מיכל ינאי: מי לא מפחד משיפוצים?

כשהייתי בת שש עברנו דירה מבת ים לרמת גן. בזמן שפרקנו ארגזים, דפקו לנו בדלת. כשפתחנו אותה, גילינו את איטה ובני, השכנים החדשים מהדלת ממול שעמדו שם מחוייכים עם עוגה שאפו במיוחד עבורנו. כך הכרנו את הזוג הכי מקסים בעולם.

 

אני הייתי ילדה, והיום אני יודעת שלמרות שהם נראו לי זקנים, הם היו רק בני חמישים. היה להם כלב מתוק, ולא היו להם ילדים, אז הם סוג של אימצו אותי ואת אחי והיינו מבלים אצלם המון. כילדת מפתח הייתי מגיעה לבית ריק ומחממת לי נקניקיות אז לא פעם איטה היתה מכינה לי צהריים, וכשאמא היתה צריכה לקפוץ לקנות חלב שנגמר במכולת – בני היה משעשע אותנו עם מעשי קסמים, ולפעמים סתם ככה לפני השינה היינו קופצים לתת להם חיבוק.

 

אני זוכרת איך הם כל הזמן דיברו על זה שאין להם הרבה כסף אבל שהם חייבים כבר לשפץ את המטבח. אחרי כמה שנים הוחלט על שיפוץ מאסיבי יותר מ"רק מטבח", וביום שהדירה היתה מוכנה – בני היקר חטף התקף לב ומת. מיותר לציין את העצב הגדול של כולנו, ואת שברון הלב של איטה – שחיכתה לבלות את שארית חייהם יחד, בדירה המאוד יפה והמשופצת, כמו שבני תמיד חלם.

 

אייל (אחי) ואני בדירה ברמת גן, בגיל שבו עוד חשבתי שכסף נופל מהעצים ולא הבנתי למה ההורים שלי לא משפצים גם הם את הבית שלנו

למי יש חרדת שיפוצים?

 
מחשבות על שיפוץ עושות לי אולקוס. אני נזכרת בחברים טובים שעשו שיפוץ, ובסופו החליטו להתגרש. גם אם היו מחליטים להישאר ביחד, אני חושבת שהיה קשה להעלים את כל המשקעים שנוצרו תוך כדי התהליך. אני גם לא מצליחה שלא לחשוב על הסיפורים המוכרים של בעלי מקצוע שלא עומדים בלוחות זמנים, מתקינים שעושים עבודה דרעק, תקציבים שמתחילים שפוי ונהפכים לבור ללא תחתית וכל מיני בלת"מים שצצים בדרך.
 
בכלל, אם הייתי צריכה לבחור אסוציאציה ראשונה לתהליך שיפוץ, היא היתה המילה "סיוט".
 
 
אלה תמונות של "הלפני"
 
 
מאיפה בכלל מתחילים?!
מה אני בכלל מבינה בשיפוצים?!?
ואם יעבדו עלי?!?
ואם הכסף שתקצבנו לשיפוץ לא יספיק?!
ואם הקבלן ימות בדרך?!?
ואם הריצוף שנבחר יהיה מכוער?!?
ועל מה נצטרך, למרות שנורא רצינו, לוותר בדרך?!?
ובאיזה צבעים נצבע?!
ועדיף אמבטיה או מקלחת?!?
ואת חדר הילדים נעצב צבעוני ושמח או בצבעים ניטרליים כדי לחסוך שיפוץ נוסף בעוד כמה שנים?!?
 
 "הצילו" כבר אמרתי?
כשאני מפרקת את הדאגה ומנסה להבין מאיפה היא מגיעה, אני קולטת שבעצם כמעט כל דבר שאין לך מושג בו, כל דבר שהוא לא נודע מבחינתך – מכניס ללחץ. הריון ראשון, חתונה, ילד ראשון, קניית בית. לא סתם האירועים האלה, שלא קורים (לרובנו) פעמיים בשבוע עשויים לטלטל את עולמנו ואת עולמם של הסובבים אותנו.
 
וזה "האחרי". אוקי, זה לא. לכל אחד מותר לחלום, לא?
 
 

היום אני יוצאת למסע שאני יודעת איפה הוא מתחיל, אבל אין לי מושג איפה יסתיים. אם תפתחו לי את הדלת – אני אשמח להגיע אליכם הביתה בזמן הקרוב (הפוך בלי סוכר ועם הרבה קצף, בבקשה) ולשמוע מנסיונכם; האם עדיף לצבוע את החדרים בצבעים שקטים ונייטרליים או עזים ובעלי נוכחות, אם כדאי פרקט בחדרים או שבגלל שאנחנו איומים בתחזוק כדאי לוותר, וממה להתרחק, ועל מה לא לוותר.

אני אשמח לעשות גם בשבילכם, כל מי שמתכנן שיפוץ וגם מפחד ממנו, חלק מהעבודה: לבדוק, להשוות, להסתכל טוב טוב בציציות, להביא לכם מידע בדוק ומעודכן, לשאול שאלות, להקשות בשאלות יותר קשות – ומי יודע, אולי נגלה שאפשר לשפץ ולהישאר נשואים, בחיים, ואפילו ליהנות מהתהליך!

אתם מוזמנים לכתוב אליי: Michalyanai2@gmail.com

ספרו לי על הניסיון שלכם,  על טיפים חשובים שלמדתם, על איך הצלחתם (או שלא הצלחתם) לשרוד את השיפוץ אצלכם, להציע רעיונות – הכל. אני בשיפוצים, זה אומר שאני לא זזה מפה.

תגובות (0)
הוסף תגובה