הורמון גדילה: נכון ולא נכון

בעשורים האחרונים קיימת התעניינות ציבורית הולכת וגוברת בהופעה חיצונית הקשורה לגובה ובקומה נמוכה. עם הזמינות של הורמון גדילה המופק באופן סינטטי, אפשרויות הטיפול בהורמון גדילה רחבות יותר.

 

עוד ב- Onlife

מה עושים עם עובדת יפה כדי למנוע הטרדה מינית?

האם יהיה סוף לשמועות: ג'ניפר אניסטו בהריון או לא

מה קורה לדמי מור אחרי הפרידה מאשטון קוצ'ר

 

ד"ר כנרת מזור-אהרונוביץ', מומחית לאנדוקרינולוגיה ביחידה לאנדוקרינולוגיית ילדים בבית החולים ספרא לילדים, המרכז הרפואי שיבא, מסבירה על הסיכויים והסיכונים שבהורמון הגדילה.

 

1. לרוב הילדים בעלי קומה נמוכה חסר הורמון גדילה.

לא נכון.

מחסור בהורמון גדילה בילדים הוא מצב נדיר.

 

המצבים השכיחים ביותר שגורמים לילדים להיות נמוכים, הם קומה משפחתית נמוכה ואיחור בצמיחה ובהתבגרות מינית. בילדים עם קומה משפחתית נמוכה, מדובר בילדים עם הורים נמוכים, אשר מתאימים מבחינה גנטית לגובה הוריהם.

 

ילדים אלה לא נולדים בהכרח בגובה ומשקל נמוך, אך במהלך השנה הראשונה של חייהם יתמקמו בעקומת הגובה המתאימה להם מבחינה גנטית, קצב הצמיחה שלהם יהיה תקין ובצילום כף יד, יש התאמה בין גילם לגיל העצמות שלהם.

 

בילדים שיש להם איחור בצמיחה ובהתבגרות מינית, לעתים קרובות האורך והמשקל בלידה יהיו תקינים. במהלך 2-3 השנים הראשונות לחייהם תהיה "שבירת עקומות גדילה" לאחוזונים נמוכים (שבד"כ לא מתאימים לגובה הגנטי שלהם), אך קצב הגדילה שלהם לאחר תקופה זו ועד תחילת גיל ההתבגרות שלהם יהיה תקין.

 

כאשר מדובר בילד עם איחור בצמיחה, נראה בצילום כף יד שגיל העצמות של הילד צעיר מגילו הכרונולגי. ילדים אלו יתבגרו מאוחר משאר בני גילם, ועל כן הם ממשיכים לגדול כאשר השאר כבר הפסיקו את הגדילה. גובהם הסופי יהיה על פי רוב טוב מזה שגדלו בו לאורך ילדותם. במקרים רבים קיים סיפור משפחתי דומה והתופעה שכיחה יותר אצל בנים.

2. ניתן לגלות חסר בהורמון גדילה באמצעות בדיקת דם פשוטה.

לא נכון.

כדי לאבחן מחסור בהורמון גדילה יש לבצע מבחן מיוחד (מבחן תגר) בו ניתן לילד חומר המגרה הפרשת הורמון גדילה (דרך הפה או בזריקה, תלוי בחומר). בודקים את רמת הורמון הגדילה לפני מתן החומר ואחר כך בזמנים קבועים למשך 2-3 שעות.

 

במידה ולא חלה עלייה של הורמון הגדילה מעבר לרף קבוע, יש לבצע מבחן תגר נוסף עם חומר שונה. רק במצב בו בשני מבחני תגר אין עלייה מספקת של הורמון גדילה, מוגדר מחסור בהורמון גדילה. במידה ו-2 מבחני התגר אינם מראים עלייה מספקת של הורמון הגדילה, ימומלץ לבצע בדיקת MRI  של הראש.

 

3.  בילדים ללא חסר בהורמון גדילה, מתן הורמון גדילה מאפשר עלייה בגובה סופי של 10-20 ס"מ.

 לא נכון.

בעבודות שונות נמצא כי בילדים בהם אין חסר בהורמון גדילה שיפור הגובה נע בין 4-5 ס"מ בממוצע בגובה הסופי, תלוי בגיל התחלת הטיפול.

 

4. טיפול בהורמון גדילה לשנה, שנתיים מספיק כדי להשיג תוצאות לטווח הרחוק.

 לא נכון.

טיפול בהורמון גדילה ניתן עד לסוף הגדילה, כלומר כשקצב הצמיחה הוא של פחות מ-2 ס"מ לשנה או שהגדילה כבר הסתיימה עפ"י גיל העצמות (מתאים בד"כ לגיל עצמות 14 בבנות ו-16 בבנים) .

 

אם הטיפול ניתן לזמן קצר, גם אם הייתה האצה מסוימת בגדילה בזמן הטיפול, לאחר הפסקתו טרם המועד הרצוי, תהיה האטה בגדילה. הגובה הסופי שיתקבל כתוצאה מכך, לא יהיה שונה מזה ללא טיפול.

5. יש אפשרות למתן הורמון גדילה דרך הפה.

 לא נכון.

כיום הדרך היחידה בה ניתן לתת הורמון גדילה היא בזריקות יומיומיות (זריקה אחת כל לילה). הזריקות ניתנות ע"י עטי מזרק מיוחדים, דומים לאלה שילדים סוכרתיים מזריקים בהם אינסולין, המפחיתים את החרדה של הילד, ועל כן ההזרקה בד"כ לא מהווה בעיה בטיפול.

 

6. כל ילד נמוך יכול לקבל הורמון גדילה.

לא נכון.

כיום זכאים לקבל הורמון גדילה דרך סל התרופות רק ילדים שחסר להם הורמון גדילה. ילדים שנולדו קטנים בהשוואה לשבוע ההריון בו נולדו, ולא הדביקו את הפער בגובה, ילדים הסובלים מאי ספיקת כליות כרונית וילדים הסובלים מתסמונת טרנר ומ-prader willi syndrome, יוכלו להתחיל את הטיפול רק לאחר אישור של ועדה של משרד הבריאות.

בארה"ב אושר לפני כמה שנים הטיפול ב-idiopathic short stature– קומה נמוכה על רקע לא ידוע, גם אם אין חסר בהורמון גדילה, במקרים בהם הגובה הסופי המשוער של הילד יהיה מתחת ל- 156 ס"מ, ושל ילדה מתחת לגובה 145 ס"מ.

 

בשנים האחרונות רוב קופות החולים עוזרות במימון טיפול בהורמון גדילה בילדים שגדלים באופן קבוע מתחת לאחוזון 3 ושאינם זכאים לקבל הורמון גדילה דרך סל הבריאות. ללא עזרה במימון, מדובר בטיפול שעלותו מגיעה לכמה אלפי שקלים בחודש.

7. טיפול בהורמון גדילה בילדים שנולדו פגים והם נמוכים, הפך להיות חלק מסל התרופות בארץ.

 נכון חלקית.

הטיפול אושר לילדים שנולדו קטנים לגיל ההריון ולא הדביקו את הפער בגדילה עד גיל 4 שנים. יש להבדיל בין פגות למשקל לידה נמוך לגיל ההריון. פגות נקבעת לפי גיל ההריון ונחשבת לידה מתחת לשבוע 37. חלק גדול מהפגים נולדים במשקל לידה תקין לגילם. כך למשל, תינוק שנולד במשקל 600 גרם בשבוע 25, הוא בעל משקל תקין לגיל ההריון שלו.

 

בילדים שנולדים קטנים לגיל ההריון, ללא קשר לגיל ההריון שלהם, 85 אחוזים מהם ידביקו את הפער בתהליך שנקרא catch up, וכך יתמקמו בעקומת הגדילה המתאימה להם עפ"י גובה הוריהם.

 

באותם ילדים שלא עשו catch up, הוכח שטיפול בהורמון גדילה עד סוף גיל ההתבגרות, משפר את הגובה הסופי שלהם בכ-5 ס"מ בממוצע. חשוב לציין שהטיפול אושר כרגע רק במקרים בהם המשקל בלידה היה נמוך במיוחד וכן הגובה בגיל 4-8 שנים הוא נמוך מאחוזון 3. לדוגמא: ילד בן 6 שנים שנולד בשבוע 40, משקל הלידה שלו צריך היה להיות מתחת ל- 2610 גרם וכעת גובהו צריך להיות מתחת ל- 102 ס"מ כדי שיהיה זכאי לקבל הורמון גדילה.

 

 שני התנאים האלה צריכים להתקיים בו זמנית, וקיימים גם תנאים נוספים מעבר לכך.

 

8. אין סיכון בלקיחת הורמון גדילה לטווח הרחוק.

נכון חלקית.

גם כאן צריך להפריד בין הקבוצות השונות שמקבלות טיפול בהורמון גדילה. בילדים עם חסר בהורמון גדילה יש ניסיון של יותר מ-40 שנה, ואצלם הרושם הוא שאין סיכון בטיפול לטווח הרחוק.

 

בקבוצות אחרות, כמו ילדים שנולדו קטנים לגיל ההריון שלהם, בילדים עם קומה נמוכה משפחתית ובילדים נמוכים מסיבה לא ברורה, הניסיון הקיים בטיפול בהורמון גדילה במינונים הניתנים כיום (מינונים הגבוהים משמעותית מהמינונים המקובלים בטיפול בחסר בהורמון גדילה) אינו עולה על 10-15 שנים.

 

בנוסף, הטיפול בהורמון גדילה עלול לגרום ליתר לחץ גולגולתי מוגבר וכאבי ראש חדים, לגדילה של נקודות חן, להפרעה במאזן הסוכר בגוף ועוד. סיבוכים נדירים אך צריך מעקב.

תגובות (0)
הוסף תגובה