עשרת הדיברות לניהול גירושין

 

הליכי פירוד או גירושין, גם אם נעשים ממקום של הסכמה בין הצדדים, לרוב מלווים ברגשות עזים כמעט בכל שלב ושלב של ההליך. זהו תהליך בו שני הצדדים עוברים טלטלה רגשית קשה, המלווה בתחושות שונות: החל מתחושת כישלון על ניסיון שלא צלח לשמר את המערכת הזוגית, תחושת החמצה, חשבון נפש שכל אחד עושה לעצמו ואפילו תחושת אבל.

 

עוד ב onlife:

 

לפעמים לתהליך המורכב והקשה מתלווים גם רגשות אשם של צד מסוים, אשר חש כי הוא האחראי לפירוד. כל אלה משפיעים ומעיבים על הליך קבלת ההחלטות של בני הזוג.  

 

רוב עורכי הדין בתחום יגידו כי לעולם יש לנסות ולהביא לפתרון סכסוכים בדרכי שלום והדברות שעה שמדובר בסכסוכים בין בבני זוג, ובפרט במקרים בהם מעורבים ילדים בתא המשפחתי. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם עם כל הרצון הטוב, לא ניתן להביא את הצדדים לפשרות הרצויות אם בשל אופיו של הצד השני, אם בשל יצר הנקמנות, אם בשל חוסר בשלות ואף לעיתים התאהבות בסכסוך המשפטי ואם בשל הכוונה בלתי מתפשרת של אנשי מקצוע.

 

במקרים כאלה אין להסס להתמודד עם הסכסוך בהליכים משפטיים ולהשתמש בכל הכלים העומדים לרשות הצדדים בכדי להביא בסופו של יום לתוצאה המיוחלת – אם באמצעות הכרעה שיפוטית ואם באמצעות הסכם של הרגע האחרון.

 

עשרת הדיברות להתנהלות נכונה של גירושין:

 

1. התמודדות עם הילדים: אל תעלימו או תסתירו מידע מילדיכם, בהנחה שהם בגיל שניתן כבר להסביר להם את אורח הרוח בבית.

 

2. הפרדת כוחות מההתחלה: אם אפשר, כלכלית ומשפטית, הפרידו כוחות בכל ההקדם האפשרי. ילדים לא צריכים לחוות דרמות נוספות, פרט לעצם הידיעה, הכואבת ככל שתהיה, שהוריהם לא ימשיכו את חייהם במסגרת משותפת.

 

3.הסדרי ראייה: אם נפרדתם כדאי שתסכימו מיד על הסדרי ראייה ולינה, כדי לשמור על הקשר הרציף עם ילדיכם.

 

4. הילד הוא לא חלק מהמאבק: אל תשתמשו לעולם בילדיכם ככלי ניגוח בהורה השני. אל תערבו אותו במחלוקות הכספיות או המשפטיות ונסו להמשיך ולהעניק לו את שיגרת חייו הרגילה. הימנעו מלהפוך את ילדיכם "לילד הורי".

 

5. התייעצות ותמיכה: אל תהססו להתייעץ עם גורמים מקצועיים על מנת לסייע ולהקל עליכם ועל ילדיכם בהליך הפירוד.

 

6. מי אחראי על הילד: זכרו היטב כי אין לבלבל בין משמורת ואפוטרופסות – שני ההורים, ללא קשר למשמורת, ממשיכים להיות על פי חוק אפוטרופוסים טבעיים על ילדיהם עד הגיעם לגיל 18 שנים. משמע, שני ההורים יחליטו על חינוכו, רווחתו וטובתו של ילדם. זכותם של שני ההורים להיות מיודעים ולקבל החלטות ממוסדות החינוך ומכל גורם חיצוני אחר.

7.קביעת הסדרי ראיה קבועים – נסו לקבוע הסדרי ראייה הסדרי הראייה בהסכמה: היו גמישים, רגישים והבינו את החשיבות של נוכחותו של ההורה השני בחיי ילדיכם. 

 

8.מסגרת לילדים: למרות הרצון להיות גמישים עם הסדרי הראייה חשוב שלילד תהיה מסגרת ברורה. משמורת אם, אב או משמורת משותפת – הילד צריך לדעת מתי והיכן הוא נמצא וכן שכל חפציו יהיו עימו בבית ההורה עימו הוא שוהה.

 

9. תשאירו את הילדים מחוץ למשחק ולכעס: אם אינכם רוצים לייצר אצל ילדיכם בעיות רגשיות – אל תטיחו בילדיכם את כעסכם על  ההורה השני, כדי שהילד לא יתפוס צד ויהפוך ללוחמני. מוצדק ככל שיהיה, ילד אינו אחראי לבחירות הנכונות והמוטעות של הוריו. אם תרגישו צורך, כאשר יגיע לגיל 18 וכמה שיותר מאוחר, תוכלו לשתף אותו בכאב שלכם.

 

10.בחירת עורך דין: בין אם קיבלתם המלצה חמה מחבר ובין אם שוטטתם באתרי החיפוש באינטרנט – בחרו את עורך הדין המתאים לכם על פי האינטואיציה שלכם וחשוב לבחור עורך דין שיהא קשוב לצרכים שלכם ותחושו עימו בטחון רגשי ומקצועי. זכרו –  מה שמתאים לחברכם, לא בהכרח יתאים גם לכם. אל תתנהלו בפזיזות או מתוך רגשות נקם בבחירה זו. לאחר שבחרתם – סמכו על עורך הדין, האמינו ביכולתו ותנו לו לנהל את התיק על פי שיקול דעתו המקצועי שכן ההחלטות שלכם עשויות להיות מושפעות ממצבכם הנפשי. יחד עם זאת, הבהירו לו היטב למה אתם מצפים, מיהו הצד השני להליך, עם מה אתם מסוגלים להתמודד ועם מה לא. אל תחששו לדבר, כוון שבעיקר בהליכים בדיני משפחה, קיימת איזושהי תחושה של זירת קרב. הבינו שגם הליכים שמתחילים כביכול ב"קרב" ו"במלחמת כתבי טענות", עשויים להסתיים בהסכמות וטוב שכך, אם הדבר אפשרי, בשל הזמן שיחלוף מתחילת ההליך ועד לסיומו בין כתליו של בית המשפט או בית הדין הרבני.

 

לאתר של עו"ד קארין זרניצקי

תגובות (0)
הוסף תגובה