אמא, אבא, ילד והסכם הורות

מבנה המשפחה בעולם בכלל ובישראל בפרט, הולך ומשתנה  כבר כמה עשורים. המבנה המסורתי של זוג הורים, אשה וגבר, החיים בבית אחד ומגדלים את ילדיהם, מפנה מקום לואריאציות נוספות על נושא המשפחה. כיום, זוגות רבים מפרידים בין זוגיות להורות, ושכיחות המשפחות ה"אלטרנטיביות" בארץ הולכת וגדלה.

 

זאת לאחר שבשנת 1992 נחקק חוק, המעניק לגיטימציה למשפחה הסובבת סביב הילד ולא סביב הקשר הזוגי של הוריו. בנוסף, החוק מכיר בזכות הבסיסית של כל אדם הרוצה בכך, להיות הורה. החוק איפשר לאנשים רבים, להגשים את חלומם ולהפוך להורים, באמצעות "הסכמי הורות משותפת", ללא צורך והכרח ביצירת קשר זוגי לפני כן.

 

עו"ד אירית רוזנבלום מנכ"ל ארגון "משפחה חדשה" מסבירה כי הסכמי הורות משותפת הם חלק מתהליך טבעי שעובר על החברה הישראלית,  כשלאזרחים בגירים יש צורך לממש את זכותם להורות גם אם אינם בזוגיות. לדבריה, חשוב מאוד לפני ביצוע ההסכמים, לנסח חוזה מדויק עד כמה שיותר ולא לשכוח להחתים אותו בבית משפט עם הולדת התינוק, אחרת אין לחוזה תוקף אכיפתי".

הסכמי הורות- הפתרון האלטימטיבי

האפשרות להורות משותפת, יוצרת הזדמנות לאנשים ממגזרים שונים באוכלוסיה, להפוך להורים. בין השאר, לנשים הטרוסקסואליות או לסביות, שמרגישות בשלות להפוך לאימהות אך אין להן בן\בת זוג והן אינן מעוניינות להמשיך ולחכות, לגברים סטרייטים במצב דומה ולהומוסקסואלים שחיים בזוגיות או לבד וכמהים לילד.

 

נתי (35) ואלונה (39), הם דוגמה לזוג, (על בסיס הורות בלבד), שהצליח להגשים את חלום ההורות. אלונה: "לפני שנה הגעתי למסקנה שאין טעם לחכות לקשר יציב עם בת זוג כדי לחוות הורות. מאידך היה לי ברור שחד הוריות איננה אופציה עבורי, לא מנטלית ולא כלכלית".
 

 נתי מסביר:  "העדפתי לבחור שותף גיי, כי לתחושתי יש לנו אינטרס משותף, בניגוד לגבר סטרייט שיתכן ומאוחר יותר ירצה לקיים זוגיות עם מישהי, וגם יביא איתה ילדים, מה שעלול לשים את ילדיו הקודמים בעדיפות שנייה. "הכרתי את נתי היכרות שיטחית דרך החוג החברתי שלי. חברה משותפת ששמעה על ההתלבטויותיי, המליצה עליו מאוד וביום הולדתי ה- 38 ניגשתי אליו לגישוש ראשוני. כעבור יומיים נפגשנו לדבר. ניסינו לנסח הצהרת כוונות".

 

 נתי: "אני חושב על הבאת ילדים כבר משנות ה-20 שלי, אבל אז הייתי בזוגיות יציבה שנמשכה 9 שנים. בעבר עשיתי ניסיון ראשוני עם מישהי אבל הוא נכשל די מהר. בשלב מסוים נפרדתי מבן הזוג, וכעבור זמן מה התחיל קשר חדש וידעתי שלמרות הרצון שלי, לא בטוח שלבן הזוג מתאים לדבר על ילדים. "מהרגע שפגשתי את אלונה, הרעיון של הורות משותפת, לא יצא לי מהראש.  למדתי מניסיון שזוגיות, שלא כמו הורות, לא תמיד נמשכת לנצח".

 

לסגור את כל הפרטים הטכניים

לדברי אלונה, היא חששה מכך שהעומס בגידול הילד, לא יתחלק שווה בשווה, בין שניהם. "בהתחלה דיברנו בינינו וחשבנו שהכל פתור. אחר כך פנינו לחברים הורים, וגילינו שיש עוד המון דברים לחשוב עליהם. בשלב מאוחר יותר פנינו לעשיית ההסכם עצמו".

 

נתי מסביר כי ניתן לערוך את ההסכם, בכמה אופנים: דרך עו"ד פרטי, דרך "משפחה חדשה" או דרך פורום "הורות אחרת" או ללא עורך דין כלל. "אנחנו פנינו בעקבות המלצות שקיבלנו ל"משפחה חדשה" ונפגשנו איתם כמה פעמים. במסגרת הפגישות ניסחנו את ההבנות שלנו וקלטנו כמה עוד אנחנו צריכים לברר, בעיקר אבל לא רק, דברים טכניים, יבשים. כמו למשל, כמה כסף כל צד משקיע בחודש, מהם הסכמי המגורים ועוד. כשזה הגיע לכמה פעמים בשבוע הילד יבלה בכל בית בשנה הראשונה, ייעצו לנו לפנות קודם לאיש מקצוע".

 

  השניים פנו לפסיכולוגית התפתחותית, שהבהירה להם, כי למרות הפנטזיה, כי גידול הילדים יתחלק בין שניהם בשוויון מוחלט, טובת הילד היא להיות צמוד לאם לפחות בשנתיים הראשונות. לא רק זאת,  גם על פי החוק הישראלי, האם היא המגדלת העיקרית עד גיל 6 אלא אם מראש נקבע הסדר אחר. הם ביררו את כל הסוגיות הקשורות בגידולו של הילד, עד לרמת הפרטים הקטנים. "התהליך המשותף שלנו קירב אותנו מאוד וגילינו דברים זה על זו", אומרת אלונה ואילו נתי מסכם את החוויה: "מלבד המובן המיני, אפשר לומר שאנחנו סוג של זוג".

לא לוותר על עורך דין

אולם, לא תמיד קשר הורי שנראה מבטיח, מחזיק לאורך זמן: אורה (40) מהצפון, הנמצאת כעת בהריון עם תאומים מספרת: "בגיל 37 נפרדתי מבן זוג משמעותי עבורי. עשיתי חושבים והבנתי שלי אישית מתאימה הפרדה בין זוגיות להורות ושהגיע הזמן, מבחינה ביולוגית, שאתרכז קודם כל בנושא ההורות". אורה החלה במסע לעבר היותה אם באמצעות הורות משותפת. אחרי שהסכם פוטנציאלי עם זוג גייז נכשל, פנה אליה ידיד מחוג המכרים שלה, "סטרייט ונאה מאוד", להגדרתה, ש"הרגיש שלקראת גיל 50 הוא מעוניין להפוך לאב, גם בלי זוגיות".

 

 אורה והאב הפוטנציאלי, לקחו דוגמאות של חוזי הורות משותפת מחברים ועמותות, ניסחו את התנאים שהיו מקובלים על שניהם ושלחו זה לזו במייל, בלי עזרת עורך דין. הכל נראה מבטיח, עד שאורה הרתה. "הטיפולים כללו טיפול הורמונלי שהיה לי קשה מאוד. כבר אז הסתבר לי שתמיכה, אני לא אקבל ממנו. היות שאני נושאת ברחמי תאומים, אני יודעת שהעבודה בגידולם לא תהיה פשוטה".  

 

 אורה החליטה לשנות את חייה לחלוטין, ועברה לצפון מהמרכז, כדי להיות קרובה להוריה ולאבי ילדיה. אבל הקרבה הפיזית לא קירבה בין השניים. "הרגשתי שההריון הוא רק שלי ושאין מי שתומך",  היא מסבירה, "עם הזמן קלטתי שהוא כבר לא מתקשר אלא רק שולח מסרונים ומיילים לקבלת עדכונים מהבדיקות. בשלב מסוים נשברתי, התקשרתי והיתה ביננו שיחה קשה מאוד. כבר הייתי בחודש שמיני, ולא היה איך לסובב את הגלגל הזה אחורה", היא מסכמת.

 

 "אחרי השיחה הוא לקח את החוזה שלנו לעו"ד, וחזר כשהוא מתנער מרוב ההבנות בינינו. היות שלא חתמנו חוזה מול עורך דין אין לי דרך להוכיח שהוא רוצה פשוט להתנער מהוצאות עתידיות בגידול הילדים". אורה  מודעת לעובדה כי עשתה טעות בבחירת בן הזוג, ובאכיפת חוזה ההורות המשותפת. "כל כך פחדתי להיכנס לקשר נישואים עם האדם הלא נכון ולהתגרש עם ילדים ובדיעבד- הגעתי לאותו המקום".

 

לכלול בהסכם גם את החזון לעתיד

לדברי עו"ד רוזנבלום, כל הסכם הורות משותפת, צריך לכלול את כל האלמנטים הנוגעים בגידולו של הילד, כולל גם האלמנטים הרגשיים, שהם בעצם חזון משותף של ההורים, שעוסק בהווה וגם בעתיד. "אי אפשר לאכוף בחוק אהבת אב, אבל אפשר לבטא בהסכם את השאיפה לכך".

 

 רוזנבלום מסבירה כי "בפגישות אצלנו, ב"משפחה חדשה", אנחנו מנסים לברר מהי רמת תיאום הציפיות בין הזוג, והאם יש הבדל בראייה של פרטים מסוימים בחוזה. נשאלות שאלות לגבי: שם הילד, חינוך, מקום מגורים, נסיעות לחו"ל, הסדרי ראייה, מה קורה אם נולד ילד לא בריא או עם נכות?. הורים לעתיד צריכים להבין שהם לוקחים אחריות על יצור חי. זו אחריות כבדה וחשובה ואינה מוגבלת בזמן".

 

לדבריה, אם במהלך הפגישות אנחנו נוכחים בקיומו של ויכוח עקרוני מסוים או בלבול לגבי החלטות, נשלח את הזוג לייעוץ מקצועי רלוונטי. "קורה הרבה פעמים שבסוף "זה לא הולך", ומבינים שהפערים גדולים מדי".

הסכם הורות משולשת

נועה, בת 5 מצפון הארץ, התחילה את חייה עם שלושה הורים: אמא ביולוגית, אב ביולוגי ובן זוגו. איתמר(36) האב הביולוגי מסביר: "בן זוגי ואני רצינו ילדים במשך זמן רב. יצרנו קשר עם מישהי שהכרנו דרך חברים, רווקה שחשבנו שדבר כזה יכול לעניין אותה והסתבר, שזה באמת מעסיק אותה. החלטנו ללכת על זה.

 

"בהתחלה הכל נראה אוטופי עד שקולטים שיש המון פרטים לקחת בחשבון. אתה אפילו לא יודע מה אתה לא יודע. אין סטטוס קוו כמו אצל זוגות רגילים והכל פתוח למו"מ". לשלושה, לקח כמעט שנה למפות את הרצונות המשותפים. לאיתמר ולבן זוגו היה ברור מלכתחילה, שהם מעוניינים במשמורת משותפת כבר מגיל צעיר.

 

"כבר מגיל שלושה חודשים הילדה התחילה לישון אצלנו. מראש לא התכוונו להיות הורים של סופשבוע. יש המון גישות להורות וחלק מהן מונעות ממסורת ותו לאו. זה גם הרבה עניין של אופי, שלנו ושל הילד. אצלנו זה התאים ללא ספק".

 

  אתגר נוסף היה בהתמודדות עם שלישיית הורים, שרק שניים מתוכם ההורים הביולוגים: "שלישיה זה מספר בעייתי. תמיד יש סכנה שגורם אחד יראה עצמו בחוץ. כאב הביולוגי הייתי ב"אמצע" בין האם לבין בן זוגי שגם לו לא היה קל. בדיעבד, אם לאם היה בן זוג, היה יותר קל לכולנו".

 

לגבי המשמורת המשותפת, אומר איתמר ש"זאת ילדה מאוד מושקעת. היא מגיעה להורים שחיכו לה, שפנויים רק אליה והם לא מותשים כמו הורים במשרה מלאה. כמובן שכשתגדל היא בעצמה תהיה גורם חשוב בהחלטה אצל מי להיות מתי אבל עד אז, וכבר עכשיו למען האמת, הביטחון שלנו כהורים יתבסס וכולנו נהיה יותר רגועים".

 

  אולם למרות תיאום הציפיות המוקדם, וההצלחה בגידול בתו, איתמר נזהר מלומר כי הכל אידאלי במערכת היחסים הזו: "יש בעיות שרובן לא קשורות לילדה אלא ברמה של תיאום ציפיות ברמה האישית. חשוב לא להיות תמימים ולא להימנע מלדבר על משהו כי "לא נעים", אלא ממש להעלות כל נושא אפשרי". הוא מסכם כי "גם ככה בגידול ילד יש כל הזמן אירועים לא צפויים שדורשים החלטות על המקום, אבל ככל שתיאום הציפיות יהיה פרטני ומוקדם יותר, ככה יהיה קל יותר להחליט דברים גם בעתיד".

 

 הסכמי הורות משותפת מספקים לזוגות שרוצים ללדת ילדים, שלא בתוך קשר זוגי, הגנה והבטחה. הדבר הכי חשוב בהם, הוא אופן ההתאמה בין הסיטואציה לבין האנשים המעורבים בה. אחרי הכל, גידול ילדים הוא המשימה המסובכת ביותר בחיים.

תגובות (0)
הוסף תגובה