלים ממקור צמחי המופיעים בדאודורנטים הם מחוללי אלרגיה.

 

הופעת גושים בבית השחי. לעתים מופיעים גושים בבית השחי בתגובה לשימוש בדאודורנט. הסיבה לגושים אלה עלולה להיות זיהום מקומי חיידקי בפתח השערה, או הגדלה של קשר לימפה עקב דלקת מקומית או פציעה של העור. בדרך כלל הגושים אינם קשורים במישרין לשימוש בדאודורנט, או באנטיפרספירנט מסוגים כלשהם. 

 

גם פציעה מינימלית של העור או שפשפת, לדוגמה, יכולים לגרום להגדלה תגובתית קלה של קשרי לימפה – כך שהדבר לא בהכרח מצביעה על בעיה. עם זאת, מומלץ לגשת לרופא עור להתייעצות וטיפול בבעיה.

 

הופעת כתמים לבנים על הבגדים. הכתמים מופיעים רק בעקבות שימוש באנטיפרספירנטים, והם למעשה מלחי אלומיניום שהתייבשו. הם אינם קיימים בדאודורנטים, ולכן השימוש בהם אינו גורם להכתמת הבגדים.

שיטות נוספות לטיפול בזיעה

  • שיטות טבעיות. תערובת של חומצת לימון ומלח חומצת לימון גורמת להורדת רמת החומציות של העור; ובעקבותיה לכיווץ הנקבוביות וגם להרס הבקטריות. על מנת לצמצם הזעה אפשר למרוח על בית השחי גם אבקת סודה לאפייה, המכווצת כלי דם ונקבוביות.

העניין הוא שתכשיר מסוג זה מספק הגנה למספר שעות בלבד במקרה הטוב. חומרים אנטי בקטריאלייםנוספים הם שמן אקליפטוס, שמן ברוש ואחרים, אבל יעילותם קצרה ולא תהיו מוגנים יותר משעתיים שלוש לכל היותר.

שיטה נוספת שפותחה בתחילת שנות ה-70 מבוססת על חומר המכיל אבץ. הוא אינו קוטל בקטריות או מכווץ את הנקבוביות, אלא קושר וסופח אליו את הגופרית והחומרים שגורמים לריח הרע. בנוסף, קיימים מחצבים שמריחתם בבית השחי גורמת לסתימת נקבוביות העור, אבל שימוש בהם אינו מומלץ כי הוא פוגע בנשימת העור.

 

  • ניתוח כריתת העצב. מדובר בניתוח הפותר את ההזעה במקום המנותח אבל בחלק גדול מהמקרים הוא  גורם להופעת הזעת יתר במקור אחר.

 

  • הזרקת בוטוקס. הטיפול אינו זול, והוא מחזיק מעמד רק כשישה חודשים, אבל מצד שני אין לו תופעות לוואי.

 

  • ניתוח באמצעות לייזר. טיפול חדש שנמצא ממש בשלבי פיתוח, הגורם לפגיעה בבלוטות הזיעה בבתי השחי ומפחית באופן משמעותי את ההזעה. (בארץ עדיין אין מספיק ניסיון בביצוע שלו).

תגובות (0)
הוסף תגובה