המחלות המדבקות בילדים: המדריך המלא להורים

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של שיבא בייבי

 

לאורך ההיסטוריה חלה ירידה ניכרת בשכיחות המחלות הזיהומיות ובעיקר בתמותה מהן. הירידה נגרמה בעיקר עקב שיפור בתנאי התברואה, עלייה במודעות לבריאות הציבור ופיתוח טיפולים יעילים. אולם הגורם חשוב ביותר שהוביל לירידה בהארעות מחלות זיהומית החל מהמאה ה-20 הוא פיתוח החיסונים והפעלת תוכניות חיסון אוניברסליות.

 

 

עוד ב-Onlife:

 

עולה השאלה, מדוע אם כך, גם היום, מחלות זיהומיות הינן גורם התמותה מספר אחת בעולם וכשליש ממקרי התמותה בכל שנה נגרמים עקב מחלות זיהומיות?

 

אחת הסיבות לכך היא הופעת מחלות חדשות בשל שינויים גנטים של נגיפים או חיידקים. כך בכל שנה אנו נחשפים לנגיפי שפעת השונים מעט בהרכבם הגנטי, עקב שחלוף חומר גנטי בין נגיפים שונים, אותם מערכת החיסון שלנו עוד לא למדה להכיר.

 

שינויים אקלימים ואקולוגים כגון ההתחממות העולמית ואסונות טבע כגון רעידות אדמה ושטפונות גורמים להתפרצות של מגיפות. תופעת הכפר הגלובאלי הנגרמת ממעבר בני אדם בין מדינות ויבשות תורמת אף היא להפצת מחלות במדינות שהיו "נקיות" מהן.

 

למרות ההתקדמות הגדולה ביכולתנו להתמודד עם המזהמים באמצעות טיפולים אנטיביוטים ואנטי-ויראלים, גורמי המחלה מהירים מאיתנו ומפתחים באופן מתמיד עמידות לתרופות. בקרב בין האדם למיקרו-אורגניזם, האדם נמצא בעמדת נחיתות ולכן, קיימים זיהומים קשים ביותר לטיפול ולעתים, אנו עומדים חסרי אונים אל מול מחלה עמידה לטיפול.

 

גורם נוסף התורם לעלייה בשכיחות מחלות זיהומיות הינו ירידה בהתחסנות האוכלוסיה. ככלל, על מנת שנגיף או חיידק נגדו קיים חיסון לא "יסתובב" באוכלוסיה ולא תהיה סכנת הדבקות בו, יש לדאוג שלפחות 80-90% מהאוכלוסיה יהיו מחוסנים כנגדו.

 

תופעה זו נקראת חסינות העדר ובזכותה, גם תינוקות קטנים שאינם מחוסנים עדיין נמצאים בסיכון נמוך להידבק במחלה, לאור העובדה שמרבית האוכלוסיה מחוסנת ואין למעשה חשיפה לגורמי המחלה.

 

מהן המחלות המדבקות השכיחות שאורבות לילדינו בפינה? כיצד נזהה אותן? מהם הסיבוכים? כיצד ניתן לטפל ובעיקר כיצד נמנע אותן מילדינו? 

  

אבעבועות רוח

מחלת אבעבועות (chickenpox) הרוח נגרמת על ידי נגיף השייך למשפחת ההרפס. הנגיף מדבק ביותר ולכן, לאחר חשיפה, ואף קלה ביותר, כמעט תמיד תהיה הדבקה. ההדבקה מתרחשת דרך האוויר על ידי נגיפים המופרשים מדרכי הנשימה או דרך הנגעים העוריים.

 

לאחר תקופת דגירה של כ-10-21 ימים יופיעו סימני המחלה: עליית חום, הופעת פריחה מפושטת ומגרדת ביותר על פני כל הגוף. כעבור כ5-7 ימים יפסיקו להופיע נגעים חדשים והחום ירד עם ריפוי מלא של הנגעים, ללא צלקת.

 

מרבית הילדים שידבקו במחלה יחלימו ללא סיבוכים ויהיו מחוסנים מפני המחלה, אולם קיימים סיבוכים העלולים להיות מסכני חיים. הסיבוך השכיח הינו זיהום משני של הפצעים, לעתים על ידי חיידקים אלימים במיוחד הגורמים לזיהום בעור וברקמות הרכות ואף לזיהום רב-מערכתי.

 

סיבוכים נוספים הינם דלקת קרום המוח או דלקת מוח ודלקת ריאות. סיבוך מאוחר של המחלה הינו שלבקת חוגרת (זוסטר) שעלולה להופיע אף שנים רבות לאחר הזיהום. אוכלוסיות מסוימות חשופות במיוחד למחלה קשה ומפושטת כגון חולים הנוטלים סטרואידים או תרופות כמותראפיות, חולים במחלות עור, חולים עם דיכוי ראשוני של מערכת החיסון ונשים בהריון.

 

קיים טיפול אנטי-ויראלי המומלץ לחולים הנמצאים בסיכון לפתח סיבוכים וכן קיימים נוגדנים הניתנים כטיפול מונע לחולים שנחשפו לזיהום וקיים חשש שיפתחו מחלה קשה, אולם הדרך המומלצת ביותר להמנע מהמחלה הינה חיסון פעיל.

 

שפעת

המחלות השכיחות ביותר בעונת החורף בילדים הינן דלקות של דרכי הנשימה העליונות הנגרמות על ידי מספר נגיפים. נגיף השפעת הוא רק אחד מהנגיפים הללו. הוא מדבק במיוחד דרך טיפות זעירות המופרשות מדרכי הנשימה בעת שיעול או עיטוש וגורם למגיפות בכל חורף.

 

הנגיף, לאחר תקופת דגירה קצרה, בת יום עד 3 ימים גורם לסימנים של חום, כאבי גרון, שיעול, נזלת, כאבי ראש וכאבי שרירים. למרות החששות ממחלה קשה במיוחד, הסתבר שנגיף השפעת הפנדמית שהתגלה בשנת 2009 (שפעת החזירים, H1N1 2009), גורם למחלה דומה מאוד לשפעת העונתית.

 

אוכלוסיות החשופות למחלה קשה הינן תינוקות קטנים, מבוגרים, חולים במחלות כרוניות ובעיקר חולי אסטמה ומחלות ריאתיות אחרות, חולים עם דיכוי של מערכת החיסון ונשים בהריון.

 

סיבוכי המחלה הם דלקת ריאות חידקית משנית, החמרה של מחלת ריאות כרונית או דלקת שריר הלב. מכיוון שלא מדובר במחלה חיידקית, אין טעם לטפל בשפעת ובדומותיה בתרופות אנטיביוטיות.

 

האמצעי היעיל ביותר למניעת התפשטות מגיפת השפעת הינו חיסון פעיל. בשל השינויים התכופים בהרכב הגנטי של נגיפי השפעת, יש צורך להתחסן בכל שנה בחיסון המכיל 3 זני שפעת הצפויים לגרום למגיפה בשנה זו.

 

 

דלקת אוזן תיכונה

דלקת אוזן תיכונה נפוצה ביותר בגילאים חצי שנה ועד שנתיים והיא הסיבה השכיחה לרישום אנטיביוטיקה לילדים בשנות החיים הראשונות. בדרך כלל, קודמת לה מחלה קלה של דרכי הנשימה העליונות המלווה בחום, נזלת ושיעול.

 

הנגיף המזהם את דרכי האוויר העליונות גורם לנזק זמני לריריות ומאפשר לחידקים הנישאים בדרכי הנשימה העליונות לחדור לאוזן התיכונה ולגרום שם לדלקת. הסימנים הינם חום, אי שקט, לעתים שיעול ונזלת ואף יתכנו שלשולים או הקאות. ילדים גדולים יותר יתלוננו על כאבי אוזניים עזים.

 

בבדיקת האוזניים ניתן בקלות לאבחן את הדלקת: התופית נראית אדומה ובולטת, לעתים אף פורצת מוגלה לאפרכסת. אמנם דלקת אוזניים הינה מחלה חיידקית, אולם בכ-80% מהמקרים היא תחלוף מעצמה ללא טיפול אנטיביוטי, ולכן בשנים האחרונות מקובל להשהות את הטיפול למשך 24-28 שעות בילדים בני חצי שנה ומעלה שאינם מראים סימני מחלה קשים.

 

כאשר מדובר בתינוק קטן, כאשר הילד חולה מאוד עם חום גבוה, כאשר ישנו חשש לסיבוך או כאשר לא קיים שיפור לאורך מספר ימים, מומלץ להתחיל טיפול באנטיביוטיקה למשך כ-5-7 ימים.

 

אחד החיידקים השכיחים הגורמים לעד מחצית מדלקות האוזניים הינו הפנאומוקוק. ישנו חיסון הניתן בשנת החיים הראשונה נגד 11 זנים של החיידק. במקרים של דלקות אוזניים מרובות ועיקשות כדאי להתייעץ עם רופא אף אוזן וגרון לגבי האפשרות של החדרת צינוריות אוורור (בלשון העם כפתורים).

מחלות שלשוליות

שלשולים הינם נפוצים ביותר בשנות החיים הראשונות והם נגרמים על ידי נגיפים, חידקים או טפילים. במרבית המקרים ההעברה מתרחשת על ידי מגע עם צואה מזוהמת או דרך אכילת מזון מזוהם.

 

אחד הגורמים השכיחים הוא נגיף הרוטה, הגורם השכיח ביותר לאשפוזים בגיל הרך בשל התייבשות כתוצאה משלשולים. ההסתמנות השכיחה הינה חום, שלשולים מימיים מרובים והקאות, בעיקר בחודשי החורף. הסיבוך העיקרי, כאמור, הינו התייבשות ואיבוד נוזלים ומלחים, אולם קיימים סיבוכים נוספים כגון דלקת מוח ופרכוסים.

 

אין טיפול בנגיף ולא מומלץ לתת תרופות נוגדות שלשול, מכיוון שהן מאריכות את משך המצאות הנגיף במעיים. עיקר המאמץ הטיפולי מתרכז בהחזרת נוזלים ומלחים ובמניעת התייבשות. קיים חיסון כנגד נגיף הרוטה, והוא ניתן דרך הפה בחודשים הראשונים לחיים. החל מינואר 2011 הוא ניתן לכלל התינוקות בארץ בטיפות החלב בגילאים חודשיים, 4 חודשים וחצי שנה.

 

מחלת שלשולים נוספת, השכיחה יותר בחודשי הקיץ היא הדיזנטריה, הנגרמת על ידי החיידקים סלמונלה, שיגלה או קמפילובקטר. בדיזנטריה השלשולים מלווים בהפרשת ריר ודם, לעתים החום גבוה מאוד וקיים חשש לפרכוסים. במרבית המקרים המחלה חולפת ללא צורך בטיפול, אולם במקרים מסויימים מומלץ טיפול אנטיביוטי.

 

 

מחלות חום ופריחה

פריחות מסוגים שונים מלוות מחלות זיהומיות רבות אך הן נגרמות גם מאלרגיות, מחלות דלקתיות ועוד. לרוב הפריחה מבטאת מחלה זיהומית נגיפית קלה, אולם לעתים מדובר במחלה דוהרת, ולכן מחלת חום ופריחה מחייבת ביקור אצל רופא הילדים לצורך הערכה.

 

במרבית המקרים פריחה אדומה נקודתית המלווה מחלת חום פשוטה הינה ויראלית, אם כי קשה לקבוע באיזה נגיף בדיוק מדובר. משום שהמחלות הללו לרוב קלות ואינן דורשות טיפול אין גם צורך בבדיקות אבחנתיות.

 

מחלות המועברות לילדים מבעלי חיים דרך קרציות, גורמות גם הן למחלת חום ולפריחה המופיעה כעבור מספר ימים ולכן כאשר מעריכים ילד עם פריחה חשוב לשאול על חשיפה לבעלי חיים, טיולים ויש לחפש סימני עקיצות. כאשר עולה החשד למחלות אלו, יש לבצע בדיקות ספציפיות לנוגדנים וכן מומלץ טיפול אנטיביוטי.

 

חשוב להזכיר שחידק המנינגוקוקוס, הנקרא בלשון העם "החידק האלים", עשוי להתבטא גם הוא בחום ופריחה. אם ילדכם מפתח חום, המלווה בהקאות, אפאתיה ניכרת, חיוורון ופריחה המתפשטת במהירות על פני הגוף ולא נעלמת בלחיצה, יש לפנות בדחיפות לבית החולים.

המלצות להורים למניעה ולהתמודדות

  1. חיסונים: חסנו את ילדכם בחיסוני השגרה ובחיסוני השפעת העונתית.
  2. רחיצת ידיים: הקפדה על רחצת ידיים תכופה הינה הדרך היעילה ביותר במניעת העברת מרבית הזיהומים – הקפידו על כך ודאגו שיקפידו גם בגן.
  3. ילד חולה נשאר בבית: כאשר ילד חולה במחלת חום או שלשולים, אל תשלחו אותו לגן עד שיעברו לפחות 24 שעות מחלוף סימני המחלה. הקפידו שגם הגננות והמורות לא יגיעו חולות לעבודה.

 

מתי יש לפנות בדחיפות לבדיקת רופא?

  1. מחלת חום ופריחה המתפשטת במהירות.
  2. מחלת חום המלווה בשלשולים דמיים.
  3. כאשר הילד אפאתי או מתלונן על כאבי ראש עזים.
  4. כאשר יש שלשולים מרובים או הקאות מרובות עם חשש להתייבשות.
  5. בכל מקרה בו הילד חולה וקשה לכם להעריך את מצבו.

תגובות (0)
הוסף תגובה