אני לא יודעת מה יש לי יותר בבית, נעליים או מגזינים של עיצוב פנים. באמת. דפדפתי בהם השבוע שוב ושוב ושוב וניסיתי להבין אם הבתים המעלפים שמביטים בי מלחיצים אותי או דווקא מעודדים אותי. כי אתם, וזו ההזדמנות להודות לכם, שלחתם לי עשרות מיילים עם עצות מצוינות, ולהלן כמה דוגמאות:
עכשיו ב-onlife:
- אחד מכל עשרה זוגות שעובר שיפוצים, מתגרש
- הפיג'מות שישאירו אתכם במיטה
- הספריות המשוגעות שאתם חייבים בבית
לא התעצלתי והרמתי טלפון לחדווה אלמוז, העורכת הראשית של "בניין ודיור" שתעשה לי קצת סדר. לאישה המדהימה הזו יש תורה שלמה לכל השיפוצים, והיו לה גם דברים חכמים להגיד על השלב הבעייתי והמבולבל שבו אני נמצאת כרגע: ?הכי חשוב זה להבין שאת לא שולטת בלוח הזמנים. כי יום אחד כשכבר יתקנו את הפנצ'ר בטרקטור שצריך היה להגיע, הקבלןבדיוק ישבור את הרגל, ושעה אחרי שיורידו לו את הגבס אישתו תלד, וכשהוא כבר יחזור לעבודה בדיוק יתחיל חג החנוכה, ואז הוא יצטרך ללכת למסיבה בגן של הילד".
אז מבליל העצות המצוינות שקיבלתי מכולכם – זו הרשימה שיצאה לי, לשימושכם העתידי, ובכיף:
1. כדאי לקבל המלצות מאנשים / שכנים / חברים ששיפצו ופגשו בדרך אדריכל שהם אהבו, אבל לזכור שכמו בשידוכים, גם במקרה הזה, לא כל מה שחברות שלי חושבות שיעשה לי טוב, באמת מתאים לי. (וההוכחה לכך היא בעלי הראשון!).
2. כדאי להסתובב עם כמה אדריכלים ולראות את הבתים שהם עיצבו. אגב, הנסיון לעשות את זה ביום שישי כשאלכס איתי היה טעות איומה, כי אלכס התעקשה לבדוק אם הטושים שהביאה באמת עובדים, ולא רק על ניירות. בדירה שראינו היו ספות בצבע קרם. (ולא סתם אני משתמשת בלשון עבר לגבי הספות).
3. להבין שהתהליך הזה הוא קצת כמו לחפש בן זוג. מישהו שחושב כמוך, שתאהב את האופן בו הוא רואה את העולם ואת הטעם שלו, שלא תריב איתו על שטויות, שתוכל לעבור איתו בשלום תקופה לחוצה מאוד, שתוכל לכעוס עליו בלי ללכת על ביצים, לקבל ביקורת ממנו בלי להיעלב ושתוכלו ביחד להביא עוד ילד מוצלח לשכונה.
4. לא להתבלבל מהבתים/דירות של אדריכל מסויים שראיתם ולא להסתפק בדירה או בית אחד שלו.
סביר להניח שהדירה הראשונה שתראו היא לא לגמרי הטעם שלו כי גרים שם אנשים שביקשו משהו שמתאים למי שהם (?אנחנו מאמינים בבית פתוח לכן החלטנו לוותר על קירות ודלתות"), ובבית השני גרים אנשים שגם להם יש טעם משלהם (?אנחנו חולים על זהב, חבל שהמעצב לא הסכים שגם כל הברזים יהיו בזהב?) ורק בבית השלישי, במקרה הטוב (?לנו לא היה מושג מה אנחנו רוצים אז נתנו לאדריכל יד חופשית ושיקרא לנו כשהדירה מוכנה?), אולי תוכלו כבר להרגיש את ידו של האדריכל/המעצב, ולהתחיל להבין את השפה שלו. ולראות אם זה בכלל מדבר אליכם.
מה אני אגיד לכם? גם זה לא הסגנון שלנו. ממש לא.
5. לא להיבהל אם פשוט לא בא לכם. לפעמים החיבור ביניכם לבינו לא מצליח כי לא אוהבים את הבחירות/הצבעים/החומרים שהאדריכל בחר לעבוד איתם, לפעמים אין כימיה ולפעמים, זה לא תירוץ, וזה באמת ?זה לא אתה זה אני?. לא חייבים להמשיך לעוד דייט, זה אולי לא נעים, אבל עדיף עכשיו מאשר מאוחר מדי (ותשאלו את חברה שלי שהילדים שלה בני 16 והיא עדיין מצטערת שהיא לא אמרה ?לא? ביום שבעלה הציעה לה נישואים).
6. חשוב לזכור שאדריכל הוא סוג של בעל לחצי שנה/שנה. רבים איתו, משלימים איתו, וכשנפרדים ממנו וכל אחד הולך לדרכו, אתם צריכים להיות מרוצים ממה שהוא השאיר לכם (וכמו שאמא שלי אומרת – צריך לבדוק איך הוא התגרש מאישתו הקודמת).
7. כמו בדייטים, אין לזה סוף, כי תמיד תוכלי לשאול את עצמך אולי יש יותר טוב מזה? אולי לא פגשתי מספיק? אולי האביר שלי עדיין אי שם מחכה לי? אבל אז, כשמגיע האחד, הוא פשוט מגיע. וכמו באגדות, אין שאלות ותהיות, יש רק חיבור נפלא ותחושה של ?אלוהים, תודה, מצאתי?, ואז נשאר רק לחכות שהוא כבר יילך כדי שאפשר יהיה להתקשר לכל החברות ולרכל. (כן כן, בן, זה בדיוק מה שקרה כשיצאת מהבית שלי אחרי הדייט הראשון).
8. אם הוא ממש זול זו סיבה לדאגה (וזה נכון, כמובן, גם לכל תחום אחר בחיים).
9. אמין, סבלני ומקצוען כבר אמרתי?
10. הכי חשוב – ליהנות ולקחת הכל בפרופורציה.
אז אני לוקחת אוויר והולכת לחפש את האחד… ושיהיה לי בהצלחה..
ואל תחסכו בתמונות, סיפורים, ואני אשמח גם לבוא לראות במו עייני. ואני אשמח אם תכתבו לי גם על הדברים הכי מוזרים שביקשתם ממעצבת או מעצב הפנים שלכם. יש לי חברה שדרשה קיר כתום כי זה הזכיר לה את הילדות, ואני מכירה מישהו שביקש שיש נוסף במטבח לחתוך עליו בשר כי הוא צמחוני, ואם על השיש המרכזי יגע בשר הוא לא יאכל בבית.