מיכל ינאי בהתקף חרדה: התקציב של השיפוץ יוצא משליטה

בשישי האחרון חגגנו לאלכס שנתיים. מדהים איך הזמן עובר כשנהנים. בדרך לגן עברתי, כמו בכל בוקר, ליד הבית המיועד להיות בית חלומותינו. 

 

ככה זה כשחוגגים שנתיים. הדאגה היחידה שיש היא שיהיו מספיק ממתקים במסיבה… כולי קינאה.

 

הימים עוברים, ואנחנו בוחרים צבעים, אסלות, ריצופים, מטבחים, אבל הבית עדיין עומד כמו שלוחה מוזנחת של מוזיאון ההגנה, זועק שכבר נשבור לו איזה קיר/ עמוד/ קורה, משהו. כל יום מהבית לגן ומהגן חזרה הביתה, אני מנופפת לו שוב שלום ומבטיחה שאוטוטו אגיע.

 

עוד ב-Onlife:

 

אין ספק שעניין האישורים העקרוניים מהעירייה הוא הקלה גדולה (עדיין נשאר לנו להגיש תוכנית אינסטלציה, אישורים ממפני פסולת וגם שכנינו היקרים צריכים לחתום לנו על כל מיני עניינים). אבל התקף החרדה הנוכחי – שבן, לשמחת כולם, מסרב לשתף איתו פעולה – הוא הבזק של רגע שבו נראה היה לי שאנחנו רצים מהר מדי. שאנחנו סומכים על "יהיה בסדר", ולא ממש בודקים לעומק מה יעלה כמה ובעיקר למה, שזה אומר בגדול: האם אנחנו על המסלול או בצרות?

קראנו לכמאי (כן, יש דבר כזה, מהמילה "כמויות"), שינסה לתת לנו כתב כמויות ולתת לנו הערכת מצב, כדי שיהיה אפשר לתמחר דברים קצת יותר במדויק.

אז מה צריך לתמחר, בין השאר:

את הריצוף בחוץ ובפנים

כי לא ממש בא לנו להישאר עם הריצוף הזה..

 

 

את הפסיפס והנחתו באמבטיית הילדים

את מחירה של מדינה תחת איום טילים קבוע (או במילים אחרות – ממ"ד)

את תוכניות הנגרות (בתקווה שבשלב הזה לא נגיע למצב שיישאר לנו כסף לקנות ארונות רק באיקאה)

את המפתחים

את ההריסות

את הטיח

אני לא מהאסכולה של השפריצים

את הבנייה

הזזת עמוד או שניים

חשמל אמרתי?

אה ויש גם אינסטלציה

(מזל שאין מרתף)

ועל חוזה יציקת בטון שמעתם?

ודלתות חדשות לא נשים?

ואם דלתות חדשות, אז יש את כל ענייני הפרזול…

וכמעט שכחתי מטבח (בקטנה)

וגם קצת עבודות איטום, ומסגר, שיש ומיזוג אוויר, מעקות ושערים.

אמאאאאאאאאא!!!

 

אני חושבת שבתור אחת שמשפצת לראשונה בחייה די חטפתי שוק. מהתהליך, מהזמן שזה לוקח, ממורכבות הפרוצדורה, ומהכסף שנשפך ונשפך ונשפך.

 

זה קצת כמו להכין עוגת יום הולדת לאלכס. בהתחלה הייתה עוגת שוקולד בסיסית מהממת. אבל מה – לא נקנה סוכריות צבעוניות? ומה עם תמונה אכילה של דורה שהיא מאוד אוהבת – לא נשים לקישוט במרכז? ונרות? וזיקוקים? וקצפת? אז "שפכתי" על עוגה כמה עשרות שקלים טובים. בנמשל מדובר על מאות אלפי שקלים!

 

תודו שהשקעתי. הסבתא אפתה, ואני קישטתי

 

אז מר כמאי יחזור אלינו ממש בקרוב כדי שנוכל לקחת את התקציב שקבענו לנו מראש והחלטנו שלא חורגים ממנו (10%, אבל אל תגלו לאף אחד), וננסה לראות אם אנחנו יוצאים לדרך ממש בקרוב, או עושים מהפך ובונים מחדש את התוכניות, כך שיתאימו קצת יותר למה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו.

 

בן מתעקש שאני חיה בסרט.

לדעתו אני סתם נהנית להיכנס לפאניקה מיותרת, כי בדיוק לא הייתה לי הצגה אתמול והילדים ישנו, והיה לי משעמם. הוא טוען שהכל בסדר ואנחנו עומדים בתקציב כמו גדולים. אני פשוט מעדיפה להימנע מ"אמרתי לך" אחר כך, ולראות את המספרים בעיניים עכשיו (כדי שיהיה לי את מי להאשים אחר כך).

 

וזהו להפעם, אני חייבת להודות שההמתנה קצת משבשת את דעתי והעובדה שהחורף הגיע ויקשה על התהליך, גם היא לא גורמת לי אושר גדול. אז רק תחזיקו אצבעות שאני סתם פולנייה לחוצה.

תגובות (0)
הוסף תגובה